תודעה יהודית, הגות, חינוך ומשפחה
  www.shirat-rash.022.co.il
'שירת רש' - מאת הרב שי הירש
יום ד', ד’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  הזמנת הרצאות למוסדות חינוך  |  למכון תורני תורת שלמה  |  להזמנת הלקט 'המחזיר שכינתו לציון'  |  להזמנת הספר 'עטרת שלמה' - חדש  
מבט של אמונה על תהליכי הגאולה בדורנו - מאת הגאון הרב דוד שלוש זצ"ל
17:44 (09/06/16) שי הירש

. הגאון הרב דוד שלוש זצ"ל, שהסתלק מאתנו, ביום ד', ב' סיון תשע"ו, היה רבה של העיר נתניה במשך למעלה משישים שנה, וכיהן גם כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, חיבר ספרי שו"ת ("חמדה גנוזה") בכל חלקי השו"ע וספרים רבים נוספים, החזיק בהשקפת עולם תורנית-ציוניות מובהקת. אין עושים נפשות לצדיקים, דבריהן הן הן זיכרונן, ועל כן בחרנו להביא מדבריו המופלאים בעניין תהליכי גאולת דורנו. ת.נ.צ.ב.המבט של אמונה על הקמת המדינה וניצחונותיה במלחמת השחרור, מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים:מתוך הקדמת ספרו "בני-עמי" התש"ל, - (ספר זה הוא בבחינת 'חכם עדיף מנביא', המזהה כבר לפני כיובל שנים את הבעיות המדויקות שאיתם מתמודדים רבני ישראל כיום בעניין גיור והמעמד האישי) ראשית דבר: בשוב ה׳ שבות עמו ויקבצם מכל הארצות ממזרח וממערב מצפון ומים לארץ אבותם לבנותה ולחדש ימינו כקדם, שבו ויבואו גם האובדים בארץ הודו המה "בני ישראל" והנדחים בארץ מצרים הלא המה הקראים, להשתלב עם אחיהם מימי קדם צאצאי מבצרי התורה שבע״פ וממשיכי שרשרת האומה המפוארת מאז אנשי כנסת הגדולה ועד ימינו, להיות לעם אחד לחיות ולבנות וליצור יחד חיי עתיד אומתנו בארצנו ישראל, ועוד עתידים לעלות לציון הפלאשים הגרים בחבש ושארית עמנו הנמצאים בשלטון רוסיא, ואלה אשר בשם שבטי ישראל יכונו שבארצות אסיא לרבות אנוסי ספרד הם המראנוס, והרפורמים השוכנים בארצות החופש. כי עינינו הרואות שאנו נמצאים בתהליך של גאולה, הנסים הגלוים והנסתרים שנעשו ליושבי הארץ הזאת מאז המלחמה העולמית הראשונה ועד היום, הם אות ומופת שכל מה שנוצר ונעשה כאן בארץ, הוא בהשגחתו העליונה של אלהי ישראל למימוש חזון התורה והנביאים באחרית הימים: ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה׳ אלהיך שמה, והביאך ה׳ אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטבך והרבו מאבותיך, (דברים ל׳) ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם (יחזקאל לו') וכזאת בסגנון דומה נבאו שאר הנביאים. הנס הראשון היה תבוסתה של תורכיה המוסלמית במלחמת העולם הראשונה והסתלקותה מארץ הקדש, תבוסה זו היתה שלב חשוב להצהרת בלפור על הקמת בית לעם ישראל בא״י, ולארגון הישוב היהודי בארץ כיסוד להקמת מדינה בעתיד, כי ממשלה מוסלמית לא היתה יכולה לתמוך בהקמת מדינה יהודית בארץ המקודשת למוסלמים אשר הקימו את בית תפלתם הגדול על מקום מקדשנו החרב ונגד רגשות מליוני מוסלמים מאמינים בעולם, עדות לכך ההפגנות שנערכו בתורכיה נגד היהודים שם, עם כבוש ירושלים ע״י ישראל, (אם כי חייבים אנו לזכור את החסד הגדול שעשתה תורכיה עם גולי ספרד שפתחה שערי ארצה לפניהם, ועל זה תזכר לטובה לנצח). ואחרי כן בשנת תש״ב במלחמת העולם השניה, בהגיע צבאו של הצורר הנאצי לשערי אלכנסדריה וכפסע היה בינו ובין כבוש א״י, וסכנת כליה ריחפה על הישוב היהודי בא״י ועל עתיד אומתנו, עשה ה׳ תשועה גדולה ויהפוך את לב היטלר הצורר ימש״ו לעצור המערכה ב״אל-עלאמין" ולהתקיף את רוסיה מאירופה, משגה חמור זה (במקום שהיה לו לכבוש את המזרח התיכון כאסוף ביצים עזובות, ואח״כ לעקוף את רוסיה מאסיה ומאירופה ולהתקיפה) הביאו למפלתו הסופית וכפי שהצהיר זאת וינסטון צ׳רצ׳יל ראש ממשלת בריטניה בתום המלחמה, אמנם אלקי המערכות סבת הסבות ועלת העלות הוא אשר שם בלב אותו רשע לנטוש את המערכה במזרח התיכון למען הציל את שארית הפליטה שבא״י אשר תהוה בעתיד את גרעין הגאולה, כמ״ש פלגי מים לב מלך ביד ה׳ על כל אשר יחפוץ יטנו, (משלי כ״א) ה׳ הפיר עצת גויים הניא מחשבות עמים (תהלים ל״ג). ובשנת תש"ח כשהתחילו האומות המאוחדות להקים מדינת ישראל קטנטונת קמו ויקיפו עלינו צבאות חמש ארצות ערב שכנינו כדי להכחידנו ולמנוע את הקמת המדינה, בחורי ישראל אשר התגיסו אז עם נשקם הדל בעזרת אלקי ישראל ממעל הנחילו תבוסה לאויביהם הרבים, אימה ופחד נפלה על אויבינו וברחו מהארץ לצמיתות בהשאירם בתיהם ואדמותיהם עריהם וכפריהם. לשמנם ויישובם של השבים למולדתם, מאת ה׳ היתה זאת להקשות לבם בהתנגדות נמרצת להקמת. המדינה כדי להגדיל שטח מדינתנו ולפנותה מאויב פנימי כי לולא זאת מה דמות. היתה למדינה שאויביה חיים בתוכה ומקיפים אותה מכל עבריה. אזכיר בהקשר לכך דברי הרמב״ן על הפסוק והשמותי אני את הארץ וכו׳, (ויקרא כו): ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם עכ״ל. (מקורו מהמדרש הובא בילקוט שמעוני, ועי׳ רש״י ואוה״ח שם.) בארצנו נתקימה הברכה שבקללות: והשמותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה, על-אף שא״י קדושה מאד לשתי הדתות הגדולות החובקות ארצות תבל נשארה הארץ שוממה וריקה כשביצות נושאות חיידקי מחלות בחלקה, זהו נס גדול שהתמיד משך אלפי שנות גלותנו, אילו נושבה הארץ ונבנית ע״י הגויים כשם שנבנו ונושבו יתר ארצות המזרח: מצרים סוריה הלבנון ועיראק, האם יכולנו ליצור בה התיישבות ולהפוך מדינתם למדינת ישראל, נציין כי בשנת תר״ע לאחר שנוסדו כמה מושבות עבריות מנו יושבי הארץ מכל הגויים ס״ה כמאתיים וחמישים אלף נפש, ומבני ישראל כחמישים אלף, רק כשהחל עמנו לעלות במאורגן ולבנות את הארץ החלו גם אויבינו היושבים בה לבנות ולהבנות בה באוכלוסיה ובנכסים, עד למלחמת הקוממיות שה׳ הפיל עליהם אימתה ופחד ונסו מנוסת חרב והשאירו אדמותיהם ובתיהם למורשה לנו. דומה שלזה התכוונו חז״ל במאמרם: ארץ צבי מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו אף ארץ ישראל בזמן שיושבים עליה רווחא ובזמן שאין יושבים עליה גמדא. (גיטין נ״ז) כשאין ישראל יושבים בארצם הארץ מתגמדת ומתכווצת כי זרים לא ישכנו בה. גם פירות הארץ היו דלים וצנומים עד להתפתחות החקלאות העברית וכמ״ש אוה"ח עה"פ: ואני אתננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש (ויקרא כ׳) הכונה שמלבד מה שיירשו עוד יתן להם שתהיה הארץ זבת חלב ודבש יותר מהשעור מה שלפניה, גם שלל שלא בזמן ירושתם שהוא זמן החרבן שלא תהיה זבת חלב ודבש כמו שספרו מכיריה בזה״ז. ע"כ. גם בזה נתקימה נבואת עמוס הנה ימים באים נאום ה׳ ונגש חורש וקוצר ודורך ענבים במושך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם. בנגוד לשממה וחרבן שלוו את ארצנו משך אלפי שנות גלותנו מאדמתנו, הוקמו בהר הבית שני מסגדים נפלאים בפארם והדרם על מקום בית קדש הקדשים. לכשנתבונן גם זה רמוז בתורה (ויקרא כ״ו: ל״א-ל״ב) בחרבן הארץ כתוב: והשמותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה, ואילו בחרבן המקדש לא כתוב ושממו עליו אויביכם, רק: והשימותי את מקדשיכם, כלומר הארץ תשומם מישראל שישבו בה ותשאר שממה גם מאויבינו כנז״ל, אבל המקדש ישומם ממה שהיה אך לא ישאר שמם מאויבינו אלא ייושב על ידם, אפשר שמשום כבוד המקום הנבחר והקדוש שלא יעברו בו בהמות וחיות ויהיה מדרס כף רגל לכל אדם בעת החרבן, גזרה חכמתו יתברך להיות נבנה במקום בית קוה"ק ע"י גויים המאמינים באל אחד (ולא ע״י מאמיני השילוש) בית שאין בו לא פסל ולא תמונה וגם תפילה לא עורכים בו, אלא כמקום קדוש שכולו אומר כבוד, וגדרו מקום אבן השתיה שעליה היה ארון מונח, בגדר. שלא יכנס איש פנימה, ולעריכת תפלתם בגו מסגד אחר על מקום לשכת הגזית והוא הנקרא אצלנו מדרש שלמה ואצלם אל-אקצה. ההתעוררות לקבוץ גלויות המוני שהחלה עם הקמת המדינה, וביחוד עלית רוב אחינו שישבו בארצות ערב (כ-900 אלף) לישראל, גם היא בגדר נס, כי איה איפה חכמת שליטי ערב אשר החרימו את מדינתנו ולחמו בה מאז תקומתה, היאך איפשרו לאחינו היושבים בארצותם לעלות לישראל ונוסף גם הוא על שונאיהם, ומדוע לא מנעו כח אנושי כביר זה שידיו רב לו בביסוס המדינה והגנתה והמהוה 50% מתושביה מלעלות לישראל. הדרך בה נחלנו את הארץ בהדרגתיות ובסרוגין: בתחלה אשר לנו האו״ם מדינה זעירא ללא ירושלים, ללא יפו ורמלה ללא עכו והגליל העליון, וכאשר ה׳ הכביד לב שכנינו להתנגד גם למעט שאושר לנו, נחלנו גם המקומות הנ״ל ללא מזרח ירושלים וכעבור חדשים מספר נחלנו את הנגב עד אילת, ולאחר שרבינו בארץ, הרחבנו גבולנו במלחמת ששת הימים. גם זו בהתאם למ״ש בתורה: מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ, (שמות כג) ונשל ה׳ אלהיך את הגוים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה (דברים ז), וכן מבאר החזקוני את הפסוק במראה יעקב בחלום: הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, וז״ל: ע״י שאתן לך מעט קרקע משם תפרוץ לכל הרוחות ותכבוש כל סביבותיך, זקוקים היינו לכברת ארץ שתאושר לנו ע״י האו״ם כדי שנוכל להיאחז בה וממנה לזנק להרחיב גבולנו בשלבים שלבים לפי גודל רביתנו עד לשלמות גבולות ההבטחה ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר (שמות כג). גם עתוי הקמת המדינה הולם דברי חז״ל במקומות רבים על זמן הגאולה, וכך מבאר הספורנו את הפסוק במראה יעקב בחלום ושמתי את זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה, אחר שתהיה כעפר הארץ בתכלית השפלות אז תפרוץ ימה וקדמה וצפונה ונגבה, מעשה אבות סימן לבנים, כששפלנו עד עפר בתקופת היטלר הארור אשר השמיד רוב בניה של האומה והוריד לארץ ראשם של אחינו יושבי צפון אפריקא מפני חמת המציק וכפסע היה ביניהם ובין המות, והעם היהודי בכל העולם חרד ורעד מפני אותו צורר שבמוחו לא קם, לאחר שפלות כזו באה הקמת המדינה ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ועוד נזכה ונכרכו בך כל משפחות האדמה. ובשנת תשט"ו כשרכזה מצרים כל כלי משחית בנגב כדי לכבוש את הארץ ולהשמיד את אויביה התאזרו חיל צבאות ישראל והנחילו להם מפלה גדולה - וכל חילם ואוצרותיהם בזזו. והאחרון הגדיל בחודש אייר תשכ״ז כששליט מצרים רכז נשק אדיר וצבא לרוב להתקיף את ישראל ושכנינו הרעים נתלכדו אתו, נועצו לב יחדו ועלינו ברית כרתו למחות ח״ו את ישראל מעל פני האדמה, וכל יושבי ארצנו נחרדו מאימת השמדה, ויהדות העולם רעדה ורעשה מהסכנה הנשקפת לציון, גבר חסד ה׳ על עמו ועל ארצו אשר עיני ה׳ בה תמיד, יצאנו מאפלה לאור גדול ומסכנת השמדה לניצחון מהיר ומזהיר תוך ששים שעות הוכתה מצרים שוק על ירך ונסו מנוסת חרב בהשאירם כל נשקם האדיר שלל בידינו והרוגים לאלפים. ותוך מלחמת ששת הימים הבסנו את כל אויבינו מסביב, והרחבנו את הארץ בנגב עד תעלת סואץ וים סוף, במזרח עד הירדן, ובצפון עד החרמון ולא הרחק מדמשק. וירושלים והר הבית בראשם הושבו לעמם. המאורעות שקדמו למלחמת ששת הימים: ההיסוסים מצד מנהיגינו בימי המתח, החרדה והמתיחות שפקדונו, והדאגה בעולם לגורלנו, טעותו של מלך ירדן בעצמתה של מצרים וחולשתה של ישראל, פחזותו לכרות ברית עם שליט מצרים רודף נפשו ולהלחם בפיקוד משותף בנו, סכלותו להחזיק בבריתו החדש ולהלחם בישראל על אף שנודע לו מהמהלומה האווירית הכבדה שנחלה מצרים בשחר המערכה כל אלו אינם אלא חוליות של נסים המשובצות זו בזו בשרשרת הנם הכביר של אותו ניצחון מהיר ומזהיר במערכות ששת הימים. אם כי כל מאורע מאלה שהזכרתי אפשר למצוא לו הסבר מדיני כלכלי או צבאי או סבה מקרית ולכל היותר משגה חמור מצד מנהיג מסוים, אך אם צרוף של כל המקרים יוצרים לנו מחרוזת של עובדות ומאורעות המשולבים ומקושרים אחד לאחד בתיאום נפלא וביחוד שכולם זהים עם הכתוב בספרי הקדש, אין אלו אלא נסים שנעשו בכונה ע״י אלקי הצבאות אלקי ישראל, אכן כזאת היא ההשגחה העליונה שמכונת רצונה ברצונו ובדעתו במעשיו ומחשבותיו בכשרונותיו וידיעותיו של האדם, ואין האדם אלא מסובב ומכוון ע״י רצון האלקים השם בדעתו לעשות כזאת וכזאת, (כמ״ש חז״ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים) מה גדלו מעשיך ה׳ מאד עמקו מחשבותיך. לכשנתבונן נמצא עוד מפלאי השגחת האלקים על ארץ ישראל: הערבים הם שהחיו את התרבות היונית ושמשו כלי שבאמצעותו הכירו אותה עמי אירופה, זה היה היסוד לרנסאנס האירופי הם תרמו רבות בתחומי הרפואה והאופטיקה, היו להם תגליות והמצאות, הם הרבו לעסוק באסטרונומיה, כיצד שקעו בדלות מדעית, מדוע דוקא האירופים פתחו את המדע המודרני ועסקו במחקר בכל השטחים, זאת חידה סוציולוגית והיסטורית, המבקשים להסביר תופעות אלו חלוקים ואין להם פתרון אחד, כך כותב פרופסור סמבורסקי. הפתרון לשאלה זו: האלקים ברוך הוא אשר שמר הבטחתו לעמו להשיבו לארצו, עלת העלות וסבת הסבות סבב שהערבים השולטים בא״י והסובבים את א״י מכל רוחותיה יתנוונו וידלדלו במדעים, כדי שבבוא זמן גאולתנו ימצאו בשפל המדרגה של המדע הטכנולוגי ולא יוכלו למנוע הקמת מדינתנו ושובנו לארצנו, אילו היו מדינות ערב או חלק מהן מאלו הסובבות אותנו עומדות על רמה תרבותית וטכנולוגית גבוהה ומסוגלות ליצור נשק בממדים של ארץ אירופית, האם יכולנו לבצע את הקמת מדינת ישראל, אף גם זאת חוליה בשרשרת הנסים לקיום יעוד שיבת ציון. אף תאריכי המאורעות החשובים בתולדות התחדשותנו אומרים דורשני: בשלהי המאה ה-19 (שנת 1899) לחרבן הבית, ביום 19 לעומר, הוא יום ה׳ באייר בו קמה מדינת ישראל, ובשנת ה-19 להקמת המדינה, ביום כ״ח אייר כבש צבא ישראל את בירתנו הנצחית ירושלים שבתוככי החומות עם הר הבית מקום מקדשנו, שנות מחזור קטן שבו מתואמים שנות החמה עם חדשי הירח שלפיו מונים ישראל חדשיהם ומועדיהם הם 19 שנה, (רמב״ם הלכות קדוש החדש פרק ו׳) (זהו הסבר תאום תאריך ה׳ אייר ו-15 מאי יום הכרזת המדינה במלחמת הקוממיות ובמלחמת ששת הימים) מחזור השמש שבו חוזרת השמש למקומה כבשעת תליתה ברקיע בימי בראשית בליל רביעי בשבוע הוא אחת לכ״ח שנה, קביעת חדשי ומועדי ה׳ לפי חדשי הירח, תיאומם עם שנות החמה בעבורי שנים, סבוב המחזור לאותה נקודת המפגש בכל 19 שנה שאז חל חדש האביב כבעת צאתנו ממצרים. וישור הנגודים המספריים שבין מהלכי שני המאורות הגדולים, הם נחלתו של עם ישראל בלבד, המספר 19 שחזר ונשנה בתאריכי המאורעות המסמלים את מחזור הירח, בצירוף יום כ״ח אייר המסמל את מחזור השמש וחלות יום שחרור ירושלים ביום רביעי בשבוע יום בריאת השמש אות הוא שיד הבורא בדבר. זאת ועוד חדש אייר החדש שבו נוסדה המדינה והחדש שבו נגאלו ירושלים והר הבית מיד צר ואויב, הוא החדש המיועד לגאולת ישראל בכל התהליכים שהיו ושיהיו, אם כי אמרו חז״ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל (ר״ה י״ג) הדבר יובן עפ״י המסופר: ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ויאמרו אל משה למה נגרע לבלתי הקריב קרבן ה׳ במועדו אמר להם משה לעשות הפסח בחדש השני הוא חדש אייר, (במדבר ט׳) כלומר אילו ישראל היו ראויים והגאולה היתה בצורת "אחישנה". עם ענני שמיא, והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה (ישעיה מ״ט) אז היו נגאלים בניסן אבל, גאולתנו היא "בעתה" בחינת עני ורוכב על חמור, כי אין ישראל ראויין לגאולה מחמת מעשיהם כמ״ש אוה״ח יוב״ד להלן, לכן היא בחדש אייר שבו פסח שני. הנסים הללו שהתרחשו בימינו ולעינינו מוכיחים בעליל שאנו נמצאים בתהליך-הגאולה, אזכיר כאן הפסוק: ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני ויאמר לא יעקב עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל (בראשית ל״ב). חז״ל אמרו שאיש זה היה שרו של עשו, ויש לשאול הרי יעקב נאבק עם המלאך במשך לילה שלם וכשהגיע השחר ונצח יעקב את המלאך, מהראוי היה שיעקב יסתפק בניצחונו וישלח את המלאך, לשם מה החזיק בו ומאן לשלחו עד שיברך אותו, האם לא די לו שניצול חי מהמאבק, לשם מה היה צריך את ברכת עשיו. אכן מעשה אבות סימן לבנים, שרו של עשיו נאבק עם יעקב כל הלילה עד עלות השחר, רמז לגויים שנאבקו עמנו במשך לילות הגלות הארוכה לאבד רוח אומתנו ע״י גזרות שמד שונות, וירא כי לא יכול לו בדרך זו, כי עם ישראל עקשן באמונתו, בעלות השחר ויגע בכף ירכו, רמז להשמדת ששה מליון מאחינו לא על רקע דתי בצורת גזרות ובדרך אינקויזיטורית, אלא מתוך מגמה לחיסול אומתנו מבחינה פיסית, ותקע כף ירך יעקב בהיאבקו עמו אבד שליש מאומתנו סמל לירך שעליה נשען גוף האדם. בהאיר השחר שחר נצחונו של יעקב על המלאך אוחז יעקב את המלאך ודורש ממנו שיברך אותו וכפירש״י שיודה לו על הברכות, כלומר הכרה בניצחונו אותו, כי ידע יעקב שכל זמן שהמלאך יסרב לברכו ולהכיר בניצחונו המחלט, פירושו של דבר שמדמה המלאך שניצחון יעקב אותו הוא זמני ולא מחלט, ויתכונן למאבק נוסף, על כן דרש ממנו הכרה על ברכותיו, כלומר הודאה בניצחונו המחלט, וכן כשהחל שחר הגאולה להנץ וישראל נצח את אויביו והקים את מדינתו, אויבינו מסרבים להכיר בניצחוננו ובתקומת מדינתנו, ואנו עם ישראל כיעקב בשעתו שאחז בשרו של עשו ותבע ממנו לברכו, אוחזין בתעלת סואץ ולא נאפשר להם להשתמש בה עד ששכנינו יכירו במדינתנו, כי כל עוד שלא הכירו במדינת ישראל ובניצחוננו המחלט ומדמים בנפשם שזהו ניצחון זמני ומאורע חולף ימשיכו במערכות נוספות נגדנו, ההכרה בניצחוננו כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, היא שלב סופי לגאולתנו מאויבינו. ובזה יבואר מ״ש חז״ל (קדושין מ׳) רשב״י אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות, ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו, ובלשון הרמב״ם: אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עוונותיו נמחלים ע״כ. טעון הסבר היאך מעשה בודד של תשובה בסוף ימי האדם מוחה את כל החטאים והפשעים שעשה במשך כל חייו, ולהיפך אם ברגעיו האחרונים תהה על מעשיו איבד כל הטובות והמצוות שטרח עליהם כל ימיו. האדם בימי חייו נמצא במאבק מתמיד בין כוחות הרע והטוב, החמר והרוח, התאוה והתבונה, הרגש והשכל, במאבק זה הנמשך והולך כל שנותיו של אדם פעם מנצח הכוח התאותני שבאדם, ופעם גוברת התבונה, יש בינונים שמאזנים את המעשים לשני הכוחות, יש רשעים שרוב מעשיהם תוהו אך גם הם כפלח הרמון מלאים מצוות, ויש צדיקים שלרוב הם מתגברים על יצרם אלא שאף הם טועמים "מעץ הדעת" כי אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, בעיצומו של המאבק אין אדם יכול לקבוע בוודאות איזה מכוחותיו יגבר על רעהו ומי ינצח את מי, יוחנן כה״ג שמש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף פקר, הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה (איוב ד׳) ולהיפך רשעים גמורים מופיעים אצלם הרהורי תשובה בסוף ימיהם וחוזרים להיות יותר מצדיקים גמורים. למה״ד לשני מתגוששים הנאבקים פעם הא׳ מתגבר על חברו ונדמה כאילו נצחו, לפתע נהפך הגלגל וחברו גובר עליו וכמעט הפילו לארץ, ושוב חברו לובש עוז ועולה עליו וחוזר חלילה, כל זמן שההתגוששות נמשכת אין לקבוע מי נצח את מי, ורק לאחר סיום המאבק ניתן לקבוע פלוני גבר על רעהו, אף שבתוך המאבק הראה המנוצח סימני גבורה ותכסיסים נפלאים, הניצחון הוא למי שגבר בסוף, כך הוא בכל ההתחרויות למיניהם, כן הוא הדבר במאבק כוחות האור והחושך שנמשך כל ימי האדם עלי חלד, פעם יצה״ר גובר ופעם יצה״ט גובר, כ״ז שהמאבק נמשך א״א להחליט על אחד מהם שנצח, ורק ברגעיו האחרונים של האדם שהוא עת סיום המאבק בין הכוחות הנעלמים והולכים רק אז אפשר לקבוע סופית, אם האדם שב בתשובה הוא צדיק גמור וכל חטאתיו לא תזכרנה, כי הניצחון הסופי היה ליצה״ט, ואם באותה שעה גבר היצה״ר, כל המצוות והטובות שעשה הם פרי ניצחונותיו של כוח הרע ושללו הם. דרישתנו ממדינות ערב להכיר במדינתנו וסירובם העקשני להודות ולהכיר בה הם המחשה חיה לדרישת אבינו יעקב מהמלאך, אנו נמצאים בתהליך הגאולה בין ניצחון יעקב ושלוחו של המלאך, בין עלות השחר והנץ החמה, בסופו של דבר יכירו ויודו כי שרינו עם אלהים ועם אנשים ונוכל. אף הימצאותנו בתעלת סואץ על חוף ים סוף הוא ברצון ההשגחה, וכמ״ש זהר חדש פרשת כי תבא עה״פ והשיבך ה׳ מצרים באניות; פסוק זה הוא ברכה ולא קללה, באחרית הימים ישובו ישראל לים סוף וילחמו עם מצרים באניות וינצחו אותם וזו תהיה המלחמה האחרונה עם אויבינו וישראל ינצח בה. אזכיר כאן את המדרש עה״פ סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, סמכוני באשישות שני אשים, אשו של הר סיני ואשו של הר המוריה, כוונת המדרש כפשט הנראה לעין, שני האשים הם שני אשי האהבות: אהבת ה׳ שהגיעה לשיאה בעקדת יצחק על הר המוריה, ואהבת ישראל שהגיעה לאחדות נפלאה במעמד הר סיני שנאמר ויחן שם ישראל נגד ההר, בלב אחד, סמכוני בשתי אהבות אלו: ואהבת את ה׳ אלקיך, ואהבת לרעך כמוך, שהם אב לכל מצות התורה, מצוות שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו, כי חולת אהבה אני, ניתן לומר שמדרש זה הולם את המאורע ההסטורי שזכינו לו בימינו והוא הנפת דגל ישראל על שני ההרים הקדושים הר סיני והר המוריה בעת ובעונה אחת בחג מתן תורתנו, עוד לא היה בהיסטוריה של עמנו מאז היותו לעם ששני הרים אלו יהיו יחדיו תחת שלטון ישראל, כשעמדנו על הר סיני לא היה בידינו הר המוריה, וכשכבשנו את הר המוריה נטשנו את הר סיני, זו הפעם הראשונה בתולדות אומתנו ששני ההרים הללו נמצאים תחת שלטוננו, סמכוני באשישות אשי הר סיני והר המוריה כי חולת אהבה אני, אות הוא שה׳ שומר אהבתו אלינו, למרות שאין אנו ראויים לכך. אינני מהעוסקים בנחושים מדיניים אם מצב זה יישאר או ישתנה, אך אף אם בלחצים מדיניים יחול שינוי בכבושנו הנוכחיים, נשוב למצב דומה במלחמה נוספת. אי הסכמת אויבינו לשלום משום שה׳ מחזק את לבם מעין ויכבד ה׳ את לב פרעה, ויחזק לב פרעה. שכן כתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראך נפלאות. וזה כדי שתגדל מפלתם וירבו ניצחונותינו ויתקדש שם שמים בעולם, וכדי שעמנו יפקח עיניו לראות את השגחת אלקי ישראל עלינו השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו המדריכנו על במות אויבינו וירם קרננו על כל שונאינו. כדי שבהגלות לעיני עמנו נסים נוספים יהפך לבבו לשוב אל אלקיו, יעוד שבוא יבוא כמ״ש ושב ה׳ את שבותך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה׳ אלקיך שמה, ומל ה׳ את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה׳ אלקיך, (דברים ל׳) ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם מן הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם וזרקתי עליכם מים טהורים ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ועשיתי את אשר בחוקותי תלכו ומשפטי תשמרו וכו׳ (יחזקאל ל״ו) וכדי שנרחיב גבולותינו עד לגבולות המובטחים: ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר. ואמנם ערכם של הרחבת הגבולות מותנה בגרוש האויב מאדמתנו. כמאמר ה׳: והורשתם את הארץ וישבתם בה. (במדבר לג) וכפירש״י: והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה תוכלו להתקיים בה. ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה. וכמו שמסיימת התורה שם ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה. ומדיניות זו סופנו שנגיע אליה כשתחודש העלייה בממדים גדולים שהיא המשך לקבוץ גלויותינו. אף התהליך של קבוץ גלויות בצורתו האיטית נזכר בדברי חז״ל, וכ״כ הרמב״ן בפירושו לשיר השירים על הפסוק האלף לך שלמה: וברישיון מלכי האומות ובעזרתם ילכו לא״י כדכתיב והביאו את כל אחיהם (ישעיה ס״ו) ויהי המלכות ההיא נמשך ואינו פוסק לעולם, ואפשר שבין שתי קבוץ גלויות אלה יהיה זמן מרובה ע״כ. כלומר שקבוץ גליות יופסק זמנית כפי שזה כיום, גם הרד״ק בתהלים מזמור קמ״ו כתב: כי לה׳ לבדו התשועה והוא יסובבנה ע״י בני אדם כמו שסבב גלות בבל ע״י כורש, וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל ע״י מלכי הגויים שיעורר את רוחם לשלחם, ובישעיה פרק כ״ז פי׳ את הפסוק והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול: פי׳ כאילו יתקע; בשופר גדול, כלומר שקבוץ גליות תהיה באיתערותא דלתתא ובסיעתא דשמיא מלעילא, יתכן אף שהתקוממות הכושים בארה״ב והתעוררות אנטישמית בארצות אחרות הם מעשה ההשגחה האלקית כדי שאחינו השאננים יתעוררו לעלות לציון, וכשם שיש הבדל בצורת הגאולה בכבוש הארץ כנז״ל בשם אוה״ח, כן יש הבדלי בצורת קבוץ גלויות. מי שראה עד כה בהקמת המדינה מעשה שטן תבוא מלחמת ששת הימים; ותטפח על פניו יבואו דברי הזהר ודברי חז״ל הנ״ל ויוכיחוהו על טעותו. וכי תשאל היאך בדור יורד זה שפני הדור אינו כפני אדם, זכינו למה שלא זכו אבותינו צדיקי עליון, עיין אור החיים פרשת בלק עה״פ אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת, וז״ל: כנגד קץ בעתה אמר אשורנו ולא קרוב, וכשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה, עליה נאמר שהגואל יבוא עני ורוכב על חמור, ואמר וקם שבט מישראל פי׳ שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך הטבע, על דרך אומרם ושפל אנשים יקום עליה שיבוא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך וכו׳, ע״כ וכן אמר יחזקאל לא למענכם אני עושה כי אם לשם קדשי המחולל בגויים, וכו׳ ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם וכו׳. גם חז״ל אמרו (סנהדרין צח) אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב. ואנו נמצאים בדור שרובו חייב, ורוב ככל, ונראה שחז״ל ברוח קדשם נטו לזה שבן דוד יבוא בדור שכולו חייב שאמרו (שם צז, סוטה מט) בעקבות משיחא חוצפא יסגי, והמלכות תהא למינות וכו׳. וכיון שנמצאים אנו באתחלתא דגאולה והחלו להתקיים דברי הנביא ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים שומה עלינו למצוא פתרון לשלובם והתערותם באומה של כל אחינו השבים למולדתם. נעלה מכל ספק שנביאינו אשר נבאו על שוב הנידחים לארץ הקדש התכוונו שהשבים ישתלבו באומה ויהיו חלק ממנה, ולא שיהיו כזרים בין אחיהם ובפסולים להתחתן עמהם. צא ולמד מה שנאמר בבנימין (שופטים כ״א) לאחר שנשבע ישראל שלא יתן איש בתו לבנימין לאשה, כשנוכחו לדעת שעי״ז עלול להגדע שבט מישראל, מצאו תחבולה להתיר לבנימין לחטוף מבנות שילה החולות בכרמים, והרי לא יבצר שבנות אלו היו בגיל קטן שאביהם מקבל קדושיהן, או מבוגרות שהן מקבלות קדושיהן, ואם קטנות היו אם אבותיהן קבלו קדושיהן. נעשה כאילו נתנו להם בנותיהם כי קבלת הקדושין היא נתינת הבת לאיש ואף שחטפו איש אשתו אין אלו לקוחי אשה, ואם בוגרות היו שמקבלות קדושיהן בעצמן והסכימו להנשא לבני בנימין, אין האבות עוברים על שבועתם כי הם לא נתנו בנותיהם לנשים שהבוגרות אינן ברשותם, כעין מה שאחז״ל: שאח״כ התירו שבט בנימין לבוא בקהל שדרשו איש ממנו ולא מבנינו, ולמה הצטרכו לחטוף, ואם חטפו נראה משום שלא הסכימו הבנות להינשא להם, גם אין מתקבל שכל אשה ממאתיים הנשים הסכימה להנשא למי שחטפה, והרי אין אשה מתקדשת אלא לרצונה, וזה היה אחר מתן תורה שלהרמב״ם אין אשה מותרת אלא בקדושין, הרי שבגלל קיום השבט הותרו לקחת נשים בלי קדושין, וכ״כ הרלב״ג: חויב לנו לעשותו שיהיו להם נשים בזנות ע״כ. אעפ״י ששבט בנימין היה יכול להתקיים ולהתפתח גם מארבע מאות איש בנימין שלקחו להם נשים מבנות יבש גלעד, ואבינו הראשון לדוגמא שממנו קמה אומה, ומ״ש ולא ימחה שבט מישראל, עי׳ פי׳ המצודות. ומ״ש חז״ל אילו היה עולה מן השבטים לא היה האלקים אומר ליעקב ומלכים מחלציך יצאו, הוא דרך דרש, (אגב, לא ידעתי מדוע הרגו הנשים והטף של יושבי יבש גלעד, ובמדין נכתב הטעם: הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וכו' אך ביבש גלעד מה חטאו הנשים שאין דרכן לצאת למלחמה, רלב״ג כתב: ויראה שעפ״י ה׳ עשו זה, והדבר חתום, אולי הענישום למען ישמעו ויראו שלא יהיו משתמטים מצבא). ומזה נלמד ק״ו בדורנו כשרוב מנינו של העם היהודי ברוסיא ובארצות החופש המשתייכים לקהלות הריפורמים וכו׳ וכן בקהלות נידחות רבות, שעלינו לתור ולחפש אח הדרך להתירם בקהל ה׳ ולא להביא חלקים גדולים באומה לידי כך שימחו מקהל ישראל, ביחוד לאור חוק גרושין ונשואין הממלכתי בישראל שחשוב מאד לאיחוד ולכוד האומה להיות לעם אחד, ואם אין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם, ראוי להקל בדברים שאינם עומדים ברומו של עולם, כדי לקיים מצוות הדת שניתן להעמידם ולשומרם, (עי׳ רמב״ם סנהדרין פכ״א). ובמשנה עדיות פ״ח מ״ז: א״ר יהושע מקובל אני מריב״ז ששמע מרבו ורבו מרבו הל״מ שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבים בזרוע ולקרב המרוחקים בזרוע, ר׳ יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק, וחכ״א לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום ביניהם, שנאמר: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא ,והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ובתוספתא שם: ר״ח בן עדו אמר: הרי הוא אומר ויצא בן אשה ישראלית וכו׳ והלא דברים ק״ו ומה מרע״ה לא רצה לגלות הממזרים עד שנתגלו מעצמם, .אליהו תלמידו עאכ״ו. והרמב״ם בפיהמ״ש כתב: והודיע להם מרע״ה שאליהו לא יוסיף ולא יגרע בתורה אלא יסיר ויסלק החמסים בלבד, ואין בזה מחלוקת ולא הכחשה, אבל נפלה המחלוקת ברעות שיסיר מה הם. אמר ריב״ז שהרעות שיסיר הם להרחיק אדם פסול ביחסו ששב כשר בזרוע והמשיל בשתי משפחות וכו׳, רי״א אין העושק אלא לרחק הכשר בלבד, וחכ״א אין העושק ביוחסין כל הנקרא בשמו הכל יתיחסו אל האמת והתורה שהיא אב הכל, אבל ההתעשקות והרעות הם השנאה שבין בני אדם לפי שהם חנם, והוא חומם בשנאתו אותו והוא אומרם לעשות שלום בעולם עכ״ל, וכ״כ בהל׳ מלכים פי״ב עי״ש. דברים נשגבים אלו שנאמרו ע״י רבותנו חכמי המשנה ונתבארו באר היטב ע״י הנשר הגדול אב החכמים בחכמת התורה והחיים לא לשם הלכתא למשיחא נאמרו, אלא ובעיקר להורות לעם וביחוד לרועיו ומנהיגיו איזוהי דרך ישרה שיורו להם לקרב צאן מרעיתם לאהבת התורה כל שיש בה להרחיק את השנאת חנם מלבות בני אדם ולקרבם לחטיבה אחת, ואף אם יהיו פסולי יוחסין בין הנדחים הנקבצים לארצנו לא נעסוק בהרחקתם, כי אין עושק ביוחסין כל הנקרא בשמו הכל יתיחסו אל האמת והתורה שהיא אב לכל, ועאכ״ו אם הרחקת "הפסולים" תביא לשנאת חנם ולהרחקת לבות בני ישראל ממנהיגיהם הרוחניים בודאי ששומה על רועי האומה לתפוס את העיקר להרבות אהבה לעם ה׳ ולתורתו, וכשם שלע״ל יהיו המטומעים כשרים מדין שנטמעה כשרה, גם עתה כשרים שאין בין העוה״ז לע״ל לענין זה כלום. לכן אזרתי עוז בנפשי לעסוק בענין היוחסין בישראל.... ואני מגלה דעתי בזה שכל מה שכתבתי הוא להלכה ולא למעשה כי ענין חשוב ויסודי זה ישורנו מקומו בהתאסף ראשי עם גדולי התורה יושבי על מדין - לדון בהרחבה במו״מ של הלכה ולהחליט ברוב דעות ושמרת לעשות ככל אשר יורוך......תפלתי על חכי תשוב שה׳ יפתח לבי בתורתו וישים בלבי אהבתו ויראתו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם, לא איגע לריק ולא אלד לבהלה, הערב נא אלקי את תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ויהיו צאצאינו וצאצאי צאצאינו כלם יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, אמן.