תודעה יהודית, הגות, חינוך ומשפחה
  www.shirat-rash.022.co.il
'שירת רש' - מאת הרב שי הירש
יום ה', יז’ בסיון תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  הזמנת הרצאות למוסדות חינוך  |  למכון תורני תורת שלמה  |  להזמנת הלקט 'המחזיר שכינתו לציון'  |  להזמנת הספר 'עטרת שלמה' - חדש  
דרכי חינוך בגיל ההתבגרות לשם מיטביות בבחירת בני זוג עתידיים – ויישומן במסגרת 'חינוך לחיים במשפחה' בקרב חניכי זרם החמ"ד בישראל.
12:01 (05/01/16) שי הירש

בס"ד דרכי חינוך בגיל ההתבגרות לשם מיטביות בבחירת בני זוג עתידיים – ויישומן במסגרת 'חינוך לחיים במשפחה' בקרב חניכי זרם החמ"ד בישראל. תוכן העניינים: 1. מבוא.......................................................................................................................... 2. פרק א' – גישות תיאוריות מרכזיות לבחירת בן/בת זוג – סקירה תמציתית.......... א. התיאוריה האבולוציונית. ב. תיאוריות ה'חליפין החברתיים'. ג. תיאוריה חברתית – גישת הדמיון. ד. תיאורית הצרכים המשלימים. ה. גישת הסינון. ו. התיאוריה הפסיכואנליטית. ז. תיאוריית הצרכים הפסיכולוגיים הלא מודעים. ח. תיאוריות נוספות. 3. פרק ב' – מיומנויות חברתיות נרכשות בגיל ההתבגרות והקשרן למודל 'זוגיות ברת שי"ח'..................................................................................................................... א' - מיומנויות חברתיות נרכשות בגיל ההתבגרות וזיקתן הישירה לחיי הנישואין. א1. גיל ההתבגרות - הקדמה כללית, גישות ואפיונים במחקר לגיל זה. א2. יחסים חברתיים ומערכות יחסים בגיל ההתבגרות. א3. 'בין אהבה להתאהבות' בגיל ההתבגרות. ב' - הצגת מודל 'זוגיות ברת שי"ח', הגדרה ומאפיינים. 4. פרק ג' - (חלמי"ש) 'חינוך לחיים במשפחה' בגיל ההתבגרות בקרב בני המגזר החמ"ד.................................................................................................................... א. משבריות במבנה המשפחה בעולם המערבי הפוסט מודרני. ב. תחום 'חינוך לחיים במשפחה' כמענה חינוכי נוכח אתגרי המשפחה בזמנינו. ג. עמדות שונות ביחס לנחיצות ה'חינוך לחיים במשפחה'. ד. תחומים חינוכיים מרכזיים בקרב מתבגרים במגזר החמ"ד סביב נושאי חלמי"ש. ה. עקרונות חינוכיים סביב בחירת בן/זוג לאור מודל 'זוגיות ברת שי"ח'. ו. עקרונות תורניים-חינוכיים בעת עיסוק בתחומי 'חינוך לחיים במשפחה'. 5. סיכום.......................................................................................................................... 6. ביבליוגרפיה................................................................................................................ מבוא: "...לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו..." (בראשית ב', יט'). אחת מהנחות היסוד של הפסיכולוגיה החברתית, המעוגנת היטב גם על פי השקפת היהדות, הינה התפיסה הגורסת כי האדם הינו 'יצור חברתי', ובלשון הרמב"ם (מ"נ חלק ב' פרק מ') 'מדיני בטבעו'. ואכן, 'האדם בעל חיים מדיני על פי הטבע', גרס גם חכם היוונים אריסטו. (אריסטו, פוליטיקה א, פרק ב'). החברתיות הזו באה לידי ביטוי במערכת היחסים המיוחדת המתקיימת, בכל חברה אנושית, בין שני בני זוג, אשר בוחרים לחיות בצוותא ומהווים את 'תא היסוד' ליחידה המשפחתית, ולאחר מכן לאורגן החברתי-קיבוצי. בגיל ההתבגרות מתעצבת הזהות הכללית של המתבגר, ועמה יחד, גם התפיסות התיאוריות את מוסד הנישואין והרצון להיות חלק ממנו ועל כן, מן הראוי שהעוסקים בתחום החינוך, יסייעו בידי המתבגרים בהקניית מידע, מיומנויות חברתיות, ושאר 'נכסים אישיותיים', באופן שיאפשר להם, בבא היום, לבחור באופן מיטבי יותר את בן זוגם. בעבודה זו, נסקור בקצרה את התיאוריות שהועלו בשדה הפסיכולוגיה החברתית בתחום הגורמים לבחירת בן זוג (פרק א'). לאחר מכן, נמנה מספר מיומנויות חברתיות נרכשות בזיקה ישירה לנישואין נבחין בין גילויי אהבה בוסרית לבין אהבה בוגרת ובשלה ונציג מודל תיאורטי לזוגיות אידיאלית (פרק ב'). לאחר מכן (פרק ג') ולאור המודלים התיאורטיים, נציע כיוונים חינוכיים המתבקשים, לדעתי, נוכח אתגרי המודרנה בתחום החינוך לחיי משפחה (חלמי"ש). *** כותב עבודה זו, מוסמך כ'מוביל בית ספרי בתחום חינוך לחיים במשפחה' ע"י משרד החינוך וכן, סיים תכנית להכשרת יועצי נישואין ומשפחה (Marriage and family counseling MFC -) של המחלקה ללימודי המשך, ביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בר אילן בשיתוף מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה. כולי תקוה, שתחום חשוב זה של ביצור מוסד המשפחה, ובמיוחד לאור אתגרי התקופה, ייטול חלק נרחב יותר בשיח החינוכי-עכשווי, ואם הועלנו בכך ולו במקצת, – והיה זה שכרנו. טבת התשע"ו, שי הירש. ישוב נריה, הר אפרים. פרק א' – גישות תיאוריות מרכזיות לבחירת בן/בת זוג – סקירה תמציתית: הניסיון לעמוד על 'סוד הנישואין המאושרים', ובעקבות כך, להסקת מסקנות סביב דרך 'אידיאלית' לבחירת בן/בת זוג, העסיק מאז ומעולם תיאורטיקנים, חוקרים והוגים רבים. תמורות בבחירת בן זוג בזמנים המודרניים[1] החברות המערבית עברה ציוני דרך משמעותיים ביחסה לאהבה, לזוגיות ולנישואין במאות השנים האחרונות. ראשית השינוי החברתי הזה נעוץ בתהליכי מודרניזציה ולאחר מכן, בעשרות השנים האחרונות, ישנו תהליך מואץ נוסף של שימת דגש רב יותר על הפרט ורצונו על חשבון השייכות החברתית כללית, דבר המשפיע מאוד גל על תפיסת הזוגיות והקשר המשפחתי. לפחות מאז המהפכה החקלאית, ברוב חברות העולם נישואי ילדים הוסדרו על ידי הוריהם. בחירת בן הזוג הייתה מהלך בעל משמעות כלכלית ופוליטית בהקשר של ירושת קרקעות וקשרים בין משפחות, ולא היה מקום להשאירו