תודעה יהודית, הגות, חינוך ומשפחה
  www.shirat-rash.022.co.il
'שירת רש' - מאת הרב שי הירש
יום ה', יז’ בסיון תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  הזמנת הרצאות למוסדות חינוך  |  למכון תורני תורת שלמה  |  להזמנת הלקט 'המחזיר שכינתו לציון'  |  להזמנת הספר 'עטרת שלמה' - חדש  
כיצד נחנך לצניעות בגיל ההתבגרות? לפנינו מאמר מקיף בנושא חשוב זה - הרב שי הירש
10:51 (17/06/14) שי הירש

חינוך לצניעות בגיל ההתבגרות – על פי שאלותיהם של מתבגרים דתיים סוגיית החינוך לצניעות בגיל ההתבגרות מבחינה תורנית מכילה בקרבה כמה שאלות יסוד. - האם ראוי לעסוק בנושאים אלו בפרהסיא? - במידה וכן, מהי הדרך שבא ראוי ללמד נושאים אלו? האם די בהקניית הידע ההלכתי ומקורותיו בתלמוד? האם לעומת זאת, כדאי להתמקד בפיתוח כישורי התמודדות בתחום הנפשי והרגשי? - האם העיסוק החינוכי צריך להציב לעצמו מטרות אך ורק מצד ה"סור מרע" או שאולי ישנה גם אלטרנטיבה חיובית בדמות "עשה טוב", כדוגמת עיסוק בצדדים האידיאלים של מרכזיות המשפחה היהודית וביחס החיובי לתחום הקשר הזוגי? - כיצד ניתן להפוך את העיסוק בסוגיה למעניין יותר ובונה יותר עבור תלמידנו? נציג כאן בקצרה רבה ובהכללה מסוימת, שלוש גישות עקרוניות לסוגיה זו: ישנה גישה אשר במרכזה הטיעון כי כל עיסוק בסוגיה זו עם בני הנוער הרי הוא פסול מעיקרו ועלול לשמש כ"בומרנג", אשר "ניזקו מרובה מתועלתו". על פי גישה זו, נאמר למחנך "טובה שתיקותיך מדיבוריך", משום "אל תעירו ואל תעוררו את האהבה...." וביחס להתמודדות החינוכית עצמה נטען שדרך ההתמודדות הטובה ביותר בסך הכול היא "להסיח את הדעת מזה לגמרי"[1]. גישה זו ככלל, ננקטת בקרב הציבור החרדי לגווניו, ובייחוד בציבור החסידי. אם כי, כמובן ששניתן למצוא גם בקרב ציבור זה גישות אחרות המקבלות את העיקרון שבימינו השתנו הזמנים ויש לשוחח עם הילדים בנושאים אלו – אך מדובר בעיקר בשיחה של הורים וילדיהם[2], ולא בעיסוק חינוכי בפני כיתה בביה"ס. לא כאן המקום לדון, האם שיטה זו אכן מצליחה בהתמודדות עם בעיות בתחום הצניעות בקרב בני נוער בציבור החרדי, אך דומה שאין היא מתאימה לבני הנוער הדתי לאומי שגדלים בחברה מעורבת[3] ועבורם הדיון איננו תיאורטי, כבציבור החרדי, כי אם מעשי ונצרך הרבה יותר. לעומת גישה זו, ישנה שיטה הפוכה לגמרי, הטוענת שלא רק שאין להימנע מעיסוק בנושא, כי אם חובת המחנך בימינו היא לעסוק בנושאים אלו בצורה מפורשת ולהניח "הכול על השולחן", ובמידת הצורך להגיע עד לעיסוק בפרטי הפרטים, ובלבד שהדיון ייעשה מתוך כובד ראש ובאווירה רצינית תוך כדי התאמת התוכן לקבוצת השומעים. וזאת משום שהשינויים במבנה המשפחה בחברה המודרנית מחייבים שינוי גם בתחום של החינוך לחיי המשפחה. כמו כן "הבור ריק – ומים אין בו" – במידה והמחנכים לא יעסקו בנושא ויקנו את השקפת התורה בתחום – אזי הריקנות והמתירנות ימצאו את הדרך לחדור ללבבות המתחנכים ובמיוחד עקב זמינות, זמורת הידע הזר, מבחינה טכנולוגית. לשיטה זו, במידה והמחנך לא עוסק בנושא הרי הוא כמועל בתפקידו וזאת משום "שלא כל הזמנים שווים" "ועת לעשות לה' הפרו תורתך", ובימינו "מה יעשה הבן ולא יחטא" ולכן עלינו לסייע לו ככל שניתן - במידע בתמיכה וחיזוק נפשי. מייצגים בולטים של גישה זו שייכים לזרם הדתי-לאומי הליברלי[4]. גישה ממצעת בין שתי גישות אלו, מקבלות מקצת מהנחות היסוד של שתי הגישות הקודמות אך בשקלול של הטענות המרכזיות מציעה גישה שונה. לגישה זו, אומנם יש לעסוק בנושאי ההתבגרות והחינוך לחיי משפחה, כגון: מרכזיות הבית היהודי ובניין המשפחה ביהדות, מאפייני איש ואישה, בניין המידות, מתן מידע על תהליכים התפתחותיים, אך אין לדוש בנושא באינטנסיביות ולקיים "הפוך בה והפוך בה" שלא יאמרו "התירו פרושים את הדבר", כמו כן, לגישה זו על הלימוד להיעשות בהבלעה ככל שניתן בבחינת "חכם המבין מדעתו" משום ש"גם על הצניעות יש לעסוק בצניעות". כמו כן העסוק בנושאים אלו צריך להיעשות כחלק מעיסוק במכלול שלם של נושאים בעבודת השם ולא בפני עצמו. מייצגים בולטים של גישה זו שייכים לזרם התורני-לאומי[5] (המכונה 'חרד"ל'). אין ברצוננו כאן לנקוט עמדה בנושא, כי אם להעיר שלשיטות המסכימות שיש לעסוק בנושאים אלו, יש משום צורך אמיתי לבדוק ולרענן באופן תמידי את המסרים החינוכיים ואת צורת ההתייחסות החינוכית לנושאים אלו וזאת משום השינויים הרבים "המתחדשים בכל יום" בתחום. העיסוק בסוגיה צריך לכלול אל כל מרכיבי החינוך. החל מיידע, עבור לחוויה הנפשית של המתחנך והגברת המוטיבציה וכלה בהוראה המעשית וההתנהגותית ועל כן חינוך לצניעות צריך להכיל בקרבו מענה לכל המכלול החינוכי הזה. כמו כן, על מנת להפוך את הנושא למעניין יותר ו"נוגע" בלבו של המתחנך יש משום יתרון גדול בהעלאת השאלות של בני הנוער בנושא בתור פתיח לעיסוק חינוכי של המחנך. בדפים הבאים נסקור בקצרה חלק מרכיביו הרבים של נושא "חינוך לצניעות בגיל ההתבגרות" וזאת דרך "משקפיהם" של מתבגרים בני המגזר הדתי-לאומי. השארנו את ניסחו השאלות כמות שנשאלו ללא עיבוד לשוני או תוכני וזאת על מנת להיצמד ככל שניתן לסגנון הכתיבה והביטוי הייחודי לבני הנוער, גם בתחומים אלו. לפנינו שאלות של מתבגרים דתיים הלקוחות מתוך אתר האינטרנט של ארגון "חברים מקשיבים"[6]: ניתן לחלק את השאלות בענייני הצניעות לתחומים הבאים: - הלכות צניעות והקושי בקיומן. - התמודדות בנושא: לבוש והופעה חיצונית לעומת צניעות כמידה פנימית. - חברה מעורבת והלכותיה. - חברות בין המינים. - מערכות יחסים עם ההורים סביב הצניעות. - גלישה ו"נפילות" ברשת האינטרנט ובאמצעי מדיה אחרים. - התמודדות בנושא שמירת הברית. לפני שנסקור את דרכי המענה האפשריות, יש להפנות את המבט אל נפש השואל ולחפש כיוונים נפשיים בשאלותיו: - רשת האינטרנט מאפשרת להתייעץ בנושאים הכמוסים ביותר שלי, מבלי להיחשף ובלי לחשוש: מה יחשבו עלי אחר כך. - תחושת פער בלתי נסבל בין מה שהגוף "משדר לי" ("משיכה מינית") לבין הנורמה החברתית או הלכתית. ("לא כעת") - האם אני כבר מבוגר או עדיין ילד?! - התמודדות עם פגיעה בדימוי העצמי ועם תחושת רגשות אשם. - בירור האם אני "נורמאלי"? האם זה מקובל? - צורך בידע תיאורטי ומעשי שאוכל להיעזר בו בהתמודדות שבה אני נמצא. עקרונות תורניים-חינוכיים שיש לנקוט, לדעת המחבר, במענה לשאלות תלמידים בנושאי חינוך לצניעות ובכלל: - התשובה צריכה להינתן ל"שואל" ולא ל"שאלה". עליך להקשיב היטב לשאלה ולזהות את נקודת הקושי הפנימי של השואל ולמקד את התשובה לשם, השאלה ברוב המקרים תפטר מאיליה. - עיקר המאמץ התורני-חינוכי צריך להיות מופנה לעבר בניין האישיות של הנער והעצמתה ולא בניהול "קרב בלימה" על פרטי העניינים שאין להם סוף. - ממקום נפילתו של אדם שם תקומתו. עליך לבסס אצל הנער את האמונה בעצמו ובכוחותיו ואת הידיעה שנפילה בנושאים אלו מעידה על כוחות גדולים של אהבה וחסד ולא על נהנתנות ויצריות. (עקרון חינוכי ונפשי בחסידות[7]) - יש לשים לב ליחס שבין "פרטי ההלכה" לבין אידיאל ההלכתי. ("רוח ההלכה".) כגון: חינוך לצניעות כמידה נפשית ("והצנע לכת עם אלוקיך") לעומת ההגדרה הלכתית בהלכות צניעות שבאו ליישם את האידיאל הצניעותי בחיים ובחברה. - בעת הצורך, לעבוד עם הנער/ה על דחיית סיפוקים מיידיים ושקילת שיקולים ארוכי טווח. - ההופעה החיצונית, אם כי אינה חזות הכול, נותנת בכל זאת, חיווי מסוים על המצב הפנימי. - הקשבה מוחלטת לשאלה כוללת הכלה רגשית, אמפטיה לשואל (ולשאלה), והומניזציה. - בעת הצעת פתרון לבעיה שמעלה הנער/ה יש לקחת בחשבון - תכנון וארגון זמן ומציאות חלופית מראש ("דרכא אחרינא") לעומת היגררות והיסחפות אחר מצבים בלתי צפויים. - החשיבות שבהצבת גבולות. הגבולות הם בשבילך והמינימום שהוא "קו אדום" עבורך. - יש בסופו של דבר גם לתת מתן מענה לעניין הספציפי שמפריע לנער. ("פת בסלו") עקרונות אנטי-חינוכיים: - זיהוי כוחות החיים המתפרצים עם החטא. (זו גישה נוצרית ידועה...) - התווית תוויות וניסיון לעורר רגשות אשם ושיפוטיות. ("אתה חוטא" "בעל תאווה שכמותך..." "בהמה בדמות אדם ותבניתו")[8] - אין לעשות שימוש במידע שנחשף בשיחה אישית עם הנער כנגדו בהזדמנות אחרת. שאלות כלליות בהלכות צניעות: שמירת נגיעה - מתרי"ג מצוות? כששאלתי אנשים על שמירת נגיעה אמרו לי שזה בדיוק כמו לשמור שבת וכשרות... לא הבנתי בדיוק איך זה אפשרי להשוואה - שמירת נגיעה זה מתרי"ג מצוות?! (יש לציין שאנשים "שיש עליהם ממש" אמרו לי את זה!! ולא סתם אנשים...) ראשי פרקים עבור מענה חינוכי לשאלה: - יש לתת תשובה כללית שתתאים למגוון רחב של נערים וגילאים כיון שאיננו יודעים את פרטי השואל. - שאלת מיקוד והבהרה למשיב : האם השאלה היא אכן שאלה בהלכה? - בפתח התשובה יש לשבח את השואל על בחירתו לברר את ספקותיו בבית המדרש. - לגופו של עניין, נגיעה של חיבה לדעת הרמב"ם, הרי היא בכלל "אביזריהו דעריות" ואיסורה מהתורה[9]. - מבחינה חינוכית, אין למצות את כל עניין הבירור סביב חיפוש "גדר" כזה או אחר לאיסור וכי אם האיסור היה מדברי סופרים או אפילו מנהג בעלמא היה מותר לפרוץ גדר?! - עיקר המשימה החינוכית היא לרומם את נקודת המבט ולהראות את ההיפך מהנחת היסוד. השאלה מניחה הנחה מובלעת שהתורה אוסרת הנאה ממגע ואילו כיוון התשובה צריך להיות שהיות והתורה מחייבת הנאה ממגע במקומו, על כן היא אוסרת אותו היכן שהוא חוץ למקומו. השאלה אם כן אינה האם מותר ליהנות – אלא היכן נהנים?! - יש להרחיב סביב העניין שהקושי הנוכחי שלו סביב שמירת נגיעה הוא טבעי, מבורך ומובן וזאת דווקא משום עוצמתה של הנגיעה וחשיבותה לבניין קשר זוגי ומשפחתי וזאת משום שמגע של חיבה הרי הוא שיאו של קשר ועל כן נאסרה הבעת חיבה מפורשת כזו במסגרת שאיננה משפחתית קרובה. במידה ובה השואל יראה זאת כך, הוא לא ינסה אך ורק להתווכח על גדר האיסור ומידת התוקף שלו אלא להיפך ילמד מכאן את חשיבות הנגיעה (ובכללה חיבוק נישוק וליטוף – ושאר צורות הבעת חיבה) ועל כן, על יישומה רק במקום שבו היא לא רק מותרת אלא היא מחויבת ונתבעת כחלק ממערכת נורמאלית וטבעית! החילונים הרבה יותר נהנים! שלום, קוראים לי נדב ואני בן 16. הייתי במלון באילת עם חברים והסתובבנו ככה בערב במלון, ואז ראינו מסיבה של בני נוער בנים ובנות, איך הם רוקדים נהנים מוזיקה והכל. ומזה קינאתי, כי לנו הדתיים אסור הכל! אין לנו שום הנאות הכל אסור! איזה הנאות יש לנו? כל בוקר לשבת 4 שעות מול גמרא?! הרבה יותר כיף להיות במסיבה עם מוזיקה בנות ורוקדים וכו'. אין לי בעיות באמונה אני מאוד מאמין והכל, אבל פשוט כל כך רציתי להיות שם! איך הם נהנו זרמו, לא חשבו אלף פעם לפני כל דבר שעושים, פשוט זורמים עם החיים!!! כל הלילה חשבתי: וואלה, איזה באסה שאני לא חילוני..... ראשי פרקים עבור מענה חינוכי לשאלה: - ראשית, הנחת המוצא של הנער היא המטרידה ביותר מן הבחינה החינוכית ולפיה רצון לחיות חיים שלימים ובריאים ("לזרום") מזוהה עם חטא ואיסור וכדבר הנוגד את התורה. - המהלך השכלי שלהלן מיועד לנער בר סמכא ואינטליגנטי. עבור נער ברמה נמוכה יותר – יש לעודדו להנות הנאות כשרות ומותרות תוך העצמת תחושת ההנאה המותרת. כגון – אכילת מאכלים, חיזוק הגוף, טיולים אטרקציות וכדו'. לעולם לא נגער בו על רצונו להנות או נבזה את ההנאה האמיתית שאותה הוא מחפש. - לטבע מעלות אך גם חסרונות. למשל "חוק הג'ונגל" הטבעי איננו מוסרי באופן פשוט. וכמו כן, כל בר דעת (שאינו חולה אנושות ברלטיביזם) מודה שאדם ערכי ומחונך ("מתורבת") הינו "מתקדם" יותר ביחס לקניבל ההולך ערום ויחף ועסוק כל היום אך ורק בחיפוש אחר המזון. (הסבר מעמיק לעניין ע"פ פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו) - התורה נתנה כדי שנגלה סדר עליון ופנימי שהוא "נשמת הטבע" ומחייה את הטבע. - בשלב הראשוני ביותר של האנושות הטבע מזוהה עם "האלהות". (שלב המיתולוגיה והעבודה זרה) - בשלב הבא, שלב ההתפתחות השכלית האנושית אכן נדמה שיש סתירה בין "התורה" (הצו הדתי) ובין "הטבע" (אינטואיציות חזקות ואינסטינקטיביות.) זהו שלב מעבר הכרחי אך אין להישאר בו. - בשלב הבא נראה כיצד "התורה" (הצופן הפנימי, הד.נ.א המוסרי) היא המבססת את הצדדים היותר אידיאלים של "הטבע" (החוקיות המכאנית) - בשלב העליון ביותר התורה מזוהה עם הטבע – עקב התעלות הטבע אל התורה[10]. (מצוות בטלות לע"ל, ונקראות "תרי"ג עיטין דאורייתא") - אנו בדורנו נמצאים בזמן המעבר בין שלב ג- לשלב ד'. אם כי התודעה הדתית הקונקרטית עדיין נמצאת בשלב ב'. השאלה נובעת מהבנה של שלב ב'. אולם תביעת הנפש של השואל נמצאת בשלב ד, ועל כן דרך ההתקדמות פה היא ניסיון להתקדם לשלב ג' – להראות לו איך סדר טבעי למשל לא מחזק מעמד בעת משבר וזקוק לעקרון מוסרי רוחני על מנת לבססו. - העולם החילוני הוא אכן עולם טבעי ואכן יותר "כיף" בשלב הראשוני "לעשות חיים" מללמוד עליהם... אולם החיים הללו הם רק חלק מהחיים – משום שהצד העיקרי שבחיים לא בה בהם לידי ביטוי וזה בדיוק מה שאנו עושים בעת קיום מצוות ולימוד תורה. שאלות אופייניות של מתבגרות: שאלה בתחום הלבוש עם השקה מהותית לתחום המגדרי: שלום. למה בנות צריכות ללבוש חצאיות וכו' כדי לעזור לבנים להתגבר על היצרים שלהם כשזה ממש לא נוח וסתם סבל בשבילי?! אני אשמח אם זאת תהיה תשובה אישית ולא פסוקים. רביבית. ראשי פרקים עבור מענה חינוכי לשאלה: - ראשית, יש לשבח ביותר את השואלת שמאפשרת לנו לברר הביטים שונים בסוגיית הצניעות. - הנחת המוצא היא שהצניעות בלבוש היא מכשירית ואיננה תכליתית. על מנת לסתור את ההנחה הזו, נברר עם השואלת שגם לו יצויר והייתה גרה לבדה באי בודד עדיין הייתה צריכה להקפיד על גדרי הצניעות בהיותה בחוץ. - העניין הזו עקרוני בהבנת הצניעות קודם כל כסוג של מצב, מעמד נפש, אידיאה, עיקרון רוחני פועל (="מידה" ממידות ה') שהופעתו באה לידי ביטוי בהלכות צניעות. (סוגיה חינוכית מובהקת של יחס בין עקרון רוחני לבין פרטי הלכה שבאו לאפשר לו להופיע) - הכלה רגשית – אין ספק ששמירה על הנורמות ההלכתיות בעניין הצניעות בחברה מתירנית איננה פשוטה כלל ועיקר אך המגמה צריכה להיות ברורה. - בתור שלב נוסף ניתן לדבר על החלוקה הקיימת בהלכה בין הופעה (צנועה) בבית לבין הופעה (צנועה) ברחוב[11] ולהבין את סיבת ההבדלים. הן מצד "והיה מחנך קדוש" והן מצד הסכנה שבהריסת החברה ע"י חטאי עריות. - שלב לאחר מכן, לראות בעיקרון "שלא יכשלו בי אחרים" משאת נפש אידיאלית וייחודיות המעידה ומבטאת הפנמה מוחלטת של עקרון הצניעות הכללי. - (שלב נוסף פנימי יותר (מומלץ לא לומר אותו לנערה אך לדעת שהוא קיים) – הוא אפשרות ההודאה על האמת האפשרית, שבנקודה זו, למרות שאכן "הלבנה צודקת" בטענתה, אך מצד השקלול הכללי (שבסופו של דבר הוא גם לטובתה) "היא צריכה למעט את אורה" וזאת משום גורמים נוספים שיש לשכללם. משל למרגלית מאירה שצריכה לעבור למקום אחר על מנת שתשתמר ובכדי שלא יבחינו באורה כיסה אותה בעליה בלכלוך. כך לעיתים ישנו טיעון הצודק במישור המוחלט אך במישור המעשי לא ניתן להתחשב בו וזאת עקב טיעונים אחרים צודקים לא פחות. ובנידון הזה אכן האידיאל הבראשיתי הוא אכן "ויהיו שניהם ערומים...ולא יתבוששו"..." אך דווקא משום כך כיום הדרך להגיע לעומקו של אותו אידיאל הוא רק ע"י הוספת בושה. המכפרת על חטא העזות) - הערה חינוכית – חשוב מאוד לשים לב לבקשת הנערה לקבל תשובה אישית ולא "פסוקים" הוה אומר הנערה מעוניינת שהמשיב ידבר על ליבה אל רגשותיה ואל תחושותיה הקיומיות, השאלה איננה פילוסופית אלא קיומית וחוויתית. פנימיות וחיצוניות סביב הצניעות והדימוי העצמי: לא הולכת צנוע ושופטים אותי על פי החיצוניות. שלום, אני בת 15. רציתי לשאול - אני דתיה ממש, שומרת תורה ומצוות, אבל מתלבשת עם שרוול קצת קצר, לפעמים מכנסיים-רחבות! - כי ככה אני מרגישה נוח, לכן הרבה פעמים אנשים מסתכלים עלי כעל לא-דוסית וזה פוגע בי מאוד, למה אנשים מסתכלים על מי שמתלבש קצת פחות צנוע מכולם כעל לא-דוס רק ממבט ראשוני? והאם זה בסדר....מה שאני עושה? אשמח אם תענו לי בהקדם זה מאוד חשוב לי...תודה וחג שמייח. ראשי פרקים עבור מענה חינוכי לשאלה: - ראשית הבעת הבנה לשאלתה של הנערה וחיזוקה על כך שבתודעתה העצמית היא מגדירה את עצמה כנערה דתיה המחויבת בשמירת תורה ומצוות. (דבר שאינו מובן מאיליו) – (ביצוע joining, בשפה המקצועית, הצטרפות, חבירה, יצירת קשר חינוכי) ע"י כך מבחינה חינוכית מיקמנו אותה כבר "בצד של הטובים" ואנחנו נמצאים באותו צד של המתרס. - לאחר מכן מתוך רצון להבין אותה יותר טוב, לעזור לה לעמוד על הסתירה שבין האופן שבו היא הולכת לבין האופן שבו היא תופסת את עצמה (ובצדק) ולהראות לה שכעסה על הסביבה הוא "השלכה" שלה את עולמה הפנימי על הזולת. היא קרועה בין המחויבות לתורה ולמצוות לבין החולשה המתגלה באופן שבו היא מתלבשת. - הדרך לפתרון צריך להיות בכיוון של העצמת היכולת שלה לקיים בעצמה "תוכו כברו" ולהסביר לעצמה מפני מה יש חשיבות שהצניעות (ולא רק הצדק) "גם תראה (כלפי חוץ) ולא רק תהיה (כלפי פנים)..." ועל ידי כך בהדרגה תשנה במקצת את סגנון לבושה למינימום ההלכתי הנדרש בתור שלב ראשון ובהדרגה ובהתאם למידת ההתקדמות שלה תוכל לקבל על עצמה הנהגות יותר בחיריות. (אגב, כאן המקום לברר איתה וללמוד ביחד את הלכות לבוש וצניעות) שאלה בנושא – אהבת נעורים בוסרית ומשברית: §"שלום. לפני יותר מחודשיים חבר שלי החליט לחתוך את הקשר. יצאנו במשך כמעט 9 חודשים והיחסים בינינו היו טובים ובונים. אותו בחור נתן לי סיבות לפרידה, למה חשוב שנבנה עכשיו את עצמנו ולא אחד את השני (שנינו בני 17). אני מבינה מה היו המניעים שלו אבל הוא לא יוצא לי מהראש. כל יום זה רק מתגבר יותר ויותר. אני מרגישה ממש אבודה, כאילו חייתי רק בשבילו ועכשיו אין לי כלום. לא רציתי לאבד אותו ועכשיו כשזה קרה אני לא נותנת לזה להשתחרר. הראש והלב שלי עסוקים רק בו למרות שאני מעסיקה את עצמי במשך היום הוא בתוכי כל הזמן. גם הרבה פעמים אני בוכה וכועסת גם כשלא צריך, ושלא נדבר על עבודת ה' שלי שכרגע אני לא יודעת איפה אני עומדת מבחינה אמונית. אני יודעת שלכולם יש משברים וזה ניסיון שאני צריכה לעבור. המוח שלי מבין אבל הלב שלי לא מרפה מתחושת התסכול. באמת איבדתי חצי מהחיים שלי ואולי אפילו יותר, איך אני ממשיכה הלאה?" ראשי פרקים עבור מענה חינוכי לשאלה: - בראש ובראשונה במקרים מסוג זה קיימת חובה של המחנך להקשבה ולהכלה רגשית ולגילוי אמפטיה כלפי התחושה הקשה שמלווה את הנערה. תוך כדי מתן לגיטימציה להבעת רגשות וביטוי לתחושת האובדן ממש כמו בעת תהליך של אבל. - לאחר מכן לנסות להתקדם צעד, צעד בדרך איטית אך בטוחה המראה לנערה את חצי הכוס המלאה בסגנון הבא: - אכן הפער הזה בין מה שהמוח מבין אבל ללב קשה להכיל הוא קשה מנשוא, אך המוח יכול גם לשוחח עם הלב ולנסות להקל מעליו את התחושה הקשה. - הזמן – כגורם מרפא וכוח השכחה כידיד נאמן. ככל שהזמן יעבור ההרגשה שלך תהיה יותר טובה ותוכלי להתבונן באופן אחר על מערכת היחסים הזאת. - וכשיגיע השלב הזה יוכל לומר המוח אל הלב: האם זה נכון לחיות מתוך תחושה שאני חיה אך ורק בשביל מישהו אחר?! האם פירושה של אהבה אמיתית היא מחיקת העצמיות ופיתוח תלות רגשית מוחלטת בבן הזוג?! האם מובנה של האהבה איננה המשך התפתחות עצמאית תוך שילוב העוצמות האישיות לכדי יחידה מורכבת יותר?! - האם אין אמת בטענה שראוי יותר שנערה בת שבע עשרה תבנה ראשית כל את עולמה העצמי, תגבש את אישיותה והשקפת עולמה ותתחשל קצת לקראת המעבר לעולם התובעני שבפתח?! האם אין את כרגע ,בכיתה יא', שונה מהותית מהילדה שהיית בכיתה ט'?! ומדוע שתחשבי שבגיל תשע עשרה לא תהיה לך אישיות יותר מפותחת מאשר כעת?! - נסי למצוא בחייך כרגע דברים המסבים לך אושר ושמחה והשקיעי בהם, קשר עם חברות, קשר עם בני משפחה, תחביבים, לימודים, התנדבות, עשייה חינוכית – המשיכי לפתח את האישיות שלך דרך כל הגורמים האלו וכך תוכלי להתכונן באופן טוב יותר לקראת השלב של הקמת משפחה שאכן בוא יבוא – והרבה יותר מהר מכפי שנדמה לך, אי"ה. - במידה ותראי שלמרות האמור לעיל, המחשבות שבות ומטרידות אותך ואת שוקעת בעצבות ובדכדוך מתמשך המקשה על התפקוד היום יומי שלך – פני לגורם חינוכי ומקצועי ושוחחי איתו על העניין. - הערה חינוכית: יש מקום לשקול שימוש בשאלה מסוג זה בכיתת בנות, בעת דיון מקדים בכיתה בשיעור חלמי"ש על נושא חברות בגיל ההתבגרות. ולבקש את תגובת התלמידות. שאלות בתחום: יחסי מתבגרים והורים על רקע סוגיית הצניעות: אימא שלי מציקה לי בקשר לצניעות. שלום רב, אני נמצאת במצב די מציק... אני ילדה דתיה בת 16 לומדת באולפנה, הולכת עם חצאיות והכל, עכשיו, לפעמיים קורה שאני קונה איזה חצאית לא ארוכה שטיפה מעל הברך, ובינתיים טוב לי ככה וזה הסגנון לבוש שלי, יש לי רצון ושאיפה להתחזק בעניין הזה אבל בינתיים אני כזאת.. ואם אני קונה איזו חצאית שכמה סנטימטרים פחות ממה שצריך... ישר אמא שלי מתחילה להציק שאני צריכה להחזיר את החצאית ואני מדרדרת ומה זה "הדבר הזה ומה נראה לי"? זה דבר שהוא ממש מעצבן אותי ואני כבר לא יודעת מה לעשות!!!! אני מנסה לדבר איתה שתפסיק שזה רק מחמיר את המצב ורק דוחה אותי עוד יותר מכל העניין של להתחזק בקטע של אורך החצאית....אבל אין! זה פשוט מחרפן אותי לפעמיים היא מביאה אותי למצב כזה שבאלי פשוט ללכת להחליף את החצאית לאיזה מכנס וזהו...כמו מעין כפיה כזאת וכשאני אומרת לה שאני מרגישה "כפייה" ישר היא אומרת תעשי מה שאת רוצה את לא עושה את זה בשבילי ...אבל אני לא מרגישה ככה. כי כרגע במצב של החב´רה היום מאוד קשה לשמור על זה , וגם אם החצאית היא לא הכי ארוכה זה עדיין פחות נוח מאיזה מכנס חם בחורף וזה כן הקרבה וזה מעצבן שאין הערכה בכלל ולא מבינים את הרצון והשאיפה שלי לעתיד וישר אני "מדרדרת" זה באמת יכול לחרפן אותי פעם אחת פשוט עשיתי דווקא ויצאתי מהבית עם מכנס, אני לא יודעת מה לעשות...? ראשי פרקים עבור מענה חינוכי לשאלה: - שאלה זו בניסוח כזה או אחר, היא מהנפוצות ביותר ועל כן גם מהחשובות ביותר שיש לבחון בעין חינוכית. - ראשית, יש להתבונן היטיב במידע הרב שמספקת לנו השואלת אודותיה ועל אודות עולמה הפנימי. מדובר בנערה דתייה, המקפידה על שמירת ההלכה ומעוניינת ל"התחזק" ולהתקדם מעבר לנקודה שבה היא נמצאת כרגע. היא מתנגדת לכפייה ורוצה שהדברים יבואו מתוכה ולא באופן חיצוני, היא מעוניינת לשמוע דברי חיזוק על התמודדותה עם הלחץ החברתי השלילי שבו היא נמצאת, אולם בפועל היא חווה מתחים ומריבות דווקא סביב הבחירה שלה. שמנקודת המוצא שלה מהווה את "הרע במיעוטו". - זו סוגיה חינוכית קלאסית לגיל ההתבגרות, המביאה לידי ביטוי את הדילמות המהותיות של גיל זה. הרצון להיות עצמאי ואוטונומי מחד ומאידך, הצורך הרגשי העז לקבל משוב וחיזוק חיובי מההורים ומהסביבה על מנת להרגיש בסדר ונורמאלי. - על סיטואציה חינוכית מובהקת כזו נאמר הכלל – "סבלנות אינה ויתור". וודאי שאמה של הנערה מעוניינת בטובתה אך כרגע לטובתה ולטובת ביתה היא צריכה לקבל אותה כפי שהיא למרות מורת הרוח הרבה שמסבת לה העובדה שבתה איננה לבושה כראוי. במקום זאת, אם תנסה האם להתעניין באמת בעולמה הפנימי של הבת, תזהה אותה דווקא עם הטוב היא תוכל להעצים את יכולת ההתמודדות שלה וזאת על ידי שתשבח אותה על הדברים הטובים הרבים שיש בה כבר עכשיו ושעוד יהיו בה בעתיד. למרות ההצהרות העוינות מכיוון הנערה ביחס לאמה אלו הן קריאות לעזרה אלא שיש לדעת כיצד לעזור בלי לשבור ומתוך הבנה כי לנערה יש אישיות משלה ועולם העומד בזכות עצמו. "בא לי" "על" עגיל בלשון ובאף וזה "מחרפן" את אמא שלי! מה הבעיה בזה?! שלום, רציתי לדעת למה אסור לעשות עגיל בלשון ומותר לעשות באוזן לא רשום בתורה "תעשו עגילים באוזן ובאף ובלשון לא. " זה פשוט כי ברור מאליו שכולם עושים באוזן ומה היה קורה אם זה היה ברור מאליו שכולם עושים בלשון ופתאום מישהו היה רוצה לעשות באוזן זה היה חס וחלילה זה לא מזיק. והשאלה השניה שלי היא: למה אסור לעשות עגיל באף? לאימהות שלנו היו נזמים ויש הרבה דתיות שהולכות עם נזמים אז למה אמא שלי משתגעת שאני אומרת לה את זה? (גידול שיער ארוך לבנים: שלום! האם מותר לבנים לגדל שיער? האם יש עם זה בעיה הלכתית תוך שימוש בגומיה כדי לאסוף את השיער?! ("בגד אישה") אשמח אם תענו בהקדם! תודה! ) ראשי פרקים עבור מענה חינוכי לשאלות – נכתב עבור השאלה הראשונה והוא הדין באופן כללי גם ביחס לשנייה: - מעניין להשוות את השאלה הזו לקודמתה. הנערה הזאת נמצאת במקום רוחני אחר לגמרי מהנערה שבשאלה הקודמת. (ואולי ניתן אף להעיז ולומר שתיאורטית ייתכן וזו אותה נערה כעבור שנה או שנתיים... (במידה ואמה לא הפנימה את השינוי שבתה עוברת בגילאים אלו...)) - ועל כן, המצב כאן הרבה יותר עדין ושברירי מבחינה רוחנית כיון שהנערה הזו מתנדנדת בין "להיות" לבין "לחדול" ואסור בשום אופן לאפשר לה לפול. בסיטואציה שכזו צריך המחנך להיות זהיר שבעתיים ולהתאים את דבריו ליכולת הקיבול של הנערה. - מן ההיבט הנפשי גם כאן, בשאלתה הראשונה, ניתן למצוא מתח אופייני לגיל ההתבגרות – הצורך במיוחדות והבלטה לאמר, "אני כאן" ויכולת התבוננות מבחוץ ובנימה ביקורתית על העולם שבו גדלה והצבעה על אבסורדים מסוימים הקיימים בו (לפחות בעיניה כעת). - בשאלותיה מאוד מפתה להיכנס לדיון במישור ההלכתי והיבש אשר איננו טעון רגשית ואיננו מכיל בקרבו "מוקשים". - אולם מן הבחינה החינוכית נראה שבמצד כזה יש "להחזיר את הכדור" לידי השואל ולעמת אותו (קונפרונטציה) בצורה עדינה וזהירה עם עצמו ועם מסקנת שאלותיו. ניתן לשאול אותה האם למשל היא מוכנה ללבוש רעלה כמו שלבשו אימהותנו?! האם היא מוכנה לעזוב את בית הוריה בגיל צעיר או אף בילדות ולהינשא לגבר שאותו לא ראתה ולא פגשה מעולם אלא רק שמעה את שמעו?! האם היא מסוגלת לחלוק את בעלה לעתיד עם עוד שלוש נשים?! וכן הלאה. וכך, לאט, לאט, להגיע איתה להבנה, שלחיות בתקופה מסוימת פירושו – לחיות את התקופה על כל מרכיביה ולא לאמץ דברים שהיו מקובלים בעבר וכיום כבר אינם, וזאת משום שאכן ישנם בחיים גם דברים שמשתנים עם הזמן וחלק ניכר מהלכות צניעות אכן קשור לנורמות החברתיות הקיימות בתקופה מסוימת. ( כדוגמת "מנהג המקום[12] " בהלכה או עיקרון "השתנות הטבעים[13]") - רק לאחר מכן יש מקום להיכנס לשאלה האם יש איסור הלכתי כיום בהליכה עם נזם והאם יש בכך בעיה צניעותית. - לאחר בירור הסוגיה הזו יש מקום לעימות נוסף אך בכיוון אחר. מדוע דווקא נזם?! מה אני רוצה לשדר לסביבה?! כיצד המתבונן בי מהצד יקלוט אותי?! האם אני מעוניינת שיחשוב אודותיי דברים מסוימים?! האם אין בהכרזה הזו כלפי חוץ מעין עדות על ריקנות פנימית שאני מנסה להסתיר. (בזהירות רבה עם הטיעון האחרון) - במידה ובכל אופן כל הדברים לא נכנסים באוזני הנערה על כך נאמר למחנך ""והתעלמת" - פעמים שאתה מתעלם"[14]. אין להתיר מפורשות, אך אין להתנגד נחרצות ולקדש על כך מלחמה. לעומת זאת, יש לחזק אותה בתחומים שבהם היא משתדלת יותר (כמו שבת, כשרות, בין אדם לחברו) ולהתייחס אליה כאחת שעדיין נמצאת ב"תוך המחנה"[15] . (וזאת למרות הסיבוך שכנראה היא לא תוכל להמשיך וללמוד באופן זה באולפנה טובה ותאלץ לחפש מסגרת לימודית אחרת במידה והיתה באולפנה כזו. ועל כן יש לחפש מסגרת חינוכית ולימודית מתאימה עבורה) מבנה המשפחה: ריבוי נשים: שלום. כיצד יתכן שכל האנשים שאנו אמורים להעריץ בתנ"ך, האבות שלנו, המלכים: דוד ושלמה וכו', נישאו לכמה נשים?! איך נראתה המשפחה שלהם? חיי' הנישואין? הרי השאיפה שלנו היא להידמות להם, אך זו לא נראה לי אידליה! הרי הייתה במשפחה שלהם פוליגמיה!! איך אני אמורה לרצות להידמות לדוד המלך כשאני יודעת שנישא למלא נשים?! זה גורם לי לזלזל בו, וזה לא מה שאני רוצה שיקרה! בבקשה הסבירו לי את זה! ואל תגידו לי שככה הם חיו בזמנם ושהיום הכול שונה, כי זה דבר בסיסי של ערכי המשפחה היהודית! זה נראה לי שהיחס שלהם לנשים לא היה משהו, ואם לכל אחד היו הרבה נשים לא נראה לי שהם התאהבו בכולם... זה נראה לי שהם נישאו לנשים הללו רק בגלל הגוף שלהם וסיפוק היצרים שלהם. ושלא תבינו לא נכון, אני כן מעריכה אותם, אבל הקטע הזה ממש מציק לי. תודה וסליחה על האורך של השאלה. ראשי פרקים עבור מענה חינוכי לשאלה: - זוהי שאלה נפלאה המעידה על יראת שמים, ישרות, אמונה ורצון להקים משפחה ועל כל יש לשקף זאת לשואלת בפתח הדברים. - כמו כן יש כאן גם ביטוי פסיכולוגי לגיל הבגרות שבו מטילים ספק באבני היסוד של הזהות האישית והלאומית. ניכר לראות כאן היטיב את האמביוולנטיות שבו השואלת מחד רוצה להעריץ את גדולי האומה אך מצד שני איננה מסוגלת לכך עקב קושייתה. - ביחס לעמדת התורה בנושא פוליגמיה ומפאת חשיבות הנושא נביא כאן את מאמרו של הרב יעקב אריאל[16] ובשוליו נעיר הערה חינוכית. - "ארבע נשים נשא יעקב. לכאורה יש כאן עידוד לפוליגמיה. אולם לכשנתבונן היטב, נראה כי התורה מתנגדת לפוליגמיה, ואפילו לