תודעה יהודית, הגות, חינוך ומשפחה
  www.shirat-rash.022.co.il
'שירת רש' - מאת הרב שי הירש
יום ש', יא’ בחשון תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  הזמנת הרצאות למוסדות חינוך  |  למכון תורני תורת שלמה  |  להזמנת הלקט 'המחזיר שכינתו לציון'  |  להזמנת הספר 'עטרת שלמה' - חדש  
דברי הספד וזיכרון אודות הקדושים הרה"ג הרב איתם הנקין ורעייתו נעמה הי"ד - מאת הרב שי הירש, בית המדרש 'תורת שלמה'
13:27 (12/10/15) שי הירש

בס"ד "נשמה של יוצרים" - הספד שנאמר ע"י הרב שי הירש, בעצרת זיכרון והתעוררות שהתקיימה בישוב נריה מוצש"ק פרשת בראשית התשע"ו, אודות הקדושים הרה"ג הרב איתם הנקין ורעייתו נעמה הי"ד: 'ויהי נועם נשבת – במוצאי שבת', גדול כים שברנו, עם הבשורה המרה על הסתלקותו של הגאון הגדול, ארי במסתרים, הרב יורם אברג'יל זצוק"ל לישיבה של מעלה. אנשי אמונה אבדו, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה'. מוצאי שביעית זהו זמן מסוגל לישועה (סנהדרין צז.), וצריך להתעורר, שחלילה לא יתהפך... 'הושענא, למען קדושים מושלכים באש, הושענא' הושענא, למען איתן(ם) הנזרק בלהב אש הושענא אנו מצויים בימי השבעה, לקדושים, חברינו הגאון הרב איתם ואשתו נעמה, ה' יקום דמם, הנאהבים והנעימים, בחייהם ובמותם לא נפרדו, ואשר עלו בסערה השמימה בימי חול המועד סוכות. מעולם לא הבנתי טוב יותר את המושג הזה 'בסערה השמימה', כמו עכשיו. חז"ל אמרו בגמרא (מועד קטן) ג' ימים ראשונים לבכי, ושבעה למספד. מצווה להספיד כל אדם כשר מישראל, תלמיד חכם על אחת כמה וכמה, וק"ו, בן בנו של ק"ו, ת"ח צעיר שנקטף בדמי ימיו ונספה על קידוש השם. 'יראתי בפצותי שיח להשחיל', ואיני יודע אם אצא ידי שמיא, בכדי שחס ושלום, לא נהיה מאותם אלו המתרשלים בהספדו של חכם. ודווקא אפתח בכמה מילים אודות אשת חבר כחבר – נעמה הי"ד. שמעבר לכל מה ששמענו השבוע אודות כישרונותיה המיוחדים וחריצותה, ואודות הזוגיות המיוחדת שלהם. דומה שאפשר בהחלט לקרוא עליה את דברי רבי עקיבא לתלמידיו: 'שלי ושלכם – שלה', מי שקצת מכיר את המציאות הזאת, כאשר הבעל הוא ת"ח, איש ספר שעסוק בהוראה ובכתיבה, הרב איתם היה נעדר מהבית בקביעות לילה בשבוע, היה מלמד תורה, וכל העול והעומס נפל על כתפיה, ופשוט שהכל נבע מאהבת תורה גדולה ולכן גדולה זכותה בזה ובבא, כפי שקראנו השבת בתורה "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם". זאת המציאות השלימה של אדם-המעלה הזה, שאותו אנחנו אבדנו.. והפעם, האבדה גדולה מאוד. קודם כל, על מה שהרב איתם כבר היה שבכך ננסה קצת לגעת. ודבר שני, על מה שהגאון הנ"ל, עוד יכול היה להיות... ועל כך שאנחנו בכלל לא ידענו איזו מרגלית היתה נמצאת כאן ביישובנו. אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן אַדִּירֵי הַתּוֹרָה. בַּעֲלֵי תְרֵיסִין בְּמִשְׁנָה וּבִגְמָרָא. גִּבּוֹרֵי כֺחַ עֲמָלֶיהָ בְּטָהֳרָה. דָּמָם נִשְׁפַּךְ וְנָשְׁתָה גְּבוּרָה: הכרתי לראשונה את הרב איתם לפני כשלוש שנים., משך זמן של כמעט עשירית מחייו הקצרים והמלאים והעמוסים. רכז הקליטה דאז, ביקש מאתנו לארח לסעודת ערב שבת, משפחת קליטה מדולב, שבאה לבדוק את הישוב, והוא הוסיף בשיחת הטלפון המקדימה, שיש לו רושם שאנחנו נסתדר מצוין... כך זכיתי להכיר לראשונה את הרב איתם, ואת משפחתו. בסעודה דיברנו בינינו בדברים של טעם ומיד ראיתי שלפני יושב בר אוריין, יניק וחכים, ענוותנן וצנוע, אברך – כפשוטו וכמשמעו, אב בחכמה ורך בשנים. שאלתי אותו אם הוא נצר לשושלת רבני הנקין, והא בענווה השיב לי שכן, וראיתי שהייתה לו קורת רוח מכך שאני מכיר את המשפחה. נוצרה בינינו שפה משותפת. כמה חודשים אחר כך, שמחנו מאוד לשמוע שמשפחת הנקין החליטה לקבוע את מגוריה בישוב נריה. האישיות של הרב איתם, שהיה רב אנפין וברוך כישרונות, לא פשוט לעמוד על כל המכלול וההיקף שלה, אבל אני חושב שהקדוש, הרב איתם הי"ד, בראש ובראשונה היה, כפי שאמרה אמו, הרבנית חנה בלוויה, תלמיד מובהק לאביו הרב יהודה הרצל שליט"א שגדלותו בתורה ניכרת לכל מי שפעם למד את ספריו המיוחדים ב'שו"ת בני בנים', ראה את השפע והמקוריות והוא היה ממשיך שושלת הזהב של משפחת הנקין, של זקנו הגאון, עמוד ההוראה הגאון רב יוסף אליהו הנקין זצ"ל. הרב איתם תכנן לכתוב בהרחבה אודות שיטתו ואורחותיו של זקנו, (הגאון מורי זקני) או סבי זקני כפי שהיה מכנה אותו, וזאת, מעבר למבוא הרחב והמקיף שכתב לרגל ההדפסה המחודשת של כתביו בשו"ת 'גבורות אליהו'. הרב איתם, תרם את הספר הזה לבית הכנסת שלנו כאן, וכתב בתוכו הקדשה לזיכוי הרבים. מעבר לכך תכנן לכתוב עוד על שיטתו של סביב. ומכאן גם חיבתו הגדולה לספר 'ערוך השולחן' ולמחברו הרב אפשטיין זצ"ל שהרב הנקין הוסמך על ידו להוראה וגם החשיב והעדיף את פסקיו על פני ספרי פסיקה אחרים. כמה פעמים ביקשתי ממנו שיכתוב על עמדת זקנו ביחס לציונות ולמדינה ועל הסיבות שהובילו לשינוי בעמדתו בעניינים אלו. ואמר לי שברצונו לעשות כן. וכן שוחחנו על הפרסום הגדול של המבצע ללכידת אייכמן ימ"ש, ועמדת זקנו בעניין, והדגיש לי את המרכזיות של השיקול של הימנעות מסיכון יהודים כעקרון מכונן ומוביל בפסיקה הציבורית של זקנו. בשיעוריו ובמאמריו היה מביא כמעט תמיד מדברי זקנו. פעם שאלנו אותו על שיטת זקנו בבישולי עכו"ם ואמר שיש לו הבנה מיוחדת בדעת זקנו ושעוד יכתוב על כך, אבל, לצערנו, נגדע האילן.. ולא זכינו לראות את הפרי הזה. ואמו גם היא מיוחדת מאוד, מחלוצות לימוד התורה לנשים. פעם נסעתי עם הרב איתם ברכב, ואני שומע שהוא משוחח (באנגלית) ומביא מקורות ומראה מקומות לשיעור, ובסוף מתברר שזו הייתה אמו והם שוחחו אודות מראה מקומות לשיעור במדרשה. אני חושב שגם את מורנו הגאון הרב דב ליאור שליט"א, החשיב מאוד והתייחס אליו כרבו, וכן, הזכיר בהקדמת ספרו, את הרב חיים סמוטריץ' שליט"א, אליו התייחס כרבו המובהק. הרב איתם, היה גאון, מקורי, יסודי, מעמיק, ויחד עם זאת, היה ענוותן וצנוע ובורח מן הכבוד. היה יושב בסוף בית הכנסת, בסמיכות לכוננית שבה מצויים ספרי השו"ת ותמיד הוא למד. תמיד הוא היה עם ספר, בעיון או בשינון. עיקר הקשר שלי איתו נוצר סביב המאמצים המשותפים שלנו להקים בישוב את ישיבת 'תורת שלמה' = ע"ש הגאון הרב גורן זצ"ל, כמה קשה היה לי לשכנע אותו לעמוד בראשות הישיבה הצטרף את ישיבת תורת שלמה, ישבתי אצלו בבית ודיברתי על ליבו, הוא חשב לפנות לכיוון של כתיבה ופחות לכיוון של ראש ישיבה, אך ביקש לחשוב על כך, וכך, כל פעם לחצתי וביקשתי, וב"ה יום מאושר אחד, הרב איתם אומר התשובה חיובית, ואני הייתי המאושר באדם, שיהיה מישהו שיהיה ראוי לעמוד בראש ישיבה על שם הרב גורן, שהיה איש אשכולות, גדול בתורה, גדול ביראה וגדול במדע. נסענו לפגישה עם ראשי איגוד ישיבות ההסדר, וישבנו שם ראשי ישיבות, ת"ח מבוגרים, והתחילו לדבר אתנו ב'לימוד' כדרכם של ת"ח, ואני, לא צריך להכביר פה במילים נתקעתי מהר, והרב איתם נחלץ לעזרתי, שלף את הסוגיה מהראש והתחיל להרצות..., לא אשכח לו את הטובה הזאת.. קשה היה לתפוס אותו בטלפון כל השבוע בדרכים, לומד ומלמד בכתיבה, ביקשתי כמה פעמים שיעבור על מאמר שכתבתי, אמר אני עמוס עכשיו אולי אחרי פסח, ולא זכיתי שיעבור על המאמר. כתב מרן הרב קוק זצ"ל: "מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות. אי אפשר לו להסגר בתלמודו השטחי לבד. כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה, ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה" (שמונה קבצים, קובץ ז', קצ'). הספר של הרב איתם בהלכות שבת, שעכשיו הוא בעימוד, נקרא: "אש תמיד" – אש – ר"ת, איתם שמעון. ואחד האנשים שהכירו אותו כתב שהרב איתם אמר לו: 'באמת זה חלקי מכל עמלי, ובחיבור כזה אני שמח יותר מכל כתיבותיי האחרות'. הרב איתם היה איש של רחבות אופקים גדולה מאוד ועסק גם במחקר, וסיים תואר ראשון ותואר שני בהיסטוריה והיה עסוק בכתיבת דוקטורט אודות ה'חפץ חיים' זצ"ל, וסיכמנו שהוא יעסוק בכתיבת הדוקטורט יומיים בשבוע ובשאר הימים ילמד בישיבה, לצערנו הקמת הישיבה נדחתה מסיבות מנהלתיות, ואז הרב איתם החליט להקדיש את רוב זמנו לסיום מהיר של הדוקטורט, אבל לי לא היה שום ספק בעולם שכשתקום הישיבה, מי שיכהן פאר בראשה יהיה הרב איתם. נדבר על היצירה התורנית שלו, הספר הראשון שהוציא בגיל עשרים וחמש, נקרא: "לכם יהיה לאכלה". קיבל הסכמות מאביו – הרב יהודה הרצל הנקין, הגאון הרב דוב ליאור שכתב לו שם הסכנה מאוד מיוחדת גם בכתב וגם בע"פ, הגאון הרב אביגדור נבנצל, הגאון רב מאיר מאזוז והגאון הרב נחום אליעזר רבינוביץ'. בהקדמתו כתב הרב איתם: "צדדים וצירופים אמיתיים להקל... בנושאים אשר בהם ראיתי בדורנו, שיש הנוקטים לחומרא במידה מרוחקת משורת הדין". הרב איתם, לא היה 'מקל סדרתי', היו לו גם חומרות, למשל לגבי שמיעת מוזיקה בשלושת השבועות, שנטה להחמיר כפשט השו"ע בכל ימות השנה לפחות בשלושת השבועות. פעם, היינו צריכים טובה מראש ישיבת הסדר מסוימת שיעזור לנו עם כל מיני עניינים בירוקרטיים. אז לקראת פגישה איתו, בקשתי מהרב איתם שיביא לפגישה את הספר שלו, קטן הכמות ורב האיכות ושייתן אותו במתנה לאותו ראש הישיבה. ראש הישיבה התפעל ממנו מאוד ושבח את העובדה שהרב איתם שהוא כותב ספר בהלכה ולא רק בהגות ואמונה כמקובל לכתוב בציבורנו. אחרי הפגישה הצעתי לרב איתם שאשלם לו את עלות הספר ש'הכרחתי' אותו לתת לאותו ראש ישיבה במתנה, וכמובן שהוא לא הסכים בשום פנים ואופן לקחת תמורה עברו הספר. לפני שלוש שנים, כתבתי לו בעקבות הספר הזה: "נ.ב, אני יודע שכבודו הוא מת"ח של ארץ ישראל שתורתם מכרזת עליהן ואינם רודפים אחר הכבוד. (שבת קמה - ת"ח שבבל אינם בני מקומם) אבל ראוי שתופיע בציבור כרב איתם הענקין. ובייחוד לאור ההסכמה של הגר"יד ליאור שליט"א על ספרך. באהבה, שי הירש. וכך השיב לי: שלום וברכה! ראשית תודה על הדברים. לעניין התואר, לא מפריע לי אם אחרים כותבים כן (דהיינו כבר איני טורח עוד לתקן...), אבל לכתוב על עצמי, עדיין קשה לי. מה גם שלענ"ד לא כל מי שקיבל סמיכה ראוי לקרותו רב, אלא רב הוא מי שמכהן במשרה רבנית, או לחילופין שרוב עתותיו נתונות לתורה. אני משתדל להתקרב שוב לגדר השני אבל כרגע חוששני שאיני ראוי לזה". הרב איתם, מי אם לא אתה ראוי לזה, הרב איתם?! אנחנו כל כך רצינו אותו בתור ראש ישיבה, אבל כנראה שגם בשמים היו צריכים מישהו לתפקיד כזה, 'ונצחו אראלים את המצוקים', "ואיננו כי לקח אותו אלוקים". ואח"כ, לקחו מאתנו גם את הרב נחמיה הי"ד, ועכשיו, גם את הרב יורם זצ"ל. ביחד עם הגאונות המקוריות והנועזות שלו והחשיבה "מחוץ לקופסה" לא רץ להורות, ולא אמר 'קבלו דעתי', פעם העביר שיעור כאן בבית כנסת על בדיקת ירקות מתולעים, נושא שהוא היה מומחה בו, ומישהו שאל אותו למעשה, ואני זוכר את הבעת הפנים המשתהה שלו: "אתה רוצה שאני אפסוק לך?!". בעת שיעורים שמסר בעל פה, כמעט תמיד הכין יותר ממה שהזמן אפשר לו לומר, לעומת זאת, במאמריו שבכתב, יכל להאריך במידת הצורך. איך אפשר לחיות כל כך מעט, להספיק כל כך הרבה, וכל מה שעושים לעשות במצוינות מרבית?! וככה היה בכל מיני דברים מיוחדים שלו, בסעודת "שלום-זכר" לבן הקטן שלו, מספר איזה וורט על אכילת 'ארבעס' ומנהגים והליכות והלכות. אני זוכר שערב ר"ה האחרון, היה פרוזבול, מורנו הרב מיכאל הרשקוביץ שליט"א, הכין את הציבור וערך והכין נוסח פרוזבול שחולק בישוב, והנה אחרי שסיימנו לערוך התרת נדרים ולכתוב פרוזבול, פתאום, מגיע הרב איתם, כדברי הראב"ד, 'רוה"ק הופיע בבית מדרשנו', פתאום הוא בא עם שטר פרוזבול שניסח בעצמו, כך, ערך לעצמו פרוזבול. כתב מאמרים רבים בהלכה ובאגדה, ופרסם אותם בשנתונים ובכתבי העת מובילים: 'תחומין', 'המעין' 'ישורון', היה עורכם של ספרים תורניים רבים, ובכלל זאת, ערך את מדור 'אישים ושיטות' – בכתב העת 'אסיף', שנתון איגוד ישיבות ההסדר. אני זוכר שבאותה פגישה עם איגוד ישיבות ההסדר, כשהמתנו לראשי האיגוד. מזכיר האיגוד הראה לנו בהתפעלות את השנתון הזה "אסיף". אמרתי לו: לו (לרב איתם) אתה מראה את זה?! הוא ערך את זה.. מאמרים שלו בהלכה איזה אומץ. כתב מאמר ב'תחומין' על מצוות ישוב א"י בזה"ז דאורייתא או דרבנן, ושם מתוך עיון מעמיק בראשונים, ואמנם מסקנתו, לא בדיוק כמו רבנו הרצי"ה זצ"ל, אבל חשוב מאוד להכיר. מאמר אחר נוקב וחריף שלו, כנגד אלו שכתבו דברים פופוליסטיות בעניין השכרת דירות לערבים. ושם יש בירור נוקב בהגדרת 'גר תושב' וגדר 'לא תחנם'. ושם, גם חולק על גדול תורה מסוים מכיוון אחר, וזאת, בענווה, אך גם בנחרצות. הוא לא היה צפוי, כמו כל מי שמכיר את הכתיבה של רבני משפחת הנקין, אי אפשר היה להכניס אותו לאף שבלונה. היה לו תביעת אמת בלתי מתפשרת, וירידה לפרטים, כפי שכתב לי אודות מאמרו על יחסו של זקנו, לפסיקת הרב גורן במקרה מסוים - "חשוב לי גם מראש לומר, שכדרכי המאמר נכתב מראש בגישה המשתדלת להיות אובייקטיבית/ניטרלית עד כמה שאפשר, לטב ולמוטב... השתדלתי לכתוב את הדברים כהווייתם, דהיינו שהגישה אינה "להצדיק את הצדיק" ולא "להרשיע את הרשע" אלא הדברים כמות שהם בלי לכחד מאום ובלי כחל ושרק. וכן העיר לי פעם על משהו שכתבתי לקראת פרסום: "צריך להקפיד שלכל שמועה ועובדה יהיה ציון מקור מוסמך, מודפס או בע"פ..." ופעם, הביע ביקורת על ספר שעסק בדמותו של זקנו: 'פשוט הכתיבה אינה בסטנדרטים גבוהים מספיק לטעמי, מבחינת אחריות על המקורות שלא לומר ביקורתיות כלפיהם (במקום הדרוש) ובאופן כללי, קפדנות בגיבוי הטענות ובהצבתן על יסודות מבוססים.' היו לו השערות מחקר מקוריות ביותר, שהפליאו לב העוסקים בכתיבה ועריכה כבר שנים רבות. כפי שספר לי הרב זאב נוימן שליט"א, מ'מכון הרצי"ה', על פיקחותו של הרב איתם, בעניין אי אזכורו של הרצל במקום באגרות הראי"ה. הרב יואל קטן שליט"א כתב אודותיו בהתפעלות רבה. ועוד רבים וטובים שהיו פונים אליו בבקשה לקבלת מידע ועזרה בכתיבת מאמריהם. בלתי נתפס, ביחס לעובדה שהיה בחור צעיר, שגם שירת בהסדר ואף יצא לפיקוד. התחתן בגיל צעיר ופרנס משפחה עם ילדים קטנים. מתי הוא הספיק ללמוד ולכתוב את כל זה?! וכן הוא גם היה כותב ביוגרפיות קצרות וארוכות על גדולי ישראל. כתב ביוגרפיה מקיפה על בעל 'ערוך שולחן' שעתידה לראות אור באנגלית בשנה הבאה בהוצאת 'ישיבה יוניבירסיטי'. וכן, כתב עבודה מקיפה, על יחסו של הגאון רבי דוד פרידמן מקרלין זצ"ל לתנועת חיבת ציון. באחד המקומות, כתב אודות תחומי כתיבתו ושהוא כותב על הרב קוק מחד ומאידך, על כל השאר. כך כתב את הספר "להכות שורש" - על יחסו של הרב קוק לקק"ל, פרסם מאמרים רבים אודות היתר המכירה, על יחסיו של הרב קוק עם גדולי ישראל, על יחסו לאוניברסיטה העברית, מאמרי ביקורת אודות הוצאת כתבי הרב, ובמיוחד כתב על סילופים של חוגי הקנאים את תולדות הימים ההם, בזאת, הוא היה ממש מומחה, הוא הגיע אפילו עד לחקר ירחון קנאי סאטמר שהרבה לתקוף את הרב. אין כמעט פולמוס הקשור לחיי הרב קוק, שהרב איתם לא חשף שם דברים שניסו כל מיני גורמים להסתיר או להסוות. הוא היה המילה האחרונה בכך, כמו למשל, בכתיבתו על יחסו של החפץ חיים לרב קוק כנגד דברים שעז פנים אחד פרסם בנושא. הרב איתם, כתב סקירה מקיפה על הספר 'לנבוכי הדור' והוצאותיו השונות, שלחתי את הסקירה לגאון הרב משה צוריאל שליט"א, שהתפעל מאוד מהמומחיות של הרב איתם בהשוואת המהדורות השונות. הרב איתם, היה באמצע עריכת הגהות על אגרות הראי"ה כרכים ד-ה הנמצאים בהכנה, ועסק בכתיבת מאמר על יחסו של הרב קוק לחקלאות בארץ ישראל. לכן: "תּוֹרָה תּוֹרָה חִגְרִי שַׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בֲעפָרִים אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים עַל תּוֹפְשֵׂי מָשׁוֹטַּיִךְ וּפוֹרְשֵׂי מִכְמוֹרִים מַלָּחַיִךְ וְחוֹבְלַיִךְ בְּמַיִם אַדִּירִים עוֹרְכֵי מַעֲרָכֵךְ מְיַשְּׁרֵי הֲדוּרִים מְפַעְנחֵי צְפוּנַיִךְ וּמְגַלֵּי מִסְתּוֹרִים מִי יְקַצֶּה בִּגְבָעוֹת וּמִי יְסַתּת בֶּהָרִים מִי יְפָרֵק הֲוַיּוֹת וּמִי יְתָרֵץ שְׁבָרִים מִי יַפְלִיא נְזִירוֹת וּמִי יַעֲרוֹךְ נְדָרִים מִי יְשַׂדֵּד מַעֲמַקַּיִךְ וְחַתּוּ אִכָּרִים וּמִי יִלְחוֹם מִלְחַמְתֶּךְ וְיָשׁוּב לַשְּׁעִָים, כְּלֵי מִלְחָמָה אָבְדוּ וְנָפְלוּ גִבּוֹרִים אַשְׁרֵיהֶם מַשְׂכִּילִים כָּרָקִיעַ זוֹהֲרִים בִּמְנוּחוֹת שָׁלוֹם נָחוּ ישָׁרִים אוֹי וַאֲבוֹי וְשֺד וְשַׁבֶר לְנוֹתָרִים". מי שראה את הדקדוק שלו במצוות, כיצד הוא קיים את מצוות כיבוד אב. ראה איך נהג באביו, מורו, כשאביו התארח כאן לשבתות, מי שראה איך הוא נותן לו והולך איתו לאט לאט, ובאיזו יראת כבוד היה מביט באביו, 'כמקמי שכינתא דאתיא'. חינוך, לראות אותו לומד עם הבנים שלו תורה, זו הייתה חוויה מיוחדת במינה. ראיתי אותו פעם לומד עם הבן הגדול, מתן הי"ו, שה' ישלח לו סייעתא דשמיא לגדול ולהמשיך את השושלת הזאת, ראיתי אותם יושבים ולומדים הלכה, 'יסודי ההלכה', ואני רואה את הרב איתם במהירות עצומה, בשטף ובלהט, עוברים על עמודים רבים, דיני ברכות ודיני תפילה ומלאכות שבת ועוד. זה רק ילד בכיתה ד', איזו אהבת תורה וברק בעיניים. וכן ספר לי אחד מתושבי הישוב שראה אותם הולכים בדרך מהבית כנסת עד הבית ומדברים בדברי תורה כל הזמן. אני מקווה שדמות דיוקנו של אביו תעמוד לילד הזה ולכל האחים שלו ושנזכה שהם ימשיכו את דמותו ותורתו. אי"ה, נפעל להמשכת מפעליו של הרב איתם. ראשית כל, ובמידת הצורך, בסיוע לילדי הרב איתם ונעמה, באם נצטרך - הם כעת הילדים של כולנו. בעז"ה, נפעל יחד עם מזכירות הישוב להקמת בית המדרש וישיבת 'תורת שלמה', ואי"ה, נכניס ספר תורה לעילוי נשמתו ונשמת רעייתו, נעמה הי"ד. נייסד מכון מחקר תורני על שמו כחלק מפעולות הישיבה. שהקב"ה יהיה בעזרנו בכך. יהי רצון שרוממות הרוח והאחדות הישובית שפועמת כעת בקרבנו, תימשך גם הלאה, ברוח צוואתם של הרב איתם ונעמה, 'יקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו' (מדרש רבה), וזו לא מליצה, כי יש קורבן ציבור, והרב איתם ונעמה היו קורבן ציבור וכיפרו על כלל ישראל, בבחינת "מכפרים אלו על אלו", חז"ל לימדונו שארץ ישראל נקנית בייסורים, אבל בכך היא נקנית באמת ומכל צרה צומחת ישועה כדברי בעל 'קול התור' מתלמידי הגר"א, שביום פטירתו (של הגר"א) עלו הרב איתם ונעמה בסערה השמימה. יש עוד הרבה להאריך, וודאי לא יצאתי ידי חובתי, השתדלנו לומר בכל זאת משהו, אך אין כאן המקום והשעה מאוחרת ואי"ה עוד חזון למועד. יהי רצון שיאמר הקב"ה לצרותינו די ונזכה עוד השנה, שיקויים בנו: "בלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים". תנצב"ה. בס"ד כא' חשון התשע"ו.ערב זיכרון במלאת השלושים מלון רמדה - ירושלים – הרב איתם ונעמה הי"ד:ברשות הרבנים, ברשות משפחת הנקין, משפחת ערמוני, קהל נכבד.בפתח הדברים, ברצוני לומר מספר מילים אודות 'אשת חבר - כחבר', נעמה הי"ד, שבהחלט אפשר לקרוא עליה את דברי רבי עקיבא לתלמידיו: 'שלי ושלכם – שלה'. מי שמכיר את המציאות הזאת, כאשר הבעל הוא ת"ח, ואיש ספר, שעסוק בהוראה ובכתיבה באופן תמידי, מבין עד כמה ההיתכנות הזאת, תלויה בחוסן הביתי וביציבות המשפחתית. אהבת התורה של נעמה אפשרה לרב איתם להתמסר להפצת מעיינותיו החוצה.נעמה גם הביעה מספר פעמים את רצונה שגם ציבור הנשים בישוב, תזכנה לשמוע שיעורי תורה בקביעות, וגם שיעורי הכנה לקראת זמנים מיוחדים. נעמה אף דאגה לכך, שמלבד 'אהבת הספר', יקבלו הילדים גם את צהלת החיים, הבריאה והשמחה.__________________בנקודה זו, היו היא והרב איתם, משלימים זה את זו, וזו את זה. גם ברב איתם, היה שילוב מיוחד של יראת שמים ביחד עם צהלת החיים, גדלות בתורה עם רחבות דעת, וראיה כוללת, המסוגלת גם לדייק בפרטים. הכרתי לראשונה את הרב איתם לפני כשלוש שנים ומחצה עם הגעתו לישוב נריה. אומנם, זהו משך זמן קצר יחסית, אבל בזמן זה, המהווה כעשירית מחייו המלאים והעמוסים של הרב איתם, למדתי להכירו, ועמדתי על איכויותיו המיוחדות.מבעד לאותו הצוהר הקטן שהצלחתי להבקיע בחומת הצניעות וההסתרה העצמית שלו, ניבט לעיני, אותו 'חקל תפוחין קדישין', של 'השדה אשר ברכו ה'' - בפירותיו המתוקים, בצילו הנאה, ובאמת המים שעברה תחתיו. גם את ה'נטיעות שנטעו ממנו' – מצאתים 'כמותו', דומים לשורשן.לא פשוט לעמוד על המכלול, ההיקף, והרב מימדיות שבאישיותו של הרב איתם, אבל, אני חושב שהוא בראש ובראשונה היה, כפי שאמרה אמו, הרבנית חנה בהלוויה, תלמיד מובהק לאביו, הגאון הרב יהודה הרצל שליט"א. הרב איתם, היה ממשיך 'שושלת הזהב' של משפחת הנקין, של זקנו הגאון, עמוד ההוראה באמריקה, הרב יוסף אליהו הנקין זצ"ל.בהיותו בן עשרים וארבע בלבד, כתב מאמר ביוגרפי מקיף בן עשרות עמודים אודות זקנו ותולדותיו. כעבור מספר שנים, יצאה מהדורה מחודשת של כתבי זקנו, ובדברי ההקדמה של המו"ל בהקדמת הספר כתב: "ובאחרונה, עלי להביע הכרת טובה מרובה ומיוחדת לנין רבנו, הגאון הרב איתם הנקין מחבר ספר: "לכם יהיה לאכלה", אשר במסירות נפש עבר על כל הספר מרישא ועד גמירא והעיר הערות מאירות עיניים, גם טרח ויגע ועמל רבות להשיג תשובות חדשות, וחלקו גדול בספרא דנן, גם ערך את 'תולדות החיים', ומלאכתו מלאכת מחשבת מעשה חושב, ואין לתאר סיועו הגדול לספר זה."בעותק האישי של הרב איתם, הוסיף המו"ל הערה ארוכה בכתב ידו, ובתוכה כתב: "באין מילים על סיועו הגדול בהוצאת תורת זקנו הגדול רבן של ישראל זצוק"ל".________________________הרב איתם, היה ת"ח מופלג, אב בחכמה ורך בשנים. יסודי, מעמיק, מקורי ושנון, ויחד עם זאת, ענוותן, צנוע ובורח מן הכבוד. לפני שלוש שנים, כתבתי לו בתכתובת ביננו בעקבות ספרו 'לכם יהיה לאכלה': "אני יודע שכבודו הוא מת"ח של ארץ ישראל שתורתם מכרזת עליהן ואינם רודפים אחר הכבוד. (שבת קמה: ת"ח שבבל אינם בני מקומם) אבל ראוי שתופיע בציבור כרב איתם הענקין. ובייחוד לאור ההסכמה של גדולי ישראל על ספרך. באהבה, שי הירש.וכך השיב לי: שלום וברכה! ראשית תודה על הדברים. לעניין התואר, לא מפריע לי אם אחרים כותבים כן (דהיינו כבר איני טורח עוד לתקן...), אבל לכתוב על עצמי, עדיין קשה לי. מה גם שלענ"ד לא כל מי שקיבל סמיכה ראוי לקרותו רב, אלא רב הוא מי שמכהן במשרה רבנית, או לחילופין שרוב עתותיו נתונות לתורה. אני משתדל להתקרב שוב לגדר השני אבל כרגע חוששני שאיני ראוי לזה".אוי, הרב איתם, מי אם לא אתה היית ראוי לזה?!מקום ישיבתו בבית הכנסת בישוב, היה בסמיכות לכוננית שבה מצויים ספרי פסיקה ושאלות ותשובות, ותמיד הוא למד. תמיד היה עם ספר ביד.עד העת האחרונה שבה היה יותר מצוי בביתו. קשה היה לתפוס אותו בטלפון סתם כך. משום שכל השבוע היה בדרכים, מלמד וכותב, במדרשת 'נשמת' או במכון להכשרת רבני ישובים בקרית ארבע. ביקשתי ממנו כמה פעמים שיעבור על מאמר אחד שכתבתי, והשיב אני עמוס עכשיו אולי אחרי פסח...פעם נסעתי איתו ברכב, ואני שומע אותו בשיחה בנייד, נותן מקורות ומראה מקומות לשיעור, בסוף השיחה התברר לי שזו הייתה אמו, שהתקשרה להתייעץ אודות מראה מקומות לשיעור במדרשה.למרות גאונותו וידיעותיו המדויקות לא רץ להורות, ולא אמר 'קבלו דעתי'. פעם העביר שיעור בישוב בעניין בדיקת ירקות מתולעים. נושא שהוא היה מומחה בו, ומישהו שאל אותו הלכה למעשה בעניין חדש שעלה על הפרק. אני זוכר את הבעת הפנים המשתהה שלו בתשובתו לשאלה: "אתה רוצה שאני אפסוק לך?!". בעת שיעורים שמסר בעל פה, כמעט תמיד הכין יותר ממה שמסגרת הזמן אפשרה לו לומר, לעומת זאת, במאמריו שבכתב, יכול היה להאריך במידת הצורך.בערב ר"ה האחרון, כתבנו פרוזבול, רב הישוב, מורנו הרב מיכאל הרשקוביץ שליט"א, הכין את הציבור לכך וערך נוסח פרוזבול שחולק בישוב. והנה, אחרי שסיימנו לערוך התרת נדרים ולכתוב פרוזבול, פתאום, מגיע הרב איתם לבית כנסת, כדברי הראב"ד, 'רוה"ק הופיע בבית מדרשנו', פתאום, הוא בא עם שטר פרוזבול שניסח בעצמו, כך, ערך לעצמו פרוזבול.ככה, בכל דבר שעשה הייתה לו את המיוחדות והסגנון שלו. בסעודת "שלום-זכר" של איתמר הקטן, הוא מספר 'וורט' על אכילת 'ארבעס', ועוסק במנהגים וטעמי המנהג.המאמרים שלו בהלכה, איזה אומץ. הוא לא היה צפוי, ישנם כותבים שניתן לומר מראש מה יגידו בנושא מסוים, לעומת זאת, אותו, אי אפשר היה לכלול באף שבלונה, הוא נשאר נאמן לאמת ולא היטה אותה לצרכיו. כתב מרן הרב קוק זצ"ל: "מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות. אי אפשר לו להסגר בתלמודו השטחי לבד. כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה, ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה" (שמונה קבצים, קובץ ז', קצ').הרב איתם, היה אדם בעל רחבות אופקים גדולה מאוד ועסק גם במחקר תורני ומדעי, בזמן האחרון היה עסוק בכתיבת עבודה מקיפה אודות הגאון בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל. הוא ניחן בתביעת אמת בלתי מתפשרת, וישרות גדולה. פעם, הביע ביקורת על מאמר שנכתב אודות זקנו, הרב הנקין וכתב: 'הכתיבה אינה בסטנדרטים גבוהים מספיק לטעמי, מבחינת אחריות על המקורות שלא לומר ביקורתיות כלפיהם (במקום הדרוש) ובאופן כללי, קפדנות בגיבוי הטענות ובהצבתן על יסודות מבוססים.'היו לו ידיעות והשערות מחקר מיוחדות ביותר, אשר הפליאו לב העוסקים בכתיבה ועריכה כבר שנים רבות. כך התבטאו אודותיו בהתפעלות הרב יוסף אביב"י, הרב יואל קטן, הרב זאב נוימן ועוד רבים וטובים שהיו פונים אליו בבקשה לקבלת מידע ועזרה בכתיבת ועריכת מאמריהם.מי שזכה לראות את הדקדוק שלו במצוות, כיצד הוא קיים את מצוות כיבוד אב. ראה איך נהג באביו, מורו, כשאביו התארח בישוב נריה בשבתות, ובאיזו יראת כבוד היה מביט באביו, ממש 'כמקמי שכינתא דאתיא'.בענייני חינוך הבנים, כשהיה הולך עם בניו לבית הכנסת וממנו היו מדברים בדברי תורה. וכן, לראות אותו לומד עם הבנים תורה, זו הייתה חוויה מיוחדת במינה. פעם ראיתי אותו לומד עם הבן הגדול, מתן היקר, הם ישבו בבית הכנסת ולמדו ביחד הלכה, 'יסודי ההלכה', ואני רואה את הרב איתם במהירות עצומה, בשטף ובלהט, 'מריץ' דיני ברכות, ודיני תפילה ומלאכות שבת ועוד. זה לא היה לימוד רגיל של "ושננתם לבניך", זה היה לימוד של 'פוסק' המכשיר את דור ההמשך. אני מקווה שדמות דיוקנו של אביו, תעמוד למתן ולכל אחיו, ושנזכה שהם ימשיכו את דמותו ותורתו של אביהם המיוחד.חז"ל לימדונו שארץ ישראל נקנית בייסורים, אבל בכך היא נקנית באמת ומכל צרה צומחת ישועה, כדברי ספר 'קול התור' מתלמידי הגר"א. וביום פטירתו של הגר"א, עלו הרב איתם ונעמה בסערה השמימה. "זכור אהבת קדומים – והחיה נרדמים, וקרב הימים אשר בן ישי חי".תמונת הכתבה: עיתון 'ישראל היום'