תודעה יהודית, הגות, חינוך ומשפחה
  www.shirat-rash.022.co.il
'שירת רש' - מאת הרב שי הירש
יום ד', ד’ בתמוז תשע”ז
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  הזמנת הרצאות למוסדות חינוך  |  למכון תורני תורת שלמה  |  להזמנת הספר "המחזיר שכינתו לציון" - חדש  
שיעור מיוחד במלאת עשרים שנה לפטירתו - חשון התשע"ה
00:08 (21/08/15) שי הירש

בס"ד חשון התשע"ה, 20 שנה לפטירת מו"ר הגר"ש גורן זצ"ל. מתוך הספר 'פניני הלכה' - חלק עם וארצו – הרב אליעזר מלמד נספח – תשובות מהרב גורן זצ"ל, סימן י – על הר הבית. לפני מכתבו של הרב גורן נקדים כרוז שכתב מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל, בז"ך שבט תשל"ז, ונתפרסם בגיליון רבני יש"ע בגיליון מס' 21 (לנתיבות ישראל ח"ב מהדורת בית אל ע' רפב). בירור דברים בעניין הר הבית מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל כל החומרה הגדולה ההלכתית, של איסור הכניסה אליו, מפני היותנו עוד, על פי ההלכה, במצב של טומאה, איננה נוגעת, פוגעת וגורעת, במשהו בערך הבעלות הקניינית שלנו על השטח המקום הקדוש הנאדר-בקודש הזה. זכה כבוד הרמטכ"ל שלנו, מר מרדכי גור, ואתו ועליו כבוד מורנו ורבנו הגאון רבי שלמה גורן, ראש רבני ישראל, ועל ידם שוחרר המקום הזה משלטונות הגויים, והנהו גם הוא, ככל שטחי מקומות ארץ-חיי-קדשנו, ברשותנו ובבעלותנו. ברשותנו ובבעלותנו הם מסדרים להם שם סדרי תפילותיהם ביום השישי. קבוצות חיילינו, הנמצאים שם, שומרים ומשגיחים עליהם בפקודת שלטונותינו. גם אם אנחנו נזהרים בכניסה שמה, כפי מדת ההלכה, גם בתוך-כך ומתוך-כך קבועה וקיימת בכל תקפה בעלותנו על כל שטח המקום הזה, ורשותנו למציאותם זאת של הגויים שם, שאינם בשום אופן בעלי המקום הזה. מכתב הרב הגאון שלמה גורן: קשר ארוך שנים התקיים בין הרב גורן ליצחק רבין, הרב גורן היה הרב הראשי לצה"ל, ויצחק רבין התקדם בסולם הפיקוד עד שבמלחמת ששת הימים כיהן כרמטכ"ל. הסכמי אוסלו, שנעשו על ידי יצחק רבין בעת כהונתו כראש ממשלה דכדכו מאוד את הרב גורן. צערו על מעשיו של יצחק רבין היה ללא נשוא. הוא התקיף את מדיניותו וקרא להפגין נגדה. לחיילים הוא קרא לסרב פקודה. רבין כעס על התבטאויותיו של הרב גורן. מספר פעמים ביקר בישיבות הממשלה את דבריו, ואישי ממשל אף הוציאו איומים כי יעמידוהו לדין בעוון המרדה. אע"פ כן נותר ביניהם קשר אישי, והרב גורן לא התייאש מלהתריע, וכשחשב שיש מקום לפנות אל יצחק רבין בפנייה ישירה, כתב מכתב זה. העתק ממנו שלח הרב גורן אלי, כדי שאפרסם אותו כמאמר בגיליון רבני יש"ע. אכן ערכתיו בצורת מאמר ופרסמתיו בגיליון מס' 21 באלול תשנ"ד. כאן מובא המכתב כצורתו, כפי שהרב גורן שלחו לרה"מ יצחק רבין: פעם שאלתי את הרב גורן, איך אישים שהיו שותפים בשחרור יש"ע מסכימים בקלות לוותר על יהודה ושומרון. השיב: הם אף פעם לא רצו לכבוש את יהודה ושומרון, מן השמים גלגלו שיכבשו בניגוד לרצונם. פעם אחרת שאלתיו אם אפשר להגדיר את רבין כ"עוכר ישראל". השיב: בוודאי, והוסיף שבמידה מסוימת אחאב, שעליו אמר אליהו שהוא "עוכר ישראל", היה טוב ממנו, כי אחאב שמר יותר על כבוד הלאומיות הישראלית. אע"פ כן נהגו כבוד מסוים זה בזה. בכ"ד מרחשון תשנ"ה, שלושה חודשים אחר כתיבת מכתב זה, נפטר הרב גורן, ורה"מ מר רבין פינה זמן מסדר יומו העמוס ובא עם רעייתו לנחם את משפחת הרב גורן. בעניין הר הבית, מיד לאחר שחרור ההר במלחמת ששת הימים, רצה הרב גורן להקים בית מדרש של הרבנות הצבאית על הר הבית, במקום המותר בכניסה, כדי להתקרב יותר אל הקודש ולבטא את הריבונות של עם ישראל על הר הבית. ואף קיים שם שיעורים ושיחות. אולם שרים בממשלה דרשו להורידו מההר, ונאלץ לסגת מתוכניתו. אח"כ קיבל לרשותו מקום לבית כנסת בבניין המחכמה, שמקצתו בתוך הר הבית, ושם היה מקיים תפילות קבועות ביום הכיפורים ותשעה באב. כיוון שחלקו של בית הכנסת בהר הבית, הנהיג שם סדר תפילה מיוחד, כנהוג בזמן שבית המקדש היה קיים. כאשר החזן מסיים ברכה, לדוגמא ברכה ראשונה של תפילת עמידה, במקום לומר "ברוך אתה ה' מגן אברהם", אומר "ברוך אתה ה' אלוהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך אתה ה' מגן אברהם". והקהל אינו אומר "ברוך הוא וברוך שמו", אלא אומרים בסוף הברכה במקום "אמן" "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". כמו כן הנהיג השתחווייה בפישוט ידיים ורגליים, ובלא פריסת יריעה על הרצפה, כדין הר הבית. גם היום ממשיך המניין להתקיים באותו מקום על פי אותם כללים, כאשר בנו של הרב גורן מתאם את סדרי המניין, והרב ישראל אריאל מנהיג את התפילה. לקראת סוף ימיו, כשראה שהערבים הולכים ומשתלטים על ההר, חזר לעודד עלייה להר הבית למקומות המותרים לאחר טבילה, ולשם כך פרסם את ספרו "הר הבית". ב"ה י"ז באב תשנ"ד 25 ביולי 1994 לכבוד ראש הממשלה ושר הביטחון מר יצחק רבין שלומך ישגה. מוצא אני חובה נפשית להגיב על הפרסומים הנשמעים מפי שר החוץ שלך, שקיימת תכנית להתפשר עם המלך חוסיין על מתן למלך חוסיין מאחז ריבוני בהר הבית ובזה לקנות את לבו של המלך ההאשמי, הטוען לבעלות על ירושלים ועל המקומות הקדושים. ברצוני להודיע לך בזה כי הר הבית נחשב לקודש הקדשים של האומה היהודית,[9] ושלא ישלו אותך בסיפורי בדים כי ליהודים בין כך אסור לעלות ולהתפלל על הר הבית. אני מצרף לך בזה את ספרי "הר הבית" שפרסמתי לפני שנתיים, ובו כ12- מפות בהן תחמתי את הגבולות של המקומות בהר הבית האסורים ליהודים לעלות והתחומים המותרים ליהודים לעלות ולהתפלל שם. מהמפות מוכח כי רוב הר הבית מותר לפי ההלכה בכניסה ליהודים. ובספרי הנ"ל אני קובע היכן שאפשר לבנות שם בית כנסת ליהודים להתפלל. אין לנו כוונות כל שהן למנוע את המוסלמים מלעלות על הר הבית ולהתפלל במסגדים שלהם, אנו דורשים להשאיר את האזורים הפנויים של הר הבית שאין שם מסגדים והם תחת כיפת השמים בריבונות יהודית ולאפשר ליהודים להתפלל שם כאוות נפשם. מאז חורבן הבית השני ועד לפני שלוש מאות שנה לא פסקה תפילתם של היהודים על הר הבית: א. עם חורבן בית המקדש השני קבע רבן גמליאל נשיא ישראל, את לשכתו על מעלות הר הבית ומשם יצאה תורה לישראל, כפי המבואר במסכת סנהדרין (יא, ב). וכן רבן שמעון בן גמליאל קבע את ישיבתו על גב מעלה של הר הבית (מסכת עבודה זרה כ, א). ב. בימי צום היו נוסחאות תפילה מיוחדות לאומרן בהר הבית עם תקיעת שופר, כמבואר במסכת תענית ט"ו ב': "וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו לא היינו נוהגין כן אלא בשער מזרח ובהר הבית". ג. התייר מבורדו (המאה הרביעית) מספר "והיהודים יבואו פעם בשנה (בט' באב) למקום הזה (להר הבית) ויבכו ויקוננו אצל אבן אחת שנשארה שם מבית מקדשם ואותה ימשחו בשמן" (ראה חוברת ציון ספר ג' תרפ"ט מעמ' 111 ואילך מאמרו של יהודה יצחק יחזקאל). ד. ר' אברהם ב"ר חייא הנשיא (המאה ה12-) מתאר את "בית התפילה והמדרש" שהיה קיים עבור היהודים על הר הבית כלשונו: "וכמו כן היו מלכי ישמעאל נוהגים עמם מנהג טוב והרשו לישראל לבוא אל הר הבית ולבנות בו בית תפילה ומדרש, והיו כל גלויות ישראל הקרובים אל הבית עולים אליו בחגים ובמועדים ומתפללים בתוכו ומעמידים תפילתם כנגד תמידין ומוספין". (ראה מאמרו הגדול של פרופסור ב"צ דינור "בית תפילה ומדרש ליהודים על הר הבית בימי הערבים", חוברת ציון הנ"ל מעמודים 4 ואילך). ה. הרמב"ם בעלותו לירושלים בחודש סיון תתקכ"ו (1165) התפלל בבית התפילה על הר הבית. כך עולה ממכתבו של הרמב"ם המובא בספר חרדים שער תשובה פ"ד. (ראה גם בזה מאמרו של דינור הנ"ל עמוד 87 הערה 178 ומאמרו של יחזקאל עמודים 107-114) ו. התייר הגדול ר' בנימין מטודילה ששהה כשנתיים בירושלים במאה ה12- מתאר את תפילת היהודים לפני הכיפה של אבן השתיה. ז. עוד במאה ה16- בימיו של הרדב"ז – ר' דוד בן זמרה "נהגו כל העולם לעלות באותן עליות (על הר הבית) לראות משם את הבית כולו, ולא שמענו ולא ראינו מי שמיחה בידם". (שו"ת הרדב"ז ח"א סימן תרצ"א). אין ברצוני לדון כאן בצדדים ההלכתיים של הכניסה להר הבית, בשבילנו מספיק לזכור שהרמב"ם הנחשב למחמיר בנושא זה התפלל שם בעצמו ואנו מה נענה אחריו? יחודו של "הכותל המערבי" כמקום תפילה ליהודים הוא חדש מבחינה היסטורית, ואינו עולה על שלוש מאות שנה. תחילתו מאז הגזירות וההגבלות שהטילו השליטים המוסלמים על היהודים וביטול "בית הכנסת והמדרש" שהיה קיים במשך מאות בשנים על הר הבית. אבל בשום פנים ואופן אין זכות לכותל, שכל קדושתו היא באשר הוא תוחם את הר הבית, להיות תחליף להר ה'. כי הכותל המערבי עליו נאמר במדרש (שמות רבה ב, ב): "לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי", הכוונה לכותל המערבי של קדשי הקדשים או של העזרה בבית המקדש, ולא לכותלו של הר הבית (וכבר נתברר הדבר אצלנו בספר הר הבית). התפילות ליד הכותל מסמלות את הגלות של העם וגירושו מהר הבית, והתפילות שלנו על הר הבית מסמלות את שיבת העם לארצו ולמקום מקדשו. הרבנים שמחוסר ידיעה טופגרפית והלכתית של הר הבית, חוששים לעלות ולהתפלל על הר הבית, רשאים להחמיר על עצמם, אבל לנו ולעם כולו יש לאפשר תפילה חופשית על הר הבית באזורים המותרים לאחר טבילה במקווה טהרה, ולמוסלמים יש לתת גישה חופשית למסגדים שלהם על הר הבית, אבל חס וחלילה מלהסגיר לידי הואקף או בידי המלך חוסיין את הריבונות על הר הבית כולו. ואל ילעיט אתכם המלך בדיסאינפורמציה שהוא היה תמיד השליט על הר הבית. אין לטענה זו שחר, כי בימי המנדט הבריטי לא היה לחוסיין ולעבר הירדן כל אחיזה בירושלים ובהר הבית, וכשם שהוא השתלט במלחמת השחרור בכח על הגדה המערבית כך השתלט בכח על ירושלים ועל הר הבית. ואין בטענת חוסיין כל אחיזה במסמכים בינלאומיים – הוא שלט גם ביו"ש וגם בירושלים בתור כובש זר, ושום גורם בעל סמכות בינלאומית לא העניק לו כל מעמד בגדה המערבית – כך הודו בפני גם שני נשיאי ארצות הברית, מר קרטר ומר רייגן, בפגישתי אתם בבית הלבן. אין לנו כל התנגדות שהמלך חוסיין יעלה להר הבית להתפלל במסגדים, אבל אין להעניק לו זכויות של ריבונות על הר הבית, ואין לאפשר לו לתלות דגל ערבי על המסגדים כפי שהבטיח לי זאת ראש הממשלה הקודם, מר מנחם בגין ז"ל, כפי שתיווכח מן המכתב שלו המצורף בזה המופנה אלי. הסגרת הר הבית לידי שליט זר פירושה הפקרת קודש הקדשים של האומה לידי נכרים שלא תהיה עליה כפרה לעולם. עבור המוסלמים אין להר הבית עצמו שום קדושה, אין הם חולצים נעליים בכניסתם להר הבית ורק בכניסה למסגדים חולצים הם נעלים, בו בזמן שהיהודים נצטוו לחלוץ נעליים בכניסה להר הבית. כמו ששנינו במסכת ברכות פרק ט' משנה ה': "לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו". וכן פוסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק ז' הלכות א'-ב', "מצוות עשה ליראה מן המקדש שנאמר וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ, לא יכנס אדם להר הבית במקלו או במנעלו שברגליו". משמע מהרמב"ם שיש להר הבית כולו מעמד של מקדש, מה שאין כן למוסלמים אין להר הבית עצמו כל עדיפות של קדושה. אי לזאת עלי להודיעך שעלינו למסור נפשנו על שמירת הריבונות היהודית על הר הבית, כי הוא מהווה פסגת עשר הקדושות של ארץ ישראל. ולא נוותר בשום פנים ואופן על זכותנו להתפלל בהר הבית תחת כפת השמים באזורים המותרים בכניסה. אני תקווה שבכל משא ומתן עם חוסיין מלך ירדן ועם גורמים בינלאומיים אחרים, תעמוד בכל הכוח על זכויותינו בהר המוריה שנתקדש מימיו של דוד המלך כשקנה את גורן ארונה היבוסי על הר המוריה ובנה שם מזבח לה', כפי שנצטווה על ידי גד הנביא כאמור (בשמואל ב' כד, יח-כה): "וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי… וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה' וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר ה' לָאָרֶץ…" אני תקווה כי בעת הכרעה תדע לעמוד בעוז ותעצומות לא להסגיר את הר הבית בידי נכרים. בברכה וביקר, הרב שלמה גורן, לשעבר הרב הראשי לישראל והרב הראשי לצה"ל כאן המקום להוסיף דברים שכתבתי בגיליון רבני יש"ע מס' 23 מטבת תשנ"ה: (הרב מלמד) שאלה: מה היחס שצריך להיות כלפי הר הבית מקום מקדשנו, האם לא הגיע הזמן להתחיל בפעולה ציבורית נרחבת למען בניית בית המקדש? תשובה: לעניות דעתי ישנן שתי בחינות ביחס שלנו להר הבית. מצד הלאומיות הישראלית הכללית, היינו מצד קדושת העם והארץ, ומהצד האלוקי, היינו בניית בית המקדש. מן הצד הלאומי ראוי לנו להדגיש במידה מרובה יותר את הקשר שלנו להר הבית, אולם אל המדרגה האלוקית העליונה של בית המקדש עדיין לא הגענו, ולכן לא שייך כיום לפעול באופן ישיר למען בניית בית המקדש או הקרבת קרבנות. עבודת בית המקדש היא דבר נשגב ועליון, שכדי להגיע אליו צריכים להתעלות ברמה הרוחנית-לאומית, באמונה, בתורה ובמצוות. בית המקדש הוא שיא ההשתלמות הישראלית בעבודת ה', ואין לקפוץ אל הפסגה לפני בניית המדרגות היסודיות. לדעת רש"י בית המקדש ירד מן השמים, ואילו להרמב"ם בני אדם יבנו אותו. ומפרש הרמ"ק, שקודם תתגלה משמים קדושתו והשראת שכינתו של בית המקדש, כדברי רש"י, ואחר כך, כמסגרת לגילוי השכינה, נבנה בידינו את בית המקדש, כדעת הרמב"ם. אבל במצבנו הנוכחי, עלינו להתקדם ולעבור עוד כמה שלבים עד שנהיה ראויים לכך שאורו של בית המקדש השלישי יתגלה על ההר. ודאי שהקב"ה יכול להערות עלינו רוח ממרום, ולהשיבנו אליו בתשובה שלמה, בזמן קצר, ואז כמובן נבנה את בית המקדש. אבל אנחנו מצידנו, במצבנו הנוכחי, איננו יכולים לקפוץ לבנות את בית המקדש. והעבודה למען בית המקדש – היינו למען השראת שכינתו בגלוי ובקידוש ה' בתוכנו, צריכה להיעשות על ידי התעמקות בתורה, תיקון היחסים בין אדם לחברו, התעלות בקיום המצוות. וכל הפועל למען בניית האומה באור התורה – מציב נדבך נוסף לבניית בית המקדש השלישי. אמנם, יחידי סגולה מצווים לעסוק בענייני עבודת בית המקדש בעומק ורוחב, כדי לסלול עבור כולנו את הדרך להמשך ההתעלות, אבל עיקר העבודה הציבורית הגלויה, צריכה להיות מופנית כלפי הגדלת האמונה, ותיקון היחסים שבין אדם לחברו. אך מהבחינה הלאומית, אין ספק שכולנו צריכים להרגיש קשר הרבה יותר חזק למקום בית מקדשנו, משוש חיינו. אמנם מבחינה רוחנית קשה לנו עדיין להרגיש השתוקקות גדולה לעבודת בית המקדש, עוד לא התעלינו למדרגת הקדושה הזו (לשם כך צריכים ללמוד את עניינו הכללי של בית המקדש ועבודתו). אבל לא יתכן שהמקום המקודש ביותר לעמנו, יוזנח על ידינו. הרי זה המקום בו נעקד יצחק, וסביבו הקים דוד את עיר הבירה שלנו. אליו צפו כל ישראל ביום הכיפורים בעת עבודת הכהן הגדול ובו שכנה לשכת הגזית שבה ישבה הסנהדרין הגדולה, ומשם יצאו הוראות לכל ישראל, וכל ישראל היו עולים אליו שלוש פעמים בשנה קרוב לאלף שנים. איך יתכן שהמקום הזה ייעזב על ידינו. הרי כל עם אחר, שהיה לו מקום כזה, היה נלחם עליו בחירוף נפש. ואיך אנחנו שוכחים את גדולתו וקדושתו, ומניחים לאויבים ושונאים לעשות בו ככל העולה על רוחם. כל יהודי בעל רגש נאמנות לעמו ולמולדתו, הקשור לאידיאלים הכלליים של עם ישראל – חייב לפעול בכל הדרכים המועילות למען שלטון ישראל על הר הבית. [10] [9]. בגיליון רבני יש"ע נוסף משפט על דעתו: "הר הבית הוא הר המוריה נחשב לקודש הקדשים של האומה היהודית. שם עקד אברהם את יצחק בנו". בנוסף לכך בסידור הדברים כמאמר הוקדמו לכאן הפסוקים על דוד שקנה את גורן ארונה. [10]. על פי מגמה זו, פרסמנו בגיליון רבני יש"ע מס' 23 מטבת תשנ"ה מכתב פומבי לרבנות הראשית. בו בקשנו לסמן את גבולות ההר, היכן המקומות בצד דרום שמותר לעלות אליהם בלא טבילה, כי אינם חלק מהר הבית המקורי. והיכן המקומות שמותר להיכנס אליהם על ידי טבילה, והיכן אסור להיכנס גם אחר טבילה (מפני טומאת מת שאין אנו יכולים להיטהר ממנה בלא אפר פרה אדומה). על המכתב חתמו שבעה רבנים מהשומרון, ביניהם הרב אליקים לבנון והרב דניאל שילה. כמדומה שזו היתה הפעם הראשונה שהועלתה לכך קריאה פומבית מקבוצת רבנים.

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS