תודעה יהודית, הגות, חינוך ומשפחה
  www.shirat-rash.022.co.il
'שירת רש' - מאת הרב שי הירש
יום ה', יז’ בסיון תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  הזמנת הרצאות למוסדות חינוך  |  למכון תורני תורת שלמה  |  להזמנת הלקט 'המחזיר שכינתו לציון'  |  להזמנת הספר 'עטרת שלמה' - חדש  
האם ניתן לקבוע לדורות זכר לחורבן עמינו בשנות השואה. - שיעור ליום הקדיש הכללי וליום השואה.
12:02 (27/07/15) שי הירש

קביעת זכר לדורות על נוראות השואה - קינות, אבל וצום האם ניתן לקבוע לדורות זכר לחורבן עמינו בשנות השואה. - שיעור ליום הקדיש הכללי וליום השואה. יחס גדולי ישראל לסוגיה חשובה זו - הרבנות הראשית לישראל הרב יצחק אייזיק הרצוג,החזון אי"ש, 'האגרות-משה' וה'שרידי אש'. *YouTube:oxPs70wE45Q* קביעת תענית לזכר חללי השואה: שו"ת היכל יצחק או"ח סימן סא - הגאון הרב יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל הלכות תענית קביעת תענית לדורות. שאלה: אם יש כח ואפשרות בידי חכמי דורנו לקבוע יום תענית לדורות, לזכר ימי השואה. תשובה: ב"ה. ט"ז טבת, תש"ה. הו"כ ידידי הגרח"י מישקובסקי שליט"א [זצ"ל] גאב"ד דקריניק שלום וברכה. [ביאור דברי הרמב"ן פרשת ואתחנן. דעת המשכנות יעקב] (א) קבלתי מכתבו, ושמתי לבי לדבריו היוצאים מלב טהור. בטח יזכור מעכ"ת כי תיכף כשאמר לי שדבר זה צריך עיון רב, השבתי לו שכפי הנראה יסודו הוא מדברי המשכנות יעקב ז"ל, הובא בפ"ת אה"ע סימן א', שרגמ"ה ז"ל לא תיקן אלא עד סוף אלף החמישי מפני שכל דבר שאינו סיג לתורה אין בידינו לתקן לדורות עולם, כדברי הרמב"ן ז"ל בפרשת ואתחנן. ועכשיו התבוננתי בדברי הרמב"ן, ואומר אני שהם צריכים עיון והנה ז"ל: לפי דעתי אפילו בדא לעשות מצוה בפני עצמה כגון שעשה חג בחודש אשר בדא מלבו כירבעם עובר בלאו וכו', יעויי"ש. ולא זכיתי לירד לעומק ד"ק ז"ל, דמה זה ענין למעשה דירבעם, הלא הוא ביטל את החג שבחודש השביעי והעבירו לחודש השמיני, וכלום בזה לא חטא אלא בכל תוסיפו, הלא כבר בזה עקר דבר מן התורה, ואינו ענין לכאן. ומה שהביא הרמב"ן ממקרא מגילה, הנה תינח מקרא מגילה שמצאו למצוה נוספת זו יסוד מן התורה הכתובה, אבל מה נאמר לנר חנוכה, שלא מצינו שדרשו מקרא בתורה או ק"ו, וכן יש עוד מצוות שהוסיפו חכמים, וע"כ שאין זה וכיוצא בו בכלל לא תוסיפו, הואיל והכוונה היא, לשם חיזוק התורה והאמונה בכלל, כגון נר חנוכה לפרסומא ניסא, או דברים שעשו כאזנים לתורה, וכדומה, בסוג משמרת למשמרתי, ואעפ"י שזה בצורה של מצות עשה, הרי זה בגדר משמרת למשמרתי לתורה כל"ת דרבנן, וכגון שניות לעריות, שהרמב"ם מזכיר שם בפירוש, שעל זה לא נאמר לא תוסיפו, (ומובן שדברי הראב"ד בהלכות ממרים פ"ב אינם ענין לכאן), וא"כ גם מקרא מגילה כך. ומה דאיתא בבבלי מגילה דף ז' ע"א, שלחה להם אסתר לחכמים וכו', לא נזכר להא דלא תוסיפו, אלא משום דכתיב שלשים רבעים, וזהו לענין הכתיבה לדורות, ועיין תוס' שם ד"ה נאמרה לקרות וכו'. ואמנם שם בדף י"ד ע"א, ארבעים ושמונה נביאים וכו' ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה, מאי דרוש וכו', משמע שהיה כאן ענין של לא תוסיפו, ורש"י ז"ל כתב שם, וא"ת נר חנוכה כבר פסקו הנביאים וכו', וזהו לתרץ הלא תוסיפו גם נר חנוכה, אבל עצם הדבר הקושיא נשארת, וע"כ שאותו התירוץ עולה גם לנר חנוכה, ומה מעבדות לחירות אמרו שירה, ממות לחיים לא כל שכן, ונר חנוכה זה ג"כ ממות לחיים במובן הרוחני, שהרי עמדו הרשעים להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצונך. אבל עדיין לא נתישב הירושלמי מגילה פרק א' הלכה ה' שמביא הרמב"ן ז"ל, שחששו משום הוספה למצוות התורה עד שמצאו אותה כתובה בתורה. (ועיין ר"ה י"ח ע"ב שאני חנוכה, אך זה לא נאמר לענין המצוה של הדלקת הנרות) ונראה שהכוונה היא לפי הירושלמי, שעצם קביעת יום לדורות להודות ולהלל להקב"ה על הנס שנעשה לא היה קשה בעיניהם, שזהו חלק ממצות ה' לעבוד את הקב"ה בתפלה, בהלל ובהודאה, וזהו עצמו מצות התורה, ועיין פסחים קי"ז, ועיין בה"ג מצוה ק"א - קי"ט לגמור הלל, שזו לדעתו מצות עשה מן התורה ועיין סמ"ק ורמב"ן בשורש א', אלא מקרא מגילה הוא החידוש כיון שאינה בנוסח של הלל והודאה, ועל זה מצאו מקרא בתורה, ומכיון שכך לא הוצרכו עוד לקבוע הלל, שקריאתה זו הילולא. מאחר שהתורה מרמזת עליה בתור זכרון לנס, יש לה כבר דין של הלל (ובירושלמי לא נזכר הא דאין אומרים הלל על נס שבחו"ל), אבל הבבלי סובר, שבזה עצמו היו מעיינים אם לקבוע יום מיוחד לדורות להודאה, שמא זהו חידוש דבר, ויש להאריך עוד, וקיצרתי. (ב) ולענין קביעת תענית לדורות, אם בזה יש חשש של לא תוסיפו לדעת הרמב"ן ז"ל, הנה אם כן קשה גם על ד' צומות, שמא תאמר אלה נביאים תיקנום (עיין ר"ה י"ח), הא גופא קשיא, הלא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, וע"כ אחת משתי אלה, או שכיון שעתידים להבטל בגאולתן של ישראל, אין זה בכלל לא תוסיפו, שאין זה לעולם, ואין זה דוגמת המצוות שבתורה שהן לעולמי עד, (ועיין ר"ה י"ח ע"ב, אין שלום וכו', אבל ט' באב הלא נקבע בחורבן הבית השני לדורות עד שיבוא בן דוד), וא"כ גם בנדון דידן כך, שיתבטל התענית כשיבוא משיח צדקנו, בב"א, או שהצומות הם חלק ממצות התשובה שהיא נוהגת תמיד, שהרי הרמב"ם אומר כך בריש הלכות תענית, יעויי"ש. ואין זו הוספה אלא התעוררות לתשובה, וא"כ גם בנדון שלפנינו כך, (ומיהו אין לדון שלא שייך כאן לא תוסיפו, הואיל ועינוי נפש בתענית שמקבלים על עצמם הוא כבר בכלל נדרים, שבפירוש אמרה תורה שיכול אדם לאסור על עצמו מה שהתירה תורה, ולא עוד אלא שהוא מחויב לקיים נדרו, שלא זה הנדון בענין שלפנינו כמובן). [תענית כ' סיון. תענית לשם תשובה] (ג) וחוץ מכל זה, הרי יש לנו מעשה רב, כ' סיון שגזרו ועד ארבע ארצות להתענות בו, וכבר בימי מסעות הצלב נקבע זה ליום תענית אלא שנשתכח, ועיין במג"א סימן תק"פ (ס"ק ט'). שזה נקבע לתענית בכל מלכות פולין (ע"י ועד ארבע ארצות) בהסכמת רבינו הש"ך ז"ל. ואולי יש לחלק, שכיון שלא נקבע לכל ישראל אין בזה החשש משום דעת הרמב"ן ז"ל הנ"ל, (ואמנם מדבריו ז"ל משמע שאפילו ליחיד אסור לקבוע לו לתמיד מצוה אשר בדא מלבו), ואולם המשכנות יעקב ז"ל, ודאי איננו סובר כך, שאל"כ למה לו ליתן טעם על שלא גזר רגמ"ה אלא עד סוף אלף החמישי, כדי שלא לנגוע בבל תוסיפו, הרי רגמ"ה לא גזר על כל ישראל, וע"כ שלא המקום גורם, אלא הזמן. (ד) שוב עיינתי במנחת חינוך מצוה תנ"ד, והנה הוא אומר שהראשונים ז"ל לא דיברו כלל מכגון דא בקשר עם לא תוסיפו, ולפלא שלא זכר את דברי הרמב"ן הנ"ל, והוא מוסיף, שכל יחיד ראשי לקבוע לעצמו יום בכל שנה לזכר נס שנעשה לו, ועיין בשו"ע או"ח הלכות מגילה, ובחיי אדם הלכות פורים (כלל קנ"ה סעיף מ"א), שהוא עשה מעשה, וכן יש מנהג כזה בין יוצאי יריכו של התויו"ט ז"ל. ועיין תענית דף כ"ו, ועירובין דף מ"א וכו' וכו'. ובנוגע למשכנות יעקב הנ"ל, הנה הוא עצמו דוחה את טעמו ונימוקו, שהרי רוב הפוסקים אינם מסכימים שרגמ"ה ז"ל לא גזר אלא עד סוף אלף החמישי, וא"כ הרי מכאן סתירה לדברי הרמב"ן ז"ל, אבל באמת אין כאן סתירה, שרגמ"ה כיון ג"כ לסיג לתורה, וכן התענית, אם נקבע אותו יהא בבחינת חיזוק לתורה ולאמונה, היינו ע"י התעוררות של תשובה, ועכ"פ לענין שאילתנו, כיון שאפילו אם לא נפרש עד ביאת גואל צדק, מסתמא הוא כך, שהרי אז יהפכו כל הצומות בקשר עם צרות ישראל לששון ולשמחה, ואין כאן חשש לדעת הרמב"ן, וכהמשכנות יעקב הנ"ל בתורת ממ"נ וד"ל. (ה) העיקר לדעתי, שאין כאן חשש לפי דעת הרמב"ן ז"ל, הואיל והכוונה היא לעורר לתשובה, וכלשונו הזהב של רבינו הגדול ז"ל בהלכות תענית פרק ה' הלכה א', יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שארעו בהם כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהי' זאת זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עונם ועון אבותם עכ"ל. וכלום בא חורבן כזה על ישראל מיום שנחרב בית המקדש, מהרה יבנה, וצריך להתעורר בתשובה שנה שנה על אותו החורבן הנורא והאיום שבא עלינו בעונותינו, ונמצא שאין מקום לחשש הנ"ל, ומלבד זאת, להניח את דעת המערערים הרי אפשר לנו לפרש בלשון הזה, אין קובעין את התענית אלא עד שיבוא ויורד /שמא צ"ל: מורה/ צדק או עד סוף תקופה ידועה (כגון עד שנת תש"ן) אם לא יבוא בן דוד עד אז, ובזה יצאנו אף מידי חששא דחששא. ואולם הערוני אחד נגדי וזהו: עדיין לא נגמרה המלחמה ומי יודע אפשר שמה שעבר עלינו הוא חבלי משיח, וע"כ יש לנו לדחות את ההחלטה עד לאחרי המלחמה, נימוק זה יש בו בנותן טעם וראוי לתשומת לב, ובזה הנני ידידו דושת"ו באה"ר ומברכו בכט"ס המצפה לישועה יצחק אייזיק הלוי הרצוג. הוספה: עוררוני ג"כ, על הנאמר בקינה מי יתן ראשי מים בקשר עם מסעות הצלב, שימו נא על לבבכם מספד מר לקושרה, כי שקולה הריגתם להתאבל ולהתעפרה, כשריפת בית אלוקינו האולם והבירה, וכי אין להוסיף מועד שבר ותבערה, ואין להקדים זולתי לאחרה, תחת כן היום לויתי אעוררה וכו'. מכאן רוצים ללמוד שאין להוסיף תענית על ארבע הצומות. לדעתי אין הפירוש כך, לפני זה מדבר המקונן על שריפת התורה והרג לומדיה דווקא ביום השבועות ביום שניתנה בו תורה, והוא אומר, הואיל ואין להוסיף מועד שבר ותבערה, כלומר אין להוסיף למועד חג השבועות הספד ובכי על השבר והתבערה, ולהקדים, היינו לקבוע יום לפני יו"ט, אלא לאחרה, כי באלו מאחרין ולא מקדימין, ע"כ קבענו היום. כלומר, ד' /כ'/ בסיון וכו', ובאמת הלא ידענו שקבעו יום לצום ולקונן בכ' סיון, שחזרו וקבעוהו בגזירת ת"ח - ת"ט. דעת הגאון בעל 'חזון איש' זצ"ל: "ההצעה להיכנס ולקבוע ולעשות, לגזור ולקיים, היא כהקלת ראש ח"ו ביסוד ההלכה וראוי להסירה מעל הפרק בטרם הועלתה" (אגרות חזו"א א צז). שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד סימן נז יא. בטעם שלא תיקנו יום קבוע לתענית ותפילה לזכר הרוגי השואה ובדבר הגזירות שבעוה"ר נהרגו ערך עשרה פעמים ששים ריבוא ע"י הרשעים היטלער וחבריו ימ"ש, שמהראוי הרי היה צורך איזה יום קבוע לתענית ולתפילה שתמה מע"כ על שעדיין לא נעשה כלום. הנה בקינות שכל ישראל אומרים בתשעה באב, מפורש שמה שלא תיקנו יום מיוחד לתענית ולבכיה על גזירות מסעות הצלב, שהיו הגזירות בכל מדינות יוראפ שגרו שם רוב היהודים, ונחרבו כמה עיירות וכרכים, ונקרא על שם שנת תתנ"ו, וגם בא"י הרגו שם הרבה יהודים, משום דאין לקבוע עוד יום לתענית ולבכי, שלכן צריך להזכירם בקינות דאומרים בתשעה באב על חורבן המקדש. ומאותו טעם עצמו אין לקבוע יום אחד מיוחד גם לגזירות שהיו בזמננו, והוא בכלל כל הגזירות שהיו במשך כל הגלות הארוך הזה. ולא דמי לגזירות דשנת ה' אלפים ת"ח ות"ט ע"י חמעלניצקי ראש הקאזאקן, שנהרגו באוקריינא וחלק מפולין, שקבעו שם יום תענית ואמירת סליחות לעשרים בסיון. משום שלא היתה זו גזרה כללית כגזירת הגלות והחורבן, אלא היו רק בחלק מדינה אחת, שהיתה גזירה נוספת על אותן המקומות. וגם גזירה זו דשנת ת"ח ות"ט לא היתה ע"י המלכויות וממילא לא נמשכה מעצם הגלות והחורבן, אלא היתה ע"י המורדים בהמלכות, שלא שייך זה כל כך למה שהיה זה בגלות, מאחר שגם המלכות דאוה"ע הא הגינה על ישראל במה שהיה אפשר בידן. והשייכות להגלות היה רק משום דמאותן החטאים שנתחייבנו גלות נענשנו גם בזה. שלכן היה שייך לתקן תענית ואמירת סליחות - ולאותן המקומות לבד. אבל גזירות דהיטלער דהיו על כלל ישראל, דהא היה הולך וכובש מקומות דעיקר ישוב ישראל, ובכל מקום שבא הרג את כל ישראל שהיו שם, והיה בדעתו לכבוש את כל העולם, ולא יכלו לעמוד נגדו עד שריחם השי"ת, הוא גזירת כל ישראל ושייך להחורבן שנמצאנו בגלות, שאין קובעין עוד יום תענית ובכיה כדאיתא בקינות. והנני ידידו מוקירו מאד, משה פיינשטיין. בשו"ת יין הטוב, חלק ב, יו"ד סוף סי' ב, כותב הראשון לציון הגאון הרב יצחק נסים זצ"ל: 'ומכאן נבוא לעיקר שאלתך: מהו דין גרמניה לפי ההלכה? אין ספק שהשואה שהמיטה על עמנו גרמניה, שבה ניספו שליש מאומתנו – ראוי היה לקבוע לה זכר מיוחד כללי ומוסכם על כל ישראל. אבל חלק מן הצבור אינו יכול לגזור גזרה שלא תתקבל על דעת כלל ישראל, כי לכך לא יהא תוקף הלכתי ומוסרי שלם. על כל פנים מעלליה של גרמניה הנאצית כלפי עם ישראל, יהיו חקוקים על לוח ליבנו, לא ינוקו ולא ישכחו לעולם'. (ראה מ' בניהו וש' מייזליש, מן ההר אל העם – חייו ופועלו של הראשון לציון הרב הראשי לישראל, הרב יצחק נסים ז"ל, תל אביב תשנ"ג, עמ' 238-240.) הרב ניסים, שיתף את הרב אליהו ברצונו לקבוע תענית ציבור לדורות בעקבות השואה, אולם, הוא קבל את דברי התשב"ץ שהראה לו הרב אליהו, שלאחר חורבן הבית אין סמכות לחכמים לחייב צום כללי לדורות ובזה נחה דעתו של הרב ניסים על שלא עלה בידיו לתקן צום לדורות. 'אלא תקנה קבועה היתה, כל זמן שבית המקדש חרב, אפילו יבנה ויחרב אחר כך, הצומות הללו קבועים הם לעולם שלא לגרוע מהם אפילו אחד מהם. ולהוסיף עליהם גם כן מפני צרות כיוצא באלו, לא ראה בית דין בישראל לקבוע צומות אחרים' שו"ת תשב"ץ, חלק שני, עניין רעא. מדברי הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל יום השואה – יחס הלכתי[1]: 'יום השואה נקבע לכ"ז בניסן ואין שום היתר לומר תחנון ביום זה, שכן בכל חודש ניסן אין אומרים תחנון. הרה"ר קבעה את יום השואה לי' בטבת[2], אולם, מכיוון שנהגו כבר רוב הציבור לעשות את יום השואה בכ"ז ניסן, שתקופת המרד התחילה בחודש זה, וכן דבר זה השתרש בציבור, לפיכך הנח להם לישראל שינהגו בעצרות ואזכרות גם ביום זה, אולם, יום הקדיש הכללי ויום השואה אשר נקבע ליום י' טבת מעלתו חשובה'. הגבורה היהודית בשואה[3]: ‏‏'הרבנות הראשית לישראל, בראשות הרבנים הראשים ‏הגאון הרב עוזיאל ע"ה והגאון הרב הרצוג ע"ה, קבעו את יום עשרה בטבת ליום השואה ויום הקדיש הכללי על הנספים בשואה. ‏מאוחר יותר בכנסת החליטו לקבוע את יום כ"ז ניסן ליום השואה והגבורה (אעפ"י שבניסן אין אבלות) ואילו קבעו שני תאריכים ליום השואה בעשרה בטבת ויום הגבורה היום - היה טוב יותר. ואכן, הייתה גבורה גדולה בתקופת השואה, הפרטיזנים לחמו מבחוץ ומבפנים במסירות נפש, וגדולי ישראל עודדו את צאן מרעיתם על קיום תורה ומצוות. באיזו מסירות נפש אספו חיטים וטחנו בידיים לעשות מצות לפסח ואפילו בשביל לטעום פחות מכזית, ועוד כהנה וכהנה וראה ‏היום מה שקורה באירופה איך כל העולם כולו קם על הרגליים. איפה היו כולם בזמן השואה? כל העולם עמד מנגד, כדבר הנביא עובדיה (א', יא'): "ביום עמדך מנגד". וזה מזכיר לנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מיזם! ‏לא היה דור שסבל כמו דורנו בשואה האיומה ובמלחמות ישראל, יאמר הקב"ה לצרותינו די, וכשם שאנו מתפללים "אנא ה' הושיעה נא", אנו גם ממשיכים "אנא ה' הצליחה נא" וקרב לנו ביאת גואל צדק במהרה בימינו, ובזכות כל הנשמות הקדושות שנטבחו על קידוש ה' בשואה, ה' יקום זמם "ויבולע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים", אמן'[4]. ‏ ‏השואה מלמדת אותנו את משמעותו של נצח ישראל[5]: ‏'השבוע יחול יום הזיכרון לשואה ולגבורה כפי שקבעה הכנסת. ‏ועל אף שהרבנות הראשית לישראל קבעה את יום עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה, כיוון שאין מתענים ומספידים בחודש ניסן - ניתן לחלק ולומר שיום הקדיש הכללי הוא בעשרה בטבת, ויום הזיכרון לגבורה בשואה הוא בכ"ז בניסן. ‏ובימים אלו, אנו זוכרים לדיראון עולם את האומות שפעלו נגדנו להשמידנו, ואת אלו שעמדו מנגד ולא סייעו לנו כלל. וכבר אמר הנביא עובדיה (א', יא'): "ביום עמדך מנגד, ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שעריו ועל ירושלם ידו גורל, גם אתה כאחד מהם". ‏תקופה נוראה זו, מלמדת אותנו את משמעותו של נצח ישראל. ‏מסופר על ראש ישיבת פוניבז' שהגיע פעם לאיטליה ועמד ליד שער הניצחון המפורסם שבנה טיטוס ואמר: "טיטוס, טיטוס! היכן אתה היום בעולם? כל מה שנשאר ממך זה השער ‏הזה, ועם ישראל עודנו חי וקיים לנצח!" ‏ומסופר גם על האדמו"ר מקאליב שליט"א, שכשהיה בשואה עינוהו והתעללו בו - תלשו את זקנו וכדומה. לפני שדחפוהו לתא הגזים, צעק אליהם שייתנו לו לקרוא שמע קודם שימות, ואמר שם: "ריבונו של עולם, אם אתה מותיר אותי בחיים אני מבטיח שאצעק ואלמד את עם ישראל לצעוק שמע ישראל בניגון מיוחד כל חיי!", שמע הקב"ה את תפילתו והוציאו מתוך תא הגזים וניצל בחסדי ה'. ואכן הוא לימד והפיץ שיאמרו שמע ישראל אחרי "עלינו", וכן בדרשותיו מסיים את קריאת שמע בציבור, בניגון מיוחד שחיבר. אנו מקדשים את ה' בעצם קיומנו, וכמו שאומרת הגמרא (יומא סט): "הן הן גבורותיו ... ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות". כבשה אחת בין שבעים זאבים'. הסבל בשואה ועד ימינו – 'חבלי משיח' שהגיעו לסיומם כבר[6]: 'אנחנו רגילים לומר, שכתוב "בעיתה אחישנה". כתוב: אם לא זכו - בעיתה, יבוא [המשיח ב]זמן הגאולה [הקבוע מראש]. אבל אם זכו - אחישנה. אבותינו במצרים היו צריכים להיות 400 שנה. בקושי השעבוד, הקב"ה החיש את זה, קפץ על הקץ, ועשה רק רד"ו (210) שנים. אז הקב"ה יודע לעשות חשבונות גם כן, איך להחיש וכו’. אבל אנחנו אומרים לקב"ה: ריבונו של עולם, "בעיתה אחישנה": עיתה - אנחנו קובעים עתים לתורה. אם אנחנו קובעים עתים לתורה - אחישנה, מהר, הגאולה תבוא מהר. יש שני סוגי גאולות: יש "עני ורוכב על חמור", ויש "ארו עם ענניא". חמור עד שהולך, בעליות מתעייף, במדרגות לא יכול לעלות… ואם הוא מתעייף - יושב על הרצפה. ויש "ענניא" - מטוסים, והיום יש מטוסים על קוליים…אנחנו אומרים: ריבונו של עולם, אנחנו לא רוצים "עני ורוכב על חמור" [מפני שבגאולה כזו] עד שיגאל אותנו, [עד ש]יבוא המשיח, הרבה זמן ייקח… אנחנו רוצים "ארו עם ענניא", שהגאולה תהיה מהר מהר, כמו העננים.. אנחנו רוצים, רבש"ע, "אחישנה": מהר, מהר תהיה הגאולה, לא לאט, לאט. אנחנו, אין לנו כוח לחכות לאט לאט… אנחנו נקבל את המשיח, ככה, בענניא יבוא. מספיק צרות: איפה היה? השואה איפה הייתה בעולם? איפה היה דבר כזה שששה מיליון יהודים נהרגו? כשבאו לארץ, כמה סבלו היהודים בארץ? ועד היום פחד, מחבלים, פחד מפה, פחד מפה, איפה נשמע דבר כזה? לא נשמע דבר כזה! אז לא, אנחנו הסבל שסבלנו - גמרנו! אז אין חבלי משיח, אנחנו עכשיו צריכים למשיח שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו, אמן..' [1] שו"ת הרב הראשי. תשובה מיום ח' בחשון תש"ן. [2] ראה במאמרו המקיף של הרב שמואל כ"ץ, 'יחסה של הרבנות הראשית ל"יום השואה והגבורה" ול-"יד ושם"'. [3] שבועון 'מעייני הישועה', 'גיליון מס' 90, ל' ניסן התשס"ג. [4] 'בשנת תשמ"ג נאם הראשון לציון שנבחר זה עתה, הרב מרדכי אליהו, הוא הדגיש את החובה לזכור כל השנה, ובמיוחד ביום זה, את תקופת השואה בה דימו הגרמנים לכלותנו מעל פני האדמה. יש לזכור את אדירי התורה ואת גדולי המעשים שמסרו נפשם על קידוש השם, וכן את גיבורי העם שנספו בגטאות', הרב שמואל כ"ץ, (שם). [5] שבועון 'מעייני הישועה', 'גיליון מס' 140, כו' ניסן התשס"ד. [6] דברי הרב שנאמרו בשיעור בבית הכנסת של הרב, פרשת משפטים, אדר התשס"ז, נדפסו ב'קול צופיך'.