בידיהם של הצעירים. ההורים הם שהחליטו למי יינשאו ילדיהם. רק בנישואים שניים של בני זוג מבוגרים יחסית הייתה הבחירה בידיהם וגם אז השיקולים הכלכליים והמעמדיים היו מרכזיים ביותר. השינוי המשמעותי בעניין זה התרחש בתהליך איטי בארצות מערב אירופה ונתמך על ידי הוגי דעות מודרניים שהניחו שהבחור והבחורה הצעירים יבחרו לעצמם את בן הזוג המתאים ביותר, בעוד הוריהם עלולים להיות מושפעים משיקולים זרים הקשורים לטובת המשפחה המורחבת. תיאוריות מודרניות בבחירת בן/בת זוג: במהלך השנים הוצעו תיאוריות מרובות לעניין זה. אולם, ישנן מספר תיאוריות מרכזיות אשר יותר מקובל להתייחס אליהן בשדה המחקרי העכשווי. כמובן, שעל מנת שנוכל להציע תיאוריות הרלוונטיות באופן תדירי, עלינו להתגבר על מחסום השונות החברתית, התרבותית והדורית במהלך ההיסטוריה ולנסות ולבודד את העיקרון התיאורי 'המוחלט' הנובע מטבעה הקמאי של נפש האדם או לכל הפחות יותר נאות להסבר המתקבל על הדעת כיום. אנו נסקור את השיטות, מהרובד הסוציולוגי הנמוך הישרדותי ועל לרבדים של מימדי עומק בנפש האדם. (כפי הרציונל של 'פירמידת הצרכים' של מאסלו). א. התיאוריה האבולוציונית. התיאוריה האבולוציונית לבחירת בני זוג[2] מסתמכת על עקרון 'הברירה הטבעית' הדרוויניסטי. לפיו, האדם ביסס במהלך שנות קיומו נטיות התורמות לשיפור הסיכויים והתרבותו ולהישרדותו. אולם, עקב השינויים שבין המין הגברי לנשי, המתבטאים בעובדה שעבור הנשים תהליך הרביה והפריון כרוך במידת השקעה גבוהה הרבה יותר מאשר הגברים, הבא לידי ביטוי בתקופת ההריון הממושכת, תהליך הלידה, חודשי ההנקה וכן, תקופת הפריון שלהן קצרה יותר. לעומת זאת, אצל הגברים ההשקעה בפוריות פחותה יותר ויחד עם זאת, משך הפוריות ארוך יותר. ועל כן, לפי תיאוריה זו, הן הגברים והן הנשים חותרים למקסם את סיכויי ההישרדות של צאצאיהם. ומשום כך, גברים יחפשו סימני פריון מובהקים, ויעדיפו ככלל לבחור נשים צעירות ובעלות מראה חזותי בולט. בעוד שהנשים, תעדפנה גברים שיוכלו להבטיח להן משאבי חוסן ותחושת ביטחון. ב. תיאוריות 'החליפין החברתיים'[3] – יחסי תן וקח (social exchange theories) ביסודן של תיאוריות אלו עומדת ההנחה שהדמיון הוא אמת מידה חשובה להתקשרות זוגית. תיאוריות אלו רואות יחסים חברתיים מכל סוג כמערכת חליפין כלכלית של תשומות ותמורות, הקובעות הן את עוצמת הקשר, הן את מידת התמדתם והן את שביעות הרצון מהקשר. תאוריית החליפין משתמשת בדימוי של שוק כלכלי כדי להסביר התנהגות חברתית ומשיכה בינאישית בפרט - לפי תאוריה זו האדם מפתח ציפיות לגבי הרווח שהוא עשוי להפיק מיחסי גומלין עם אדם אחר, ועל פי זאת בוחר את בחירותיו. תיאוריות החליפין גורסות, שהתקשרויות חברתיות אינן אקראיות אלא נשענות על חישובים של תן וקח במטרה להגיע לחליפין הוגנים. תשומות וגמולים יכולים להיות מוחשיים או מופשטים, וניתן למנות שישה תחומים כגון כסף, טובין, שירותים, מעמד והערכה, מידע, אהבה וביטויי רגש. גישת בת של תיאוריית החליפין היא גישת הרווח המירבי – המניחה שהנישואין הינם פעילות ראציונאלית המבוססת על השאיפה לזכות ברווח מירבי, לפי שיטה זו אדם יבחר תמיד בת זוג שתכונותיה תואמות לשלו משום שזו עבור ה"עיסקה" המושלמת. ג. תיאוריה חברתית – גישת דמיון[4] גישת הדמיון (תיאורית ההומוגניה) גורסת שאנשים נוטים לחבב אנשים הדומים להם מבחינות שונות[5] כגון: תכונות, השקפות, ערכים, מראה חיצוני, השכלה, מעמד חברתי וכלכלי. וזאת, משום שברגע שאנחנו מודעים להיותנו דומים למישהו אחר אנחנו חווים תחושות של שייכות ומתייחסים לדמיון כאל אישור וחיזוק להשקפותינו. כמו כן, אנו מניחים שאנשים הדומים לנו יחבבו אותנו וכן שיבינו את הלך רוחנו. דמיון זה עשוי להפחית את תחושת הבדידות שאנו חשים ולהעלות את מצב רוחנו. הדמיון איננו חייב להיות אמיתי, אלא די בכך שהאדם מניח שיש דמיון בינו לבין מושא התבוננותו. על פי רוב, במאפיינים שיוכיים כדת ומוצא, בולטת מאוד גישת ההומוגניה. קיימת גרסת מיקוד של תיאוריית הדמיון, סביב דמיון מובהק בערכים, כבסיס המרכזי לבחירת בן הזוג. ד. תיאורית הצרכים המשלימים[6] (complementary needs) תיאוריית הצרכים המשלימים של וינש, טוענת שבשלב ראשון אדם יוצר "מאגר" של מועמדים פוטנציאליים בעלי דמיון אליו, (רמת ההשכלה, מעמד החברתי, מוצא, דת, תרבות ובגיל) אולם, לאחריו, בחירתו העיקרית תהיה מבוססת דווקא על שינויים אישיותיים המשלימים אותו עצמו. כלומר, על פי תיאוריה זו, אנו מחבבים דווקא אנשים בעלי אפיונים השונים מאתנו, ומשלימים בשל כך, צרכים פסיכולוגים שלנו. למשל, אדם שתלטן יחפש אדם תלותי, ואדם מוחצן יחפש אדם מופנם. תיאוריה זו עומדת בניגוד ותיאוריית הדמיון. הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי המפורסם, קראל יונג, שכלל את תיאורית ההשלמה, ע"י גיבוש 'תיאוריית המסכה' ('פרסונה') – לשיטתו, תהליך בחירת בן הזוג בנוי על השלמת החלקים החסרים של האדם. אדם בוחר בבן זוג שלו תכונות שלתפיסתו לא קיימות אצלו. כך הוא מרגיש שלם יותר עם עצמו ומול החברה. ה. גישת הסינון שילוב של גישת ההומגניה ותיאוריית הצרכים המשלימים. ע"פ קרקהוף ודוויס, בחירת בן זוג היא תהליך של סינון המורכב ממספר שלבים - תחילה בודק הפרט אם בת זוג עונה על קריטריוני הדמיון החברתי. לאחר מכן,הוא בודק אם את ההתאמה מבחינת ערכים ועמדות באופן כללי, הכלליים. ורק לאחר מכן, אם בן/בת הזוג מתאים מכל הבחינות הקודמות, בודק הפרט האם התכונות מתאימות לצרכי האישיות שלו. בעלי גישה זו רואים בהחלטה להינשא החלטה נבונה, שבה שוקלים בני הזוג את ה"התרונות מול החסרונות" של בני זוגם. ו. התיאוריה הפסיכואנליטית התיאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד[7], מדברת על כך שבחירת בני זוג מושפעת ממניעים לא מודעים שקשורים ליחס של ההורים אלינו. לטענתו, ישנה השפעה עצומה של שחר הילדות על חיי הזוגיות הבוגרים שלנו, ובהתאם לכך מדבר פרויד על שני אופני בחירה בסיסיים, לרוב – שניהם פועלים באופן לא מודע. אופן הבחירה הראשון anaclitic object choice)) מבוסס על הקשר הראשוני של התינוק עם גורמים משמעותיים שטיפלו בו בשנות חייו הראשונות. הכוללים את סיפוק הצרכים שלו בתקופה זו. ובמיוחד מזון ותחושת ביטחון. לטענת פרויד, אדם עשוי לבחור בן זוג על פי האופן של האדם שטיפל בו, והדרך שבה נתפסה אצלו ההתנהגות שלו, על פי רוב תהיה הדמות הזאת, הדמות ההורית. אופן הבחירה השני – ((narcissistic object choice - מבוסס על נרקיסיזם. המתואר בדרך כלל, כאהבה והערכה עצמית מופרזת. נרקסיזם, מצוי בכל אחד במידה זו או אחרת וגם הוא עלול להשפיע על אופי הבחירה שלנו בבן זוג. מאז זמנו של פרויד, שוכללה התיאוריה שלו ע"י מושג ההתקשרות של ג'ון בולבי[8]. נערכו מחקרים הבודקים את השפעת דפוס 'ההתקשרות' של האדם על טיב בחירתו את בן זוגו, ואכן, נמצאו קשרים כאלו. בעלי התקשרות בטוחה, נוטים להתחבר לבני זוג בטוחים (Feeney, 1994) בעלי התקשרות נמנעת, נוטים להתחבר לבעלי התקשרות חרדה (Collins & Read, 1990). מבוגרים שחוו את הדמות המטפלת בילדות כדוחה או לא עקבית, נוטים ליצור מערכות יחסים רומנטיות קרות, בעלות מרחק רגשי רב או אובססיביות ופולשניות (כץ- שוסטר, 1999). (הביקורת המרכזית הנשמעת ביחס לגישה זו הינה שהיא אינה מתחשבת כלל בהשפעת החברה.) ז. תיאוריית הצרכים הפסיכולוגיים הלא מודעים - ד"ר הארוויל הנדריקס, מייסד ומפתח שיטת "האימגו" בטיפול זוגי[9]. על פי גישה זו אנו בוחרים בבן זוג שלו תכונה/ות דומיננטיות (בדרך כלל שליליות) הדומות לאחד ההורים שלנו. אנו מחפשים את אותן תכונות בבן הזוג שלנו על מנת לחוות שוב את התחושות והרגשות שהיו לנו בילדות ובעיקר על מנת לייצר חוויה מתקנת של אותן זיכרונות ילדות קשים. ח. תיאוריות נוספות[10] תיאורית הסטימולציה, הערכים והתפקיד (S.V.R) - תיאוריה המנתחת את התפתחות מערכת היחסים כתהליך בן 3 שלבים: סטימולציה, ערכים ותפקיד. תיאורית (premarital dyadic formation)- מודל הבנוי על תהליך דינאמי התפתחותי המבוסס על מספר שלבים המודל התיאורטי של אדאמס. פרק ב': מיומנויות חברתיות נרכשות בגיל ההתבגרות ויישומן במודל 'זוגיות ברת שי"ח': א. מיומנויות חברתיות נרכשות בגיל ההתבגרות (בזיקה לנישואין) א1. גיל ההתבגרות - הקדמה כללית: גיל ההתבגרות הוא בראש ובראשונה תקופת מעבר בין הילדות ובין הבגרות. ההבשלה הפיסית מסמנת את נקודת ההתחלה של גיל ההתבגרות. (ג. סטנלי הול, 1916) גיל ההתבגרות מושפע מן החברה שבה חי ומתפתח המתבגר – הן מבחינת אורכו, והן מבחינת משמעותו. משימתו המרכזית של גיל ההתבגרות מהבחינה החברתית הוא מעבר בין תלות מוחלטת בהורים לעצמאות ואוטונומיה אישית. בגיל ההתבגרות חווים המתבגרים שינויים גופניים והורמונאליים. כמו כן בגיל זה מפתחת גם יכולת חשיבה מופשטת וצורת חשיבה אנליטית. בגיל זה מתפתח גם עולמם הרגשי של המתבגרים ומתפתחת המודעות העצמית. לעיתים, עקב המהירות שבה מתרחשים השינויים, המתבגר עלול להרגיש אי-נעימות ביחס לגופו וכתוצאה מכך, מתערער הדימוי הגופני והעצמי של המתבגר[11]. בהכללה רבה ניתן לחלק את נושאי העניין של מתבגרים בחברה המערבים לקטגוריות הבאות: (ע"פ - זיו אבנר, התבגרות) - יחסים בין המינים, יחסים חברתיים, הורים ומשפחה, לימודים ובית ספר, עתיד מקצועי, ערכים, מוסר, חברה, אישיות ודימוי עצמי. גישות ואפיונים במחקר לגיל זה[12]: תיאוריה פסיכואנליטית – אנה פרויד: חזרה על קונפליקטים שונים מתקופת הילדות והינקות בעוצמה רבה יותר, התלבטות חוזרות ונשנות בין תלות לעצמאות, סדר וניקיון מופרזים או לכלוך ואי סדר, קבלה עצמית מול רגשי בושה, מנגנוני הגנה ייחודיים – אינטלקטואליזציה, התנזרות, והערצת דמוית. ז'אן פיאז'ה: מציב את ההתפתחות השכלית במוקד, התהליך שהמתבגר עובר הוא מעבר מחשיבה מוחשית לחשיבה פורמאלית, התפתחות מערכת הגיונית, שיטתית ויכולת ההפשטה, נוצרת חוויה של הנאה בעת ניתוח וביקורת אינטלקטואלית, משימות העומדות בפני המתבגרים - אינטלקטואליות, רגשיות, וחברתיות, תכני משימה מושפעים מאישיותו הייחודית של האדם. גישתו של ארנסט הקל (Haeckel) תקופה של מתח וסערה. (מהבחינה הרגשית), מתאפיינת במעברים חדים ממצב נפשי אחד לניגודו הגמור, מפעלתנות יתר לאדישות וחוסר עניין, מצחוק ושמחה לדיכאון ועצבות, אגואיזם וביטחון עצמי מופרז –אידיאליזם ורגשי נחיתות וביישנות, וודאות מוחלטת – ספקנות וציניות. א2. יחסים חברתיים ומערכות יחסים בגיל ההתבגרות[13]: כאמור לעיל, אחד מן הנושאים המעסיקים את המתבגרים באופן תדירי הינו נושא היחסים החברתיים והדימוי החברתי שלהם. חשיבות היחסים החברתיים רבה ביותר. 'קבוצת השווים' אליה משתייך המתבגר, מעניקה לו מענה חשוב לאחת מהצרכים הבסיסיים ביותר שלו והוא: הצורך בשייכות. בנוסף ללכידות הקבוצתית הזו יש עוצמה רבה שאין לאינדיבידואל העומד בפני עצמו. וכן ההשתייכות הזאת מסייעת למתבגר בגיבוש זהותו. ולעיתים אף באה במקום 'דמות ההזדהות' הנחוצה לו כל כך (תחליף להורים). בני הקבוצה אף מעניקים תמיכה רגשית הנחוצה נוכח התלבטויות וחששות הנפוצים בגיל זה. יחד עם זאת, ניתן למנות גם מספר חסרונות בהשתייכות הקבוצתית-שבטית של המתבגר. בדרך כלל, פיתוח המסגרת הכללית היא על חשבון הפרט וכישוריו הייחודיים. נוצרת מעין "גאוות יחידה" אשר עלולה להוביל ל'סגירות' ויחס התנשאות כלפי כל מי שלא נמנה על חברי הקבוצה. ביצירת מערכת זוגית בעלת אינטימיות רגשית, יש גם משום שבירת כוחה של קבוצת החברה ועל כן ישנם מתבגרים המתקשים מאוד בפיתוח מיומנות רגשית זו, הנצרכת במיוחד לזוג נשוי. מספר גורמים משפיעים על המקובלות החברתית בגיל ההתבגרות: דימוי עצמי - אופטימיות, חוש הומור, פעילות, הישגים לימודיים ואינטליגנציה שכלית, רקע חברתי-כלכלי, כישורים נפשיים - "אינטליגנציה נפשית", מראה חיצוני ואפקט, "טובת הנאה" - השלמת חסרון הקיים אצלי. כמו כן ניתן למנות גורמי דחיה חברתית של המתבגר מסביבתו - פער גדול בין היחיד לקבוצת החברה, צורת התנהגות חריגה - תוקפנות, סגירות יתר, "מוזרות", חוסר התחשבות בחברים. "התנהגות אנטי סוציאלית". ניתן לשרטט מספר 'מעגלים חברתיים' המהווים את שדה הפעילות החברתי של המתבגרים. נמנה אותם כאן מן הקרוב אל הרחוק. חבר אינטימי - "ידיד נפש", חברים קרובים, חברים ('רגילים'). יחסים שטחיים (שלום, מה נשמע) זרות. (ניתן להקביל את מערכות היחסים הללו בעסקנו, ב'חינוך לחיים משפחה', בהתאמה - אישה, ילדים והורים, בני משפחה מורחבת, סביבה, אנשים זרים.) ככל שיסתגל ויתרגל המתבגר לפתח אינטימיות, ונינוחות רגשית, כך יקל עליו בהמשך, להתחתן ולייחד את עצמו לקשר הזוגי. א3. 'בין אהבה להתאהבות' בגיל ההתבגרות[14]: על פי ד"ר אריק אריקסון (1968) 'התאהבות' היא תופעה רווחת בגיל הנעורים, והיא מהווה ניסיון לבחון את ה״אגו" הבלתי מגובש והבלתי מובחן עדיין דיו - בעיני האהוב. התאהבויות רבות - אם הן עוברות על מתבגר - תורמות לו להתפתחות זהותו העצמית. המשוב שמקבלים בני זוג זה מזה עוזר לכל אחד ואחת מהם לעצב מחדש את ההגדרה העצמית שלהם ומעורר אותם להבהיר ולשקף לעצמם את המושג שיש להם על עצמם ואת הדרך שבה הם מגדירים כל אחד ואחת את "האני" שלו. המתבגר שנכשל בגיבוש זהותו, עלול להיקלע לחוסר גיבוש תפקודי בחיים ולבלבול תפקידים. מצב כזה עלול לפתח אצלו התעסקות יתר בפעילות חד-צדדית צרה והרסנית לגבי עצמו. הוא ימשיך להתחשב באופן מוגזם בדעתם של אחרים אודותיו, ובמקרים קיצוניים אף יעבור לקיצוניות הפוכה לאדישות, להתכנסות עצמית, ל״בריחה" באמצעות צריכת סמים או אלכוהול. לפי אריקסון "רבים מן המתבגרים בשלב המאוחר של ההתבגרות, הסובלים מחוסר גיבוש מתמשך, יעדיפו להיות ׳שום אדם', אדם רע או אדם מת מאשר להיות "מישהו שהוא לא משהו". מאפייני אהבה בוגרת: ד"ר אריך פרום בספרו "אמנות האהבה", מגדיר ארבעה מאפיינים ליחסי אהבה בוגרת. א. במערכת כזו לשני בני הזוג אכפת זה מזה, ב. הם מעריכים זה את זה, ג. לוקחים אחריות זה על זה, ד. מפתחים הבנה משותפת. לפי ד״ר רוברט שטרנברג[15] שלושת המרכיבים החיוניים ביותר במערכת יחסים מוצלחת הם מחויבות, אינטימיות ותשוקה. לפי ד״ר סול גורדון[16], הבסיס לכל המרכיבים הוא מחויבות. בלעדיה אין כלל מקום לעשרה מרכיבים שהוא רואה כחיוניים: 1. אינטימיות, קרבה, אימון והיכולת לשמר מערכת אוהבת ומטפחת בתקופות טובות כבתקופות קשות. 2. חוש הומור - הנכונות והיכולת לצחוק על עצמנו ועל העולם. 3. תקשורת כנה - פתיחות ויכולת הקשבה. 4. תחושה משותפת של מטרה ושליחות בחיים. מטרות מוסריות - רוחניות משותפות. 5. שוויון - הכרה בחשיבות החיונית של כבוד הדדי בין שותפים וחלוקת תפקידים בתוך המשפחה. 6. חוש הרפתקנות, רצון לשמר את תחושת הרעננות במערכת יחסים. 7. חוויות משותפות. 8. כיבוד רגשות ורצונות של האחר. הנכונות לוותר על סיפוק רצון מידי ורגעי מתוך ידיעה שבעתיד הקרוב במידה זו או אחרת גם הצד האחר יפגין נכונות דומה. 9. תשוקה - כוללת, אבל לא רק, חיי אישות תקינים. 10. שיתוף במשק הבית ובחלוקת המטלות הביתית. הרבנית רחל נריה (תשל״ד), מונה רשימת הבדלים ארוכה בין אהבה בוגרת לבין 'התאהבות' שהיא לדבריה, "אהבת קסם": ב״אהבת קסם" מרובים רגשות של חוסר ביטחון - האהבה הבוגרת נוטעת ביטחון והמשכיות. ב״אהבת קסם״, סובלים מחוסר רצון לפעול, מחוסר תיאבון - באהבה בוגרת, מנסים לספק צרכים של האהוב, ומתמלאים מרץ וחיוניות לפעולה. ב״אהבת קסם" המשיכה המינית נפסקת לאחר שסופקה, ולעומתה אהבה בוגרת נמשכת ונמשכת בלי שתעומעם. זאת ועוד: האהבה הבוגרת גדלה ככל שאדם אחד מקבל ונותן סיפוק לעומת אהבת הנעורים שיסודה סיפוק עצמי והשפעתה ניכרת על ההתפתחות הנפשית של המתבגרים בכיוונים שונים: לדבריה, היא מחזקת את תחושת האנוכיות שלהם, את הרדיפה אחר התענוג האישי והסיפוק המידי, היא מערערת את שלוות הנפש וממקדת את המרץ ואת תשומת הלב של המתבגר בטיפוח הקשר עם בן המין האחר במקום למקדם בתחומים נוספים, שיש לפתחם בגיל צעיר כגון חשיבה, למידה, כישורים חברתיים, תרומה לחברה, היא מקהה את רגש האהבה ומרדדת אותו, האדם הופך לציני ולועג לרגשותיו העמוקים ביותר, כי איננו מאמין עוד בקיומם. אבחנה בין אהבה בוגרת להתאהבות: לפי דברי ד״ר סול גורדון, בשבועות הראשונים של מערכת יחסים בין בני זוג קשה מאוד להבחין בין שני סוגי האהבה. אבל אחרי התקופה הראשונית האינטנסיבית מתחילים להסתמן הבדלים. אם מדובר בהתאהבות חולפת, הבערה האינסטינקטיבית דועכת ומתחילה לצוף מרירות. במצב כזה, האהבה מתחילה להעיק על אחד משני הצדדים לפחות. "..."יתכן שיזניחו לימודים או עבודה, או אולי את הופעתם החיצונית והם עלולים לפתח בקלות קנאה, ולהיות עצבניים או קטנוניים וייתכן שיתעלמו מהתחייבויות חשובות" במערכת יחסים בוגרת, תהליך ההיכרות המתמשך ממשיך להיות מהנה ומלהיב, ככל שלומדים להכיר את הזולת מוצאים יותר תכונות שמוצאות חן בעיני כל אחד מבני הזוג ובכל התהליך מושקעות יותר אנרגיות ומתגלה רצון להשקיע זה בזה וגם ברבדים שמחוץ לקשר הזוגי ביניהם. ב. מודל 'זוגיות ברת שׂי"ח': הקדמה: בין השנים תשס"ט-תשע"א, למדתי את תחום 'יעוץ נישואין ומשפחה' אצל פרופסור עמי שקד, במסגרת לימודי במרכז ינ.ר. פרופ' שקד, משמש כיום כמנהל בית הספר לפסיכולוגיה של שלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל וכראש החוג לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים. פרופסור שקד, פיתח מודל תיאורטי לאבחון זוגיות 'אידיאלית' אותה הוא מכנה בשם: "זוגיות ברת שי"ח" (שי"ן שמאלית). להלן נביא את הצגת המודל בקצרה, על מנת להשליך ממנו בהמשך על עבודתנו החינוכית עם המתבגרים. הגדרה[17]: זוגיות המאופיינת בשביעות רצון, יציבות וחוסן. אלו זוגות בעלי מצפן בחיי הנישואין שלהם. מאפיינים כלליים לזוגיות 'ברת שי"ח': 1. מחויבות לברית הזוגית. 2. תחושת חברות. 3. ריבוי מרכיבי התפתחות. 4. בניין הקשר כמטרת חיים. 5. תפיסה שוויונית של הקשר הזוגי. 6. השקעה הדדית קבועה מתוך שקיומו של בן הזוג אינו ברור מאליו. 7. ריפוי 'פצעי עבר'. 8. חלוקה מוסכמת והוגנת של מטלות. 9. גילויי חיבה בדברים הקטנים – היומיומיים. 10. שימור סנטימנט חיובי באווירת הבית באופן די קבוע. 11. חיבור מתמשך גם אם לא נמצאים פיזית יחד (בזמן שהות בנפרד). 12. יכולת להבדיל בין עיקר וטפל. 13. ניסיונות תיקון. 14. קבלת בן הזוג כפי שהוא ללא ניסיון לעצבו מחדש. 15. יכולת להדגיש את הטוב והחיובי שיש באחר. הצגת המאפיינים לזוגיות ברת שי"ח: 1. מחויבות לברית הזוגית הברית הזוגית מקודשת בעיני בני הזוג. הם חשים מחויבות רבה לקשר. בתחילת הנישואין הביטוי הוא של כימיה הדדית, ובהמשך (שנה-שנתיים) הביטוי הוא של אהבה בוגרת. מעניקה תחושת ביסוס ויציבות. 2. תחושת חברות תחושת קשר אישי בזוגיות. בני הזוג סומכים זה על זה ומשקיעים זה בזה. 3. ריבוי מרכיבי התפתחות זוגות הנמנעים ממרכיבי סיכון בקשר ומרבים במרכיבי התפתחות והעשרה כגון עידוד ומחמאות. מישור התפתחות מרכזי – ביטול בקורת אישית, ביזוי, השפלה, ייחוס כוונות שליליות וכו' והגברת ביטוי של רגשות וצרכים האישיים 4. בניין הקשר כמטרת חיים גישה הגורסת כי בניית הקשר היא מטרה נצחית ויש להתמיד בביצועה. זוגות צריכים ללמוד שהשקעה יומיומית היא מרכיב מרכזי בבניית זוגיות. 5. תפיסה שוויונית של הקשר הזוגי הכרה של בני הזוג בכך שלשניהם ערך סגולי שווה בזוגיות. אין המדובר דווקא בשוויוניות בחלוקת תפקידים, אלא בידיעת החשיבות של כל אחד בקשר ובקבלת כל אחד את מקומו של האחר. 6. השקעה הדדית קבועה מתוך שקיומו של בן הזוג אינו ברור מאליו הבנה בסיסית שהקשר הזוגי אינו ברור מאליו וכן קיומו של בן הזוג, מביאים לרצון להשקעה הדדית. 7. ריפוי פצעי עבר הידיעה שאפשר לרפא פצעי ילדות במסגרת הנישואין ועשייה בהתאם לכך. חיי הנישואין מאפשרים מרחב רוחני ותומך לצמיחה אישית – רוחנית ורגשית. הריפוי מתרחש על רקע העמקת האהבה והמחויבות במשך השנים. 8. חלוקה מוסכמת והוגנת של מטלות קיום חלוקת מטלות בהסכמת שני הצדדים, תוך תחושה שהחלוקה הוגנת עבור שניהם. בסיס החלוקה – א. עקרוני. ב. יומיומי. רצון משותף, הבנה והתחשבות מסייעים לשכלל את כל הנתונים ולהגיע לחלוקה הוגנת. כמובן שצרכים המשתנים עם הזמן מביאים בעקבותיהם שינויים בחלוקת המטלות. 9. גילויי חיבה בדברים הקטנים – היומיומיים עיקר גילויי החיבה בין בני הזוג הם בדברים קטנים ויומיומיים, ללא הגזמה חומרית. ההתמקדות היא בידיעה אלו דברים ישמחו את בן הזוג ובמתן תשומת לב ליצירתם באופן רציף. 10. שימור סנטימנט חיובי באווירת הבית באופן די קבוע קיום אווירה רגשית חיובית ניכרת בין בני הזוג ובביתם. האווירה נובעת מהשקעה מתמדת. יש מקום גם לקונפליקטים, אך הם לא אלה המהווים את הגוון העיקרי באווירה. 11. חיבור מתמשך גם אם לא נמצאים פיזית יחד (בזמן שהות בנפרד) בני הזוג מרגישים מחוברים כל הזמן גם אם הם שוהים בנפרד. תשומת הלב נשארת קשורה אל בן הזוג והבית גם במהלך שעות העבודה או נסיעות ארוכות, ע"י שיחות טלפון, מעורבות רגשית והתעניינות בנעשה וכו'. 12. יכולת להבדיל בין עיקר וטפל קיום סדר עדיפויות בריא המאפשר להבדיל בין עיקר וטפל בחיים 13. ניסיונות תיקון ניסיון תיקון - היכולת לעצור באמצע מריבה לצורך רגיעה זמנית, כדי לאפשר מאוחר יותר דיון מאוזן בנושא המריבה. זו דרך להימנע מגלישה במדרון המריבה עד כדי הסלמה. ניסיון התיקון צריך להביא למנוחה של חצי שעה לפחות במהלך המריבה, כדי להרגיע את הפיזיולוגיה של המתיחות. 14. קבלת בן הזוג כפי שהוא ללא ניסיון לעצבו מחדש קבלת בן הזוג מאפשרת לו לחיות כפי שהוא ללא הצורך להתאים את עצמו לתבנית השונה מטבעו היסודי. חוסר קבלה יוצר מתיחות גדולה. בדרך כלל הניסיון לשנות את בן הזוג מתבסס על ציפייה ממנו שלא התגשמה. 15. יכולת להדגיש את הטוב והחיובי שיש באחר היכולת לראות דברים טובים אצל בני הזוג ולהדגישם יוצרת מעטה של בטחון ומחברת בחזקה את בני הזוג זה לזה. החיים בזוגיות בטוחה מאפשרים הענקה רגשית הדדית רחבה ביותר. מאפייני חוסן נוספים בזוגיות ברת שי"ח: מאפייני קשר חסון – אכפתיות הדדית, דאגה הדדית, הסנטימנט המאפיין את הקשר הוא חיובי, תשתית של חברות, הנאה משותפת, ריבוי 'הפקדות' בקשר הזוגי, 'מפת אהבה' זוגית מפורטת כמה שיותר, הבעות של חיבה ואינטימיות, מילוי צרכים הדדיים, חלוקת תפקידים ומטלות במשפחה. חיפוש הערך הסגולי של כל אחד מבני הזוג. פרק ג' - (חלמי"ש) 'חינוך לחיים במשפחה' בגיל ההתבגרות בקרב בני המגזר החמ"ד א. משבריות במבנה המשפחה בעולם המערבי הפוסט מודרני: המשפחה בתרבות המערבית הפוסט-מודרנית סובלת ממשבריות רבה. נמנה כאן בקצרה גורמים מרכזיים לכך: עליית קרנה של האינדיבידואליסטיות יחד עם המשך ואף הקצנה של הגישה המתירנית, שבירת הלכידות החברתית הקלאסית, השפעת אמצעי התקשרות והמדיה על טיב תפיסת הזוגיות בקרב בני הנוער, עליית גיל הנישואין והופעת תופעת 'הרווקות המאוחרת', המשך מגמת העלייה בשיעורי הגירושין (בערך זוג אחד מכל ארבעה זוגות בארץ, גירושין אמוציונאליים אצל זוגות רבים, צמצום שיעורי הילודה, ערעור על מבנה המשפחה המסורתי (אב, אם, ילדים), התמורות במעמד ובתפקידי האיש והאישה המסורתיים, "מימוש עצמי" וקרייריזם על חשבון המחויבות המשפחתית ב. תחום 'חינוך לחיים במשפחה' ומרכיביו כמענה חינוכי נוכח אתגרי המשפחה בזמנינו: בשדה החינוכי כיום בקרב מוסדות החינוך בזרם הממ"ד, נערך ניסיון להתמודד עם גורמים אלו וגורמים נוספים וזאת ע"י הקצאת נפח חינוכי ניכר לתחום ה'חינוך לחיים במשפחה'. תחום זה, כולל בקרבו את שלושת תתי הנושאים המרכזיים המפורטים להלן[18]. התבגרות - מאפייני גיל ההתבגרות, חינוך בגיל ההתבגרות, דימוי וביטחון עצמי, בניית אישיות, המתבגר במשפחה ובעולם המבוגרים, סיכויים וסיכונים בגיל ההתבגרות. חינוך לצניעות בגיל ההתבגרות - בין זוגיות בשלה לזוגיות בוסרית, חברה מעורבת והלכותיה. חברות בין המינים, התאפקות, ריסון ושליטה עצמית, מצוקה ובדידות , שמירת הברית. לקראת הקמת משפחה - אהבה לעומת התאהבות, בחירת בן זוג, נישואין - לשם מה?, פיתוח דפוסי תקשורת, גבריות ונשיות, חיי הזוג. 'חינוך לחיים במשפחה' - הנחות יסוד תורניות וחינוכיות[19]: ככלל, צורת החיים האידיאלית עבור האינדיבידואל על פי תורת ישראל הינה הצורה המשפחתית. והיא הדרך הנאותה ביותר להביא לידי ביטוי את היותו של האדם יצור חברתי מטבעו. וכפי שאמרה התורה: "לא טוב היות האדם לבדו". (ואכן האר"י ז"ל, הסביר שעיקר קיום מצות 'ואהבת לרעך כמוך' מקיים האדם ביחסו לאשתו) ועל כן בכל אדם קיימים הכוחות המשפחתיים באופן גנוז וישנו צורך לפתח (=לחנך) כישורי חיים מולדים אלו על מנת להביא אותם לידי בשלות, ועלינו המחנכים מוטלת החובה ללוות את התהליך. לצערנו, בדורנו אין יכולת להסתמך אך ורק על המטען המגיע מהבית עקב סיבות רבות: התערערות ביציבות התא המשפחתי, הירידה בסמכות ההורית ובקשר שלהם עם ילדיהם, עליית השפעת החברה הסובבת והלך רוחה על בני הנוער, יצירת "פערי דורות" ניכרים בתוך משך זמן קצר יחסית. ועל כן, על ביה"ס, כאחד מ'סוכני החיברות' המרכזיים של החברה, מוטלת החובה להשלים את המטען החסר מהבית (ממש כמו בתחום לימודי התורה והמצוות) ולעיתים, אף להוות משקל נגד, לחסרים משמעותיים שהתלמיד קלט בתום זה מסביבתו הקרובה. 'חינוך לחיים במשפחה' – באיזה אופן יכול להועיל לתלמיד? מתן מענה תורני אמיתי לתחום עכשווי "בוער" אצל בני הנוער. מבסס את ראיית התורה - כתורת חיים. בתחום הדעת - מניעת השתרשות טעויות בשל ידע/חלקי מוטעה שהתלמיד קלט מסביבתו, כישורי חיים - אימון ופיתוח כישורי חיים רלוונטיים. (תקשורת, התחשבות בזולת, התמודדות), ליווי והדרכה של בני הנוער על מנת להימנע מטעויות שיכולות לפגוע בקשרי משפחה עתידיים, איתור מוקדם של קשיים עתידיים בתחום המיומנויות החברתיות והפנייה לטיפול מקצועי. 'חינוך לחיים במשפחה' – כיצד מתבצע בפועל? בתחומי הידע - כיחידה לימודית בתושב"ע או במחשב"י או כתוכנית נפרדת בפני עצמה, בתור חלק שיחות מחנך/מחנכת. בתחום החוויה - עבודת "שורשים משפחתיים" כיתתית, מסע 'שורשים או 'מסע ישראלי' בשילוב חיזוק קשרי הורים-ילדים. העשרה - מפגש עם דמויות שיעצימו הזדהות ויעוררו מוטיבציה, יצירת ספרות בנושא – ספרות עיוניות וספרות פנאי. ג. עמדות שונות ביחס לנחיצות ה'חינוך לחיים במשפחה' נציג כאן בקצרה רבה ובהכללה מסוימת, שלוש גישות עקרוניות הקיימות ב'שיח הדתי' לסוגיה זו: גישה ראשונה, טוענת כי כל עיסוק בסוגיה זו עם מתבגרים ורווקים הרי הוא פסול מעיקרו ומוטעה ועלול לשמש כ"בומרנג", אשר ניזקו מרובה מתועלתו. על פי גישה זו, נאמר למחנך להתעלם לחלוטין מהתייחסות ישירה לכל הנושא הנ"ל ערב הנפיצות והרגישות שלו. "אל תעירו ואל תעוררו את האהבה...." וביחס למענה החינוכי, עמדה זו גורסת שגם מהבחינה החינוכית עצמה, דרך ההתמודדות הטובה ביותר בסך הכול היא "להסיח את הדעת מזה לגמרי"[20]. גישה זו ככלל, ננקטת בקרב הציבור החרדי לגווניו, ובייחוד בציבור החסידי. אם כי, כמובן ששניתן למצוא גם בקרב ציבור זה גישות אחרות המקבלות את העיקרון שבימינו השתנו הזמנים ויש לשוחח עם הילדים בנושאים אלו – אך מדובר בעיקר בשיחה אישית וצנועה של הורים עם ילדיהם[21], ולא בעיסוק חינוכי כללי בביה"ס או בישיבה. לא כאן המקום לדון, האם שיטה זו אכן מצליחה בהתמודדות עם בעיות בתחום הצניעות בקרב בני נוער בציבור החרדי, אך דומה שאין היא מתאימה לבני הנוער הדתי לאומי שגדלים בחברה מעורבת[22] ועבורם הדיון איננו תיאורטי, כבציבור החרדי, כי אם מעשי ונצרך הרבה יותר. לעומת גישה זו, ישנה גישה הפוכה לגמרי, הטוענת שלא זו בלבד שאין להימנע מעיסוק בנושא, כי אם זו היא חובתו של המחנך בימינו לעסוק בנושאים הללו באופן נרחב ומפורש ובמידת הצורך לעסוק אפילו בפרטי הפרטים, ובלבד שהדיון ייעשה מתוך כובד ראש ובאווירה רצינית תוך כדי התאמת התוכן לקבוצת השומעים[23]. וגישה זו סוברת שהשינויים במבנה המשפחה בחברה המודרנית מחייבים שינוי נרחב גם בתחום של החינוך לחיי המשפחה. כמו כן, במידה והמחנכים לא יעסקו בנושא ויקנו הן את הגישה הנפשית והן את הנורמות הראויות והרצויות בתחום – אזי המתירנות הגואה תעשה זאת במקומם, ובמיוחד נוכח הזמינות הטכנולוגית והטשטוש המרחב האישי המוגן מפני השפעות זרות מבחוץ. לשיטה זו, במידה והמחנך לא עוסק בנושא הרי הוא כמועל בתפקידו וזאת משום "שלא כל הזמנים שווים" "ועת לעשות לה' הפרו תורתך", ובימינו "מה יעשה הבן ולא יחטא" ולכן עלינו לסייע לו ככל שניתן - במידע בתמיכה וחיזוק נפשי. מייצגים בולטים של גישה זו שייכים לזרם הדתי-לאומי הליברלי[24]. גישה ממצעת בין שתי גישות אלו, מקבלות מקצת מהנחות היסוד של שתי הגישות הקודמות אך במבחינה מעשית מציעה גישה שונה. לגישה זו, אומנם יש לעסוק בנושאי ההתבגרות והחינוך לחיי משפחה גם בקרב מתבגרים ורווקים. במיוחד בנשואים כדוגמת: מרכזיות 'הבית היהודי' ובניין המשפחה בהשקפת היהדות, מאפייני האיש והאישה, בניין המידות והנפש, מתן מידע על תהליכים התפתחותיים פיזיולוגיים, אך אין לדוש בנושא באינטנסיביות ולקיים "הפוך בה והפוך בה". כמו כן, לגישה זו, על הלימוד להיעשות בהבלעה ככל שניתן בבחינת "חכם המבין מדעתו" משום ש"גם על הצניעות יש לעסוק בצניעות[25]". כמו כן העסוק בנושאים אלו צריך להיעשות כחלק מעיסוק במכלול שלם של נושאים בעבודת השם ולא בפני עצמו. מייצגים בולטים של גישה זו שייכים לזרם התורני-לאומי[26]. אין ברצוננו כאן לנקוט עמדה אישית בנושא. כי אם להעיר כי לשיטות המסכימות שיש לעסוק בנושאים אלו, יש משום צורך אמתי לבדוק ולרענן באופן תמידי את המסרים החינוכיים ואת צורת ההתייחסות החינוכית לנושאים אלו וזאת משום השינויים הרבים "המתחדשים בכל יום" בתחום. העיסוק בסוגיה צריך לכלול אל כל מרכיבי החינוך. החל מיידע, עבור לחוויה הנפשית של המתחנך והגברת המוטיבציה וכלה בהוראה המעשית וההתנהגותית ועל כן חינוך לצניעות צריך להכיל בקרבו מענה לכל המכלול החינוכי הזה. כמו כן, על מנת להפוך את הנושא למעניין יותר ו"נוגע" בלבו של המתחנך יש משום יתרון גדול בהעלאת השאלות של בני הנוער בנושא בתור פתיח לעיסוק חינוכי של המחנך. ד. תחומים חינוכיים מרכזיים בקרב מתבגרים במגזר החמ"ד סביב נושאי חלמי"ש: ניתן לחלק את תחום 'חינוך לחיים במשפחה' בקרב בני המגזר הדתי-לאומי למספר תתי נושאים מרכזיים: - הלכות צניעות והקושי בקיומן. - התמודדות בנושאי: לבוש והופעה חיצונית לעומת צניעות כמידה פנימית. - חברה מעורבת והלכותיה. - חברות בין המינים. - מערכות יחסים עם ההורים סביב הצניעות. - גלישה ו"נפילות" ברשת האינטרנט ובאמצעי מדיה אחרים (ובמיוחד, טלפונים ניידים). - התמודדות ספציפית בנושא 'שמירת הברית'. מבחינה נפשית, ישנם תהיות וחששות הנמצאים בקרב התלמידים העומדים ברקע העיסוק בנושאים דלעיל: - תחושת פער בלתי נסבל בין מה שהגוף "משדר לי" ("משיכה מינית") לבין הנורמה החברתית או הלכתית. ("כעת עוד לא הגיע הזמן") - האם אני כבר מבוגר או עדיין ילד?! (מסר כפול מצד החברה) - התמודדות עם פגיעה בדימוי העצמי ועם תחושת רגשות אשם. - בירור האם אני "נורמאלי"? האם זה מקובל? - צורך בידע תיאורטי ומעשי שאוכל להיעזר בו בהתמודדות שבה אני נמצא. ה. עקרונות חינוכיים סביב בחירת בן/זוג לאור מודל 'זוגיות ברת שי"ח'[27]: התשתית לחיי זוגיות תקינים היא האהבה. בחירת בן זוג היא נושא מרכזי לקראת בניית משפחה. נושא בחירת בן זוג כולל בתוכו התייחסות רב-ממדית לאישיות האדם עצמו ולמושא בחירתו. נושא בחירת בן זוג מחייב בראש ובראשונה מודעות של האדם לעצמו, לכוחותיו, לכישוריו, לאמונותיו, לסולם ערכיו, לעמדותיו, לסדר העדיפויות שלו ולדמויות המשמעותיות לו שנטלו חלק בבניית אישיותו. ישנן רמות שונות של מודעות לבחירת בן זוג: רמה גלויה - מודעת, ורמה סמויה - לא מודעת. בחירת האדם מושפעת מהחיצוניות שלא תמיד משקפת את הפנימיות. על סמך הנתונים הגלויים יש לצאת מנקודת הנחה שבן הזוג לא ישתנה ואל לבת הזוג(ולהיפך) לחשוב שאפשר לשנותם. כל בחירת בן זוג דורשת השקעה אמיתית כדי לבנות ביחד את בניין הזוגיות המיוחל. בחירה פירושה ויתור הדדי, התפשרות. הסיכוי לאושר אמיתי הוא השקעה בבחירה שבחרנו לבניין בית אמיתי. חשוב לקבל את העובדה שאין שלמות, וכמו שאנו מצפים שיקבלו אותנו על חסרונותינו ויתרונותינו, כך אנו אמורים להתייחס לבן זוגנו. בחירת בן זוג מחייבת תיאום ציפיות תוך בירור מעמיק של ראיית העתיד המשותף והעקרונות עליהם יבוסס הבית. יש להתייחס למשמעות השקפת עולם וסגנון חיים שיבוא לידי ביטוי לאורך החיים המשותפים, המשפיע על מערכת היחסים בין בני הזוג במישרין או בעקיפין. לא תמיד ישנה מודעות למשמעות ולהשלכות של בחירה מסוימת. ו. עקרונות תורניים-חינוכיים בעת עיסוק בתחומי 'חינוך לחיים במשפחה': - עיקר המאמץ התורני-חינוכי צריך להיות מופנה לעבר בניין האישיות של הנער והעצמתה ולא בניהול "קרב בלימה" על פרטי העניינים שאין להם סוף. - ממקום נפילתו של אדם שם תקומתו. יש לבסס אצל המתבגר את האמונה בעצמו ובכוחותיו ואת הידיעה שנפילה בנושאים אלו מעידה על כוחות גדולים של אהבה וחסד ולא על נהנתנות ויצריות. - יש לשים לב ליחס שבין "פרטי ההלכה" לבין אידיאל ההלכתי. ("רוח ההלכה".) כגון: חינוך לצניעות כמידה נפשית ("והצנע לכת עם אלוקיך") לעומת ההגדרה הלכתית בהלכות צניעות שבאו ליישם את האידיאל הצניעותי בחיים ובחברה. - בעת הצורך, לעבוד עם הנער/ה על דחיית סיפוקים מידיים ושקילת שיקולים ארוכי טווח. - ההופעה החיצונית, אם כי אינה חזות הכול, נותנת בכל זאת, חיווי מסוים על המצב הפנימי. - הקשבה מוחלטת לשאלה כוללת הכלה רגשית, אמפטיה לשואל (ולשאלה), והומניזציה. - בעת הצעת פתרון לבעיה שמעלה הנער/ה יש לקחת בחשבון - תכנון וארגון זמן ומציאות חלופית מראש ("דרכא אחרינא") לעומת היגררות והיסחפות אחר מצבים בלתי צפויים. - החשיבות שבהצבת גבולות. הגבולות הם בשבילך והמינימום שהוא "קו אדום" עבורך. - יש בסופו של דבר גם לתת מתן מענה לעניין הספציפי שמפריע לנער. ("פת בסלו") ויחד עם זאת, התשובה צריכה להינתן ל"שואל" ולא ל"שאלה". עליך להקשיב היטב לשאלה ולזהות את נקודת הקושי הפנימי של התלמיד ולמקד את התשובה לשם, השאלה ברוב המקרים תפטר מאיליה. - יש להימנע מזיהוי כוחות החיים המתפרצים כדבר שלילי. - אין 'להתוות תווית' או לגשת באופן שיפוטי אל המתבגר, וכן אין לעורר אצלו רגשות אשם. - אין לעשות שימוש במידע אינטימי שנחשף בשיחה אישית עם תלמיד, בהזדמנות אחרת כנגדו. ה. סיכום: בעבודה זו סקרנו בקצרה גישות תיאוריות מרכזיות סביב נושא בחירת בן/בת זוג, לאחר מכן עמדנו על מאפייני גיל ההתבגרות בכלל, ועל מאפייני ההתפתחות החברתית בפרט, וכן, עמדנו על אבחנות שונות שבין אהבת נעורים בוסרית לאהבה בוגרת ובשלה. הצגנו את מודל "זוגיות ברת שי"ח", כמודל תיאורי מרכזי שבו באות לידי ביטוי מירב מרכיבי ההתפתחות החברתית באיכותה המרבית. בפרק האחרון, הצגנו תמונת מצב כללית סביב "חינוך לחיים במשפחה" בקרב מתבגרים חניכי מנהל החמ"ד בישראל ועמדנו על גישות שונות ביחס לתחום דעת זה, על מרכיביו השונים, ועל הדרך שבה מרכיבים אלו משתקפים בעולמם של מתבגרים חניכי החמ"ד. לסיום, הסקנו שהכנה חינוכית ראויה והנחת תשתיות לקראת יצירת והקמת "זוגיות ברת שי"ח" בבא העת, ראוי לה שתתחיל כבר בגיל ההתבגרות. גיל שבו כאמור, המערכות הנפשיות-החברתיות, נמצאות בתהליך של הבשלה ופיתוח המאפשר עבודה חינוכית סביב היכולת ליצור מסוגלות לשביעות רצון, יציבות וחוסן, בחיי נישואין עתידיים. ז. ביבליוגרפיה א. ספרי פסיכולוגיה: 1. פסיכולוגיה חברתית, כרך ג', האו"פ, עורכים. י. שורצולד, ג.שגיא, ל.שגיב, תשנ"ו. 2. ילדות וחברה. אריקסון, א"ה. ת"א, ספרית הפועלים. (תש"כ) 3. אמנות האהבה – ד"ר א.פרום, הוצאת מחברות לספרות, תשס"א. 4. התאהבות: איך אנו בוחרים במי להתאהב. מלאך-פיינס, א. (תשס"ב). מודן. 5. "טובים השניים – נישואין כדיאלוג" – ד"ר ק.רבין, קשת מודן, תשנ"א. 6. לשמור על האהבה הזאת – לקראת זוגיות – ד"ר ה.הנדריקס. הוצאת אחיאסף, התשנ"ג. 7. התבגרות, ד"ר אבנר זיו; עריכה: אילנה שמיר. מסדה, התשמ"ד. 8. כשהחיים מכאיבים, דר' סול גורדון, הוצאת רות סירקיס, תשנ"ג. 9. מקורות משמעות קשר זוגי – יחסי הורה ילד וזוגיות ההורים. כץ- שוסטר ד. רמת גן: אוניברסיטת בר אילן. תשנ"ט 10. פסיכולוגיה של הילד והמתבגר, מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית. פרופ' שאול סולברג, מאגנס הוצאה לאור, תשנ"ד. 11. קורס להכשרת 'יועצי נישואין ומשפחה', ראש התכנית: פרופ' עמי שקד. איגוד ינ"ר, ירושלים, התשע"א. ב. ספרי הלכה והגות: 1. פרקי אהבה בין איש לאשתו, הרב שלמה אבינר ירושלים, דפוס הנח"ל. (תשמ"ג) 2. קדושים תהיו, הרב שמואל כ"ץ, ירושלים (תש"מ) 3. מול מבוכת המתירנות, הרבנית רחל נריה. בית אל, ספרית בית אל. (תשמ"ט) ג. תכניות לחינוך לחיי משפחה: 1. המשפחה הדתית, חינוך להתמודדות בעולם משתנה, משרד החינוך התרבות והספורט מינהל החינוך הדתי, ירושלים תשס"ה 2. בדרך יהודית, הרבנית דינה הכהן. ירושלים, משרד החינוך והתרבות, החינוך הדתי. דיון ולקט מקורות בנושא של החינוך לחיי משפחה, לאור מקורות היהדות. (תשמ"ג). [1] על פי ד"ר ארי אנגלברג, סוציולוג ואנתרופולוג האוניברסיטה העברית, החוג למדעי החברה באוניברסיטת בר–אילן, מוסף 'שבת', מקור ראשון, ט"ו אב תשע"ה. [2] Robert Trivers 1972: Parental investment and sexual selection Robertd [3] פסיכולוגיה חברתית, כרך ג', האוניברסיטה הפתוחה, עורכים. י. שורצולד, ג.שגיא, ל.שגיב, תשנ"ו. [4] מיקולינסר ופלוריאן, 1998. [5] ראה מהר"ל מפראג, ספר נתיבות עולם, נתיב כוח היצר, פרק ד' – 'הדומה יאהב את הדומה'. [6] וינש (Winch) 1958. [7] זיגמונד פרויד, מיניות ואהבה (עריכה ומבוא: רות גולן ואחרים), תל אביב: עם עובד, תשס"ג-2002. [8] בסיס בטוח: ההתקשרות הורה-ילד וההתפתחות הבריאה של האדם. הוצאה לאור רוטלדג', לונדון, 1988 [9] לבסוף מוצאים אהבה, מדריך לזוגיות - (מהדורה חדשה), ד"ר הארוויל הנדריקס [10] עבודת דוקטורט 'בחירת בן-זוג בקרב הנוער בישראל' רינה שחר,‫ אוניברסיטת בר אילן, תשמ"ח (חנוך). [11] שאול סולברג, פסיכולוגיה של הילד והמתבגר, מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית. מאגנס הוצאה לאור, התשנ"ד. [12] "תיאוריות על גיל ההתבגרות",רולף א. מוס,ספריית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר. תל אביב תשמ"ט. [13] ע"פ - התבגרות, ד"ר אבנר זיו; עריכה: אילנה שמיר. מסדה, התשמ"ד. [14] המשפחה הדתית, חינוך להתמודדות בעולם משתנה, עמ' 384-385, משרד החינוך התרבות והספורט מינהל החינוך הדתי, ירושלים תשס"ה, [15] פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ייל בארה״ב. [16] במשך שנים רבות, פרופסור למדעי הילד והמשפחה באוניברסיטת סיראקיוז בארה"`ב. [17] הדברים להלן מבוססים על שיעוריו של פרופ' שקד, כפי שסוכמו במאמר 'כלי עבודה וסיכומים הנחית נישואין', מרכז י.נ.ר, טרם עלה בידי לאתר את זהותו של המסכם. כמו כן, ברשותי נמצאים סיכומים נוספים שנערכו על ידי וכן הקלטות של פרופ' שקד. [18] על פי 'המשפחה הדתית, חינוך להתמודדות בעולם משתנה', משרד החינוך התרבות והספורט, מנהל החינוך הדתי, ירושלים התשס"ה. [19] עמדת המחבר. [20] ראה למשל, אגרות-קודש לאדמו"ר רמ"מ מלובאויטש זצ"ל, חלק יט' עמ' תכט' ובמקומות רבים נוספים בכתביו. [21] ראה למשל, "בנין וזריעה בחינוך", הרב שלמה וולבה זצ"ל עמ' נ' בשם החפץ חיים זצ"ל. [22] אין כאן משום הסכמה למצב זה מצד המחבר אלא אך ורק משום תיאור המציאות כפי שהיא ברובה כיום. (התשע"א) [23] ראה 'העמק דבר', ויקרא ט"ו, ב' – "לפי שקשה לדבר בענייני זיבה וקרי שהוא באברי הזרע שמתפעלים במחשבה והיינו סבורים שיותר טוב למעט הדיבור והלימוד בהם ורק משה הוא מוכרח ללמד ישראל הקבלות שיש לו בעל פה שלא יאבדו מישראל, אבל אחר שכבר לימדם שוב אין המצווה להגות בהם כמצוות תלמוד תורה שהמה למצווה אפילו בלי תועלת למעשה ולזכירה, משום הכי כתיב בפרשה זו ו'אמרתם אליהם' שגם אהרון ילמד עם ישראל אחר שכבר למד משה בסדר המשנה כמנהגו והוא הדין כל רב לתלמידיו ומשום שבאמת בלימוד התורה אין יוצא רע והיא אילת אהבים ויעלת חן". [24] ראה למשל, דברי הרב יובל שרלו בנושא חינוך לחיי משפחה ולמיניות בקרב בני נוער, http://www.inn.co.il/News/News.aspx/198251. [25] ראה בנספח המצורף.. [26] ראה למשל, הסכמת הרב יעקב אריאל לערכה החינוכית. "המשפחה הדתית, חינוך להתמודדות בעולם משתנה", משרד החינוך התרבות והספורט מינהל החינוך הדתי, ירושלים התשס"ה. [27] המשפחה הדתית, חינוך להתמודדות בעולם משתנה, משרד החינוך התרבות והספורט מינהל החינוך הדתי, ירושלים תשס"ה