תודעה יהודית, הגות, חינוך ומשפחה
  www.shirat-rash.022.co.il
'שירת רש' - מאת הרב שי הירש
יום ה', יז’ בסיון תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  הזמנת הרצאות למוסדות חינוך  |  למכון תורני תורת שלמה  |  להזמנת הלקט 'המחזיר שכינתו לציון'  |  להזמנת הספר 'עטרת שלמה' - חדש  
על 'חבלי משיח' ו'אורו של משיח' ב'מקלט הבטוח'הרהורים ליום העצמאות השישים וחמש למדינת ישראל/ הרב שי הירש
09:44 (17/06/14) שי הירש

בס"ד אייר תשע"ג. ה'קץ הדוחק' או 'בזכות הנורמליות'?! על 'חבלי משיח' ו'אורו של משיח' ב'מקלט הבטוח' הרהורים ליום העצמאות השישים וחמש למדינת ישראל/ הרב שי הירש מעטות הן התקופות בהיסטוריה האנושית אשר במשך פרק זמן קצר יחסית מתרחשים בהן אירועים משמעותיים ומכוננים בעלי השלכה על כלל האנושות. כזאת היא תקופתנו, אשר במשך עשרות שנים בודדות אירעו בה אירועים כלל עולמיים ולאומיים אשר לא היו כמותם במשך אלפי שנים ואולי אף משחר ההיסטוריה. מלחמות העולם והשואה הנוראה ביחד עם תקומת מדינת ישראל וקיבוץ הגלויות שהביאה עמה, פתחו עידן חדש בתולדות עמנו והמין האנושי כולו: 'עידן הבית השלישי'. רבים מגדולי ישראל בדור האחרון (ובהם: חסידים ומתנגדים, ציונים וחרדים, ספרדים ואשכנזים), ראו בנוראותיה של השואה את התממשותם של 'חבלי המשיח' אשר אודותיהם הזהירונו חז"ל (סנהדרין צח:) ומפניהם חרדו דורות קודמים. ההיקף הבלתי נתפס של הכיליון, המפגש עם רוע שטני ושיטתי אשר כמוהו לא היה ותחושת הסתר הפנים הקיומית שהייתה נחלתם של רבים גרמו למבט אמוני אחר על השואה. מבט המפקיע ממנה זיקה של אירוע היסטורי 'שגרתי' של מעגל פרעות ושיקום מקומי ומשווה לה אלמנט משיחי-דינאמי. תודעת 'סוף העולם' וקריסת הסדר האנושי הישן והתבנית החברתית-מוסרית שלו, גרמה לכך שעימם נגוזו גם האמונה באדם ובערכיו (הומניזם) וכן האמונה העממית התמימה, בדבר עתיד טוב יותר לאנושות. האמונה הדתית המסורתית גם היא ספגה מכה קשה והשאלה הקיומית בדבר שתיקת האל לא נתנה מנוח למאמינים ולכופרים כאחד. בעקבות השואה, החלו לנשוב בחלל העולם התרבותי רוחות נכאים של ספקנות, ניהיליזם, וקיומיות מיוסרת ורוח זו הביאה לזניחת אידיאולוגיות לאומיות- רומנטיות וסלידה עמוקה מפני אמיתות מוחלטות, ולבסוף אף הצמיחה את אליל הפוסטמודרניזם ואת זרם ה'עידן החדש'. אירופה שלאחר השואה, דמתה לבית קברות גדול ומרבית תושביה איבדו את רכושם וביתם. האנושות כולה ליקקה את פצעיה ו'משוררי היגון' ספדו על העולם שנחרב. במלחמה בסדר גודל שכזה, אין מנצחים, משום שגם המנצחים יצאו ממנה, חבולים ומוכים. עשרות מיליוני בני אדם ברחבי העולם נהרגו ומיליונים רבים אחרים ניזוקו או נפצעו, כמו כן, מרבית הכלכלה האירופאית רוסקה ועמה גם יכולת הפרנסה. זוועות הנאצים והאכזריות הבלתי נתפסת שלהם ובמיוחד שנאתם החייתית-מטאפיזית לעם היהודי, גרמו שלראשונה בתולדות האנושות, נוצרו מחנות השמדה שבהם תוך כדי ביצוע פשעים נגד האנושות ורוח האדם בכללו בוצעה השמדה שיטתית ושטנית של העם העתיק בתבל. פשעים אלו הוצדקו בשם אידאולוגיה פסבדו-מדעית בדבר עליונות ה'גזע הארי' אך זו למעשה, חיפתה על רבדים קמאיים יותר של שנאה פגנית קדומה לעם התנ"ך והנבואה שהוריש לעולם את עליונות המוסר והמצפון על פני הטבע החייתי והחוק או הנורמה האנושית-חברתית גם יחד. (ספר 'שיחות עם היטלר' מאת רופאו האישי ד"ר הרמן ראושנינג שברח למערב לפני פרוץ המלחמה) המראות הקשים שקידמו את פניהן של צבאות בעלות הברית נחקקו בתודעה האנושית ההמומה ומחנה ההשמדה אושוויץ, שבשיא 'פעילותו' נרצחו בו מידי יום יותר מ-20,000 יהודים, אף הוכרז ע"י אונסק"ו כ'אתר מורשת עולמית'. לאור כל זאת, ניתן בהחלט להבין את הקביעה הרבנית או ההגותית הרואה ב-'שואה' - תופעה החורגת מכל מה שהיה מוכר עד כה. "הסתר פנים" תיאולוגי מוחלט, ו"פלנטה אחרת" מבחינה תרבותית. (כביטויו של הסופר יחיאל די-נור ז"ל, אם כי, בהמשך, הוא חזר בו מביטוי זה ואימץ את העמדה המוסרית הגורסת שהאדם הוא האחראי לזוועות השואה, בהקשר לכך, מעניין לציין את 'ניסיון הבריחה' מאחריות זו ע"י עמדת 'הבנאליות של הרוע' של חנה ארנדט) הזעזוע של בעלות הברית מן האסון הכבד שעבר על העם היהודי בהשמדת כ-שליש מבניו במיתות משונות ואיומות והרצון לפתור את בעיית הפליטים היהודים במחנות העקורים באירופה. גרמו להפעלת לחץ בינלאומי על בריטניה לאפשר את הקמתה של מדינה יהודית לשארית הפליטה. חרף התנגדותה הפסיבית של בריטניה, נכפתה עליה הצעת החלוקה ועצרת האומות המאוחדות קיבלה ברוב של 33 מדינות תומכות מול 13 מתנגדות ו10 נמנעות את תכנית החלוקה, 'החומה' האלגורית, נפלה ברישיון האומות (גמרא כתובות קי:). למחרת קבלת תכנית החלוקה באו"ם החלה מלחמת השחרור ע"י פלישת צבאית של חמישה צבאות סדירים וצבא כנופיות חמושות מתוך רצון להרוס את המדינה הצעירה ולטבוח בתושביה. במלחמה זו נערכו קרבות הרואים של מסירות נפש, גבורה ודביקות במטרה והפלישה הערבית נהדפה. עם סיומה של מלחמת השחרור, במחיר דמים כבד של יותר מששת אלפים חללים (כאחוז ממספר היהודים בארץ) התבססה המדינה. הקמת המדינה אפשרה קליטה מידית של כמאתיים וחמישים אלף ניצולי שואה מאירופה וכן עלייה מהירה של מאות אלפי יהודים מארצות ערב שהיו בסכנת חיים ברורה ומידית. חזון הנביאים עתיק הימים בדבר 'קיבוץ גלויות' החל להתממש באופן מופלא וגלויות בנות אלפי שנים נישאו 'על כנפי נשרים' לארץ מולדתם ההיסטורית - בין לילה. במקביל לכך, ברחה משטחה של מדינת ישראל הצעירה אוכלוסייה של מאות אלפי ערבים. בריחה, אשר יחד עם קליטת גלי העלייה הגדולים הביאה גם היא לרוב יהודי מיוחל ומוחלט בשטח מדינת ישראל. ניצחונותיו של צה"ל בשדות הקרב גרמו לזקיפת קומה של יהודי העולם וסחפו אותם להזדהות עם המדינה הצעירה ולרצון להיות שותפים להצלחתה. רבים מגדולי ישראל שחיו באותה התקופה ראו בהקמת המדינה את 'אתחלתא דגאולה' והרבנות הראשית תיקנה נוסח תפילת הודיה חגיגית לדורות ועמלה לשוות ליום העצמאות נופך דתי. תקומתה של 'מדינת היהודים', היוותה מכת מוות לתיאולוגיה הנוצרית, אשר ביססה את הדוגמה שלה על מצבו של עם ישראל בגלות כמושפל ומנודה וראתה בכך הוכחה לנטישתו כביכול של 'ישראל שבבשר'. הכנסייה הקתולית אף סירבה להכיר במשך שנים ארוכות במדינת ישראל הצעירה והעומד בראשה אף כינה אותה בשם: 'מדינת תל אביב'. בעקבות עמדת הכנסייה הרשמית, הלכו גם עמי אירופה ומוסד האו"ם שנקטו כלפי מדינת ישראל ב'מוסר נוצרי' מזויף ומתנשא ואף החליטו מאוחר יותר ש'הציונות היא גזענות'. גם האסלאם הפוליטי, עיין את 'הישות הציונית' החדשה אשר עצם נוכחותה במרחב ה-'דאר אל אסלם' מהווה אבן נגף לכבוד המוסלמי והליגה הערבית אף הכריזה חרם כלכלי על ישראל. מדינות ערב אשר דגלו בגישה פאן-ערבית מאיימת (כדוגמת הסכם איחוד בין מצרים לסוריה בשנת התשי"ח), פיתחו אסטרטגיה חדשה של פעילות טרור והסתננות שנועדו לשבש את אורח החיים בישראל והן התכוננו באינטנסיביות ל'סיבוב נוסף' שבו, כך זממו, יכניעו את מדינת ישראל וימחו את עלבון תבוסתם. בחלוף תשע עשרה שנה בדיוק מהקמתה, חל שינוי מהותי במעמדה המדיני של ישראל הצעירה והיא הפכה למעצמה אזורית וצבאית. זאת, בעקבות תוצאות מלחמת ששת הימים, אשר באופן פלאי ולא צפוי מראש, החזירה את הר הבית, ירושלים והמקומות הקדושים לבעלותו של עם ישראל לראשונה מזה כאלפיים שנה. הניצחון הצבאי חסר התקדים בהיקפו, בדמות השלשת שטחה של המדינה בשישה ימים בלבד והתודעה המשיחית שהתלוותה אליו, חוללו תנועות אדירות של כמיהה לציון וגלי עלייה בקרב יהודי ארצות הרווחה והבעירו גחלים עוממות של זהות יהודית נשכחת ונרדפת מבעד ל'מסך הברזל' ברוסיה ובמזרח אירופה. למעלה מארבעים שנה חלפו מאז אותם ששה ימים א-הסטורים וניתן בהחלט לקבוע שמרבית ממה שהתרחש בהן הוא תוצאה ישירה של אותה 'קפנדריא היסטורית' (כביטויו המוצלח של ד"ר ישראל אלדד ז"ל). מלחמת ההתשה, מלחמת יוה"כ והדיכאון הלאומי שבא בעקבותיה, הקמת גוש אמונים ותנועת ההתיישבות ביש"ע ובגולן, הסכם ה'שלום' (אי-לוחמה) עם מצרים והנסיגה מסיני, מלחמת לבנון והטרור האזרחי-הערבי ('אינתיפאדה') ניסיונות ה'שלום' הסהרוריים ששקעו בדם מלחמת אוסלו, הבריחה מלבנון ומרצועת עזה והחרבת חבל ארץ קטיף ומסירתו למחבלים. כל אלו הינם ניסיונות של 'עיכול' או 'הכחשה' של נסי מלחמת ששת הימים. בימי חודש אייר, חודש זיו המקראי, נתבונן נא על מהלך 'שנות דור ודור' ונראה את יד ה', 'קורא הדורות מראש' (ישעיהו מא,ד) ולא נייחס את האירועים לידי הפוזיטיביזם המטריאליסטי. גישה זו תובעת מאתנו חיים של אמונה ומסירות נפש, להיות ראויים ונכונים לעמוד באתגרי התקופה רבת ההוד. האם אנו מוכנים לאמץ את גישת 'הקץ המגולה-הדוחק' (תלמוד בבלי, סנהדרין צח., כתובות קי:) מבית מדרשה של ה'תורה הגואלת' ובעקבות כך לקרוא ליישום חזון תנועת 'תחיית הקודש'?! האם נשכיל להיזהר מפני 'החמצת השעה' ו'חמיקת הדוד'?! (כחששם של הגרי"ד סולובייצי'ק והגרי"ז מבריסק)?!. האם נעודד גלי עלייה משמעותיים לארץ ישראל כ'חומה' (יומא ט:) או שמא ח"ו עלול ל'גרום החטא' (ברכות ד.) גם בדורנו?! והכי חשוב, האם נצליח לברוח ממלכודת הדבש הסתמית של 'זכות הנורמאליות' (כשיטת הסופר א.ב יהושוע)?! ואולי, ישנן תקופות שבהן הכי נורמלי זה להכיר בזכותנו להתייחס לעצמנו כעם א-נורמלי... ימי גאולה שמחים לנו ולכל בית ישראל.