תודעה יהודית, הגות, חינוך ומשפחה
  www.shirat-rash.022.co.il
'שירת רש' - מאת הרב שי הירש
יום ד', ד’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  הזמנת הרצאות למוסדות חינוך  |  למכון תורני תורת שלמה  |  להזמנת הלקט 'המחזיר שכינתו לציון'  |  להזמנת הספר 'עטרת שלמה' - חדש  
מבנה הבריאה המשתקף בסדרם של ששת סדרי המשנה - עולם, שנה, נפש
00:03 (27/08/15) שי הירש

בס"ד להורדת השיעור לחץ הצג סדר המשנה: חלוקת המסכות לששת הסדרים (לא מסודר) סדר זרעים: ברכות, פיאה, דמאי, כלאיים, שביעית, תרומות, מעשרות, מעשר שני, חלה, ערלה, ביכורים סדר מועד: שבת , עירובין, פסחים, שקלים, יומא, סוכה, ביצה, ראש השנה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה סדר נשים: יבמות , כתובות, נדרים, נזיר, סוטה, גיטין, קידושין סדר נזיקין: בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, שבועות, עדיות, עבודה זרה, אבות, הוריות סדר קודשים: זבחים , מנחות, חולין, בכורות, ערכין, תמורה, כרתות, מעילה, תמיד, מידות, קינים סדר טהרות: כלים, אוהלות, נגעים, פרה, טהרות, מקוות, נידה, מכשירין, זבים, טבול יום, ידיים, עוקצים ראשי פרקים:עניין הסדר - חשיבות הסדר באופן כללי - האם הסדר הוא מעלה? סדר בעריכת המשנה - האם יש לחפש סדר בעריכת המשנה? כיצד מסביר הרמב"ם - זמ"ן נק"ט. העיקרון המנחה על פי דברי הרמב"ם ? בהקדמתו למשנה 1. על פי סדר הכתובים - חומש שמות - זרעים, מועד, נשים, נזיקין, ויקרא - קודשים (ויקרא-שמיני) טהרות - (שמיני - תזריע-מצורע) 2. דבר שיותר כללי קודם. 3. דבר שיותר תדיר. הסבר המהר"ל משמעות המספר 6, - חומר "והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמה ודעת יראת ה היא אוצרו". (ישעיהו לג', ו') העיקרון הכללי: התאמה בין המבניות הפנימית של התושב"ע למבניות הפנימית של העולם. ההדרגה הקיימת בעולם , מן הבסיסי ביותר אל הכולל יותר. (מלמטה למעלה) על פי המהר"ל הסדר הוא מורכב מכל חלקי העולם. היסוד החוזר הוא הזוגיות – אלהי ואנושי, נותן ומקבל, איש ואשה, צורה, וחומר. תושב"כ ותושבע"פ. ולכן יש צמדים. אובייקטיבי וסובייקטיבי. "אחת דבר אלוקים שתים זו שמעתי" (תהילים) 1. רובד של טבע (עולם- קוסמוס) - תשתית (פלטפורמה) ארץ (מקום) - זרעים, ושמים (זמן) - מועד, (עש"ן – עולם, שנה, נפש) 2. רובד אנושי - (מורכב (חומר+רוח) האדם - מורכב מעליונים ותחתונים - אישה - נשים - פרט, חומר, גוף, (אך יחד עם זאת אלהית יותר- רוחנית יותר, "שעשני כרצונו" – עולת ראי"ה. למשל מהר"ל חידושי אגדות ח"ב עמ' נט' - האשה מפני שהיא להשלמת האדם, לכן האשה יותר קרובה אל ההשלמה, ולכך האותיות של אשה הם יחד והיא אש כמו שראוי, אבל דאיש אין אותיות של אש יחד ומורה זה על אש בלתי מתוקן כראוי איש – נזיקין – כלל, צורה נפש. 3. רובד אלהי (מטאפיזי) מעל הטבע - קודש - קודשים - שכל רב מבחינה כמותית. טהרות - חוקיות אחרת לגמרי. - מדרגה חדשה. ("כלך לך אצל נגעים ואהלות") "שמים וארץ" הקדמת הרמב"ם למשנה: "והחל בסדר זרעים, לפי שהוא דן במצות המיוחדות בצמח הארץ, וצמח הארץ הוא מזון כל חי, וכל זמן שאין האדם חי על ידי המזון אי אפשר לו לעבוד את ה' בשום אופן מאופני העבודה, ולפיכך הקדים לדבר במצות המיוחדות בצמח הארץ. והסמיך לו סדר מועד לפי שכך הוא סדר הכתוב שנ' ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואחריו ששת ימים תעשה מעשיך, שלש רגלים תחג לי בשנה. אח"כ ראה להקדים דיני נשים לפני שאר דברי ריבות, חיקוי לסדר הכתוב, לפי שכך עשה ה', וכי ימכור איש את בתו לאמה, כי ינצו אנשים ונגפו, ואחריו כי יגח שור איש, ולפיכך הקדים סדר נשים לפני נזיקין, וספר ואלה שמות כולל ארבעת ענינים אלה, כלומר ענין סדר זרעים וסדר מועד וסדר נשים וסדר נזיקין. אח"כ עבר מן ואלה שמות לספר ויקרא כסדר התורה, וקבע אחרי סדר נזיקין סדר קדשים, ואחריו סדר טהרות, לפי שכך הוא סדר הכתוב הקדים דיני קרבנות לפני דיני טומאות וטהרות, לפי שלא התחיל בטהרות אלא מן ויהי ביום השמיני." המהר"ל מפראג - דרוש על התורה – בתוך "באר הגולה" (וכן בתפארת ישראל פרק י') "ביאור הדבר כי חלקו חכמים שית סדרי משנה לאלו החלקים, מפני כי העולם הזה הוא שני חלקים בעצמו הם שמים וארץ, ואחר כך נמצא בו האדם והוא מן העליונים ותחתונים ונחלק גם הוא לשני מינים זכר ונקבה, ואח"כ הוא השכל אשר הוא למעלה מעולם הגשמי הנחלק ג"כ לשנים כאשר יתבאר, כנגד זה סדרו על נכון שית סדרי משנה כנגד כל איכיות הנהגותיהם. ואמר והיה אמונת זה סדר זרעים, ידוע שייכות הזריעה לארץ שהיא החלק היותר תחתון, ואח"כ עתך זה סדר מועד הלא המועדים הם לשמש וירח ככתוב (בראשית א') והיו לאותו ולמועדים והם הם סדר מערכת השמים, הנה אלו שני הסדרים הם דברי ארץ ושמים ממש. אח"כ חוסן ישועות כנגד האדם, חוסן זה סדר נשים כי על ידי האשה יש לאדם החוסן, ועיקר מה שנבראת עליו הוא זה שממנה יעמיד האדם יורש והוא עיקר מציאותו ומי שאין לו בנים נחשב כמת וכבלתי נמצא. וישועות זה סדר נזיקין השייכים ביותר לאנשים מפני שהאיש הוא בעל משא ומתן, ובב"ק (דף ט"ו) צריך קרא מיוחד לרבות הנשים שיהיו בכלל הנזק מקרא דאלה המשפטים אשר תשים לפניהם מטעמא דאמר אי אשמעינן קמייתא וכו' אבל דינין אימא איש דבר משא ומתן אין אבל אשה לא וכו', הרי כי עיקר נזיקין מיוחס בעצם וראשונה אל הזכר שיש לו נכסים והוא בעל משא ומתן. הנה סדרו דברים השייכים לאיש ואשה, שהם ג"כ כארץ ושמים כי הנקבה היא הארץ וקרקע העולם והזכר כמו השמים המריקים הברכה לארץ והוא מבואר. ואח"כ חכמה ודעת, כי כמו שנחלקו שמים וארץ וכן הנקבה והזכר, כן נחלק השכל לשני חלקים אשר רבה ויתר האחד על השני כי יש בעל שכל מופלג בחכמה על כל זולתו. והאחד הוא בדמיון הנקבה, והשני שכל אלהי שהוא נקרא שכל נבדל לגמרי והוא בערך האיש אל האשה, וזהו שאמר חכמה זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות. כי סדר קדשים נקרא חכמה כמו שאמרו בב"מ (דף ק"ט) כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי, וידוע פירש"י שם שנראה כי המסכתא ההיא היא עמקות החכמה בפרט, וראוי לה חדוד ופלפול החכמה. יתר על כן סדר טהרות שהיא הנקרא שכל נבדל, כדאיתא בחגיגה (י"ד, א) עקיבא מה לך אצל הגדה כלך למדברותיך אצל נגעים ואהלות, שמורה שאין חכמה יותר דקה ועמוקה מנגעים ואהלות. הנה אלו שני הסדרים האחד הוא יותר מחבירו, עד שגם הם בדמיון איש ואישה שהאיש נוטה יותר אל השכל כידוע מגדר הנשים וערכם שהם חסירות הדעת[1]. והתחיל הכתוב בדבר המטה שבהם ביותר היא הארץ, וזכרם בהדרגה מלמטה למעלה כסדר עד שסיים בחכמה העליונה על כל, זהו סדר של שית סדרי משנה: ולפיכך אמר אחריו יראת ה' היא אוצרו, לומר כי אף כל החכמות אין קיום להם ואין בהם ממש כאשר חסרים התכלית שהוא יראת ה' הנותנת קיום אל הכל כאוצר הזה שהוא מקויים. "אורות התורה" מרן הרב קוק זצ"ל: פרק א' פסקה א': תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אָנוּ מְקַבְּלִים עַל יְדֵי הַצִּיּוּר* הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן וְיוֹתֵר מַקִּיף שֶׁבְּנִשְׁמָתֵנוּ. אָנוּ מַרְגִּישִׁים מִקִּרְבָּהּ אֶת הַבְהָקַת תִּפְאֶרֶת הָאוֹרָה הַחַיָּה הַכְּלָלִית שֶׁל כָּל הַיְקוּם. דָּאִים אָנוּ עַל יָדָהּ לְמַעְלָה מִכָּל הִגָּיוֹן וְשֵׂכֶל, חָשִׁים אָנוּ רוּחַ אֱלֹהִים עֶלְיוֹן מְרַחֶפֶת עָלֵינוּ, נוֹגַעַת וְאֵינָהּ נוֹגַעַת, טָסָה עַל פְּנֵי חַיֵּינוּ מִמַּעַל לָהֶם וּמַזְרַחַת אוֹתָם בְּאוֹרָהּ. הָאוֹר מַבְהִיק, נוֹצֵץ וְחוֹדֵר בַּכֹּל, תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ . לֹא רוּחַ הָאֻמָּה חוֹלְלָה אוֹר גָּדוֹל זֶה, - רוּחַ אֱלֹהִים יוֹצֵר-כֹּל יְצָרָהּ, תּוֹרַת חַיִּים זֹאת יְסוֹד יְצִירַת כָּל הָעוֹלָמִים כֻּלָּם. בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָנוּ יוֹרְדִים כְּבָר אֶל הַחַיִּים. אָנוּ חָשִׁים שֶׁהִנְנוּ מְקַבְּלִים אֶת הָאוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה בַּצִּנּוֹר הַשֵּׁנִי שֶׁבַּנְּשָׁמָה, בַּצִּנּוֹר הַמִּתְקָרֵב לְחַיֵּי הַמַּעֲשֶׂה. אָנוּ חָשִׁים, שֶׁרוּחַ הָאֻמָּה, הַקְּשׁוּרָה כְּשַׁלְהֶבֶת בְּגַחֶלֶת בְּאוֹר תּוֹרַת אֱמֶת, הִיא גָּרְמָהּ בְּאָפְיָהּ הַמְיֻחָד, שֶׁתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נוֹצְרָה בְּצוּרָתָהּ הַמְיֻחָדָה. וַדַּאי כְּלוּלָה הִיא תּוֹרַת הָאָדָם הַזֹּאת בְּתוֹרַת ד' , - תּוֹרַת ד' הִיא גַּם הִיא. הָעַיִן הַפְּקוּחָה שֶׁל צוֹפֶה בָּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְאִירָה , הַנֶּאֱמָן בְּכָל בֵּית ד' , לֹא אֶפְשָׁר שֶׁמִּמֶּנָּה תִּהְיֶה נֶעֱלֶמֶת שִׁפְעַת-חַיִּים זֹאת לְכָל פִּתּוּחֶיהָ. גַּם מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ הַכֹּל נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי . וּשְׁנֵי אוֹרִים הַלָּלוּ עוֹשִׂים עוֹלָם שָׁלֵם, שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ יִשְּׁקוּ בְּתוֹכוֹ . פסקה ב': תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מֻנַּחַת בְּעֶצֶם אָפְיָהּ שֶׁל הָאֻמָּה, שֶׁמָּצְאָה אֶת בִּרְכָתָהּ עַל יְדֵי הַגִּלּוּי הַשָּׁמַיְמִי שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. בְּהִתְגַּלּוּתָהּ נְמוּכָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. כִּי הֲרֵי הַגּוֹרֵם הָרָאשִׁי לִמְצֹא אֶת נְתִיבָתָהּ הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הַיַּחַשׂ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֻמָּה עִם הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, עִם הַמְגַמָּה שֶׁל הַמְגַמּוֹת, עִם הַנֵּצַח וְהַהוֹד שֶׁבָּעוֹלָמִים וּמִלְמַעְלָה שֶׁל כָּל כְּלָלוּתָם. אֲבָל בַּצּוּרָה הַפְּנִימִית הֲלֹא הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְגֻלָּתָם הַפְּנִימִית הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי גָּרְמָה סְגֻלָּה אֱלֹהִית גְּנוּזָה זוֹ לְהוֹפָעַת תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם עֲלֵיהֶם, וְנִמְצֵאת עֶלְיוֹנָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּשָׁרְשָׁהּ מִשֹּׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, "חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה". לע"נ חיה רייזל שושנה בת אליהו ע"ה, אשר ידעה לחבר בין ארץ לשמים. ת.נ.צ.ב.ה. [1] לתוספת ביאור ראה חדושי אגדות חלק רביעי עמוד קסד - מסכת נדה: (מ"ה ע"ב). א"ר חסדא מ"ט דרבי ויבן ה' את הצלע מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש: מלמד שנתן בינה יתירה באשה וכו'. פי' דבר זה כי השכל היולאני נתן הש"י לאשה מצד שהאשה היא מוכנת לזה ביותר, כי האיש יש לו שכל וחכמה ביותר הוא השכל הנבדל, אבל שכל היולאני מוכנת האשה לקבל ביותר וכן חידושי אגדות ח"ב עמ' נט' – "האשה מפני שהיא להשלמת האדם, לכן האישה יותר קרובה אל ההשלמה, ולכך האותיות של אשה הם יחד והיא אש כמו שראוי, אבל דאיש אין אותיות של אש יחד ומורה זה על אש בלתי מתוקן כראוי. ודבר זה ידוע כי כח האש של אשה אינו יוצא מן הסדר כמו שהוא אצל האיש, והאש הזה, ר"ל כח הנבדל שיש באיש ובאשה, וכאשר זכו השם יתברך ביניהם מתחבר לכח הנבדל שלהם, וכאשר לא זכו אז הש"י מסולק מן כח הנבדל שלהם, ואז כח הנבדל שלהם אינו דבק עם הש"י והוא אוכלתן והבן זה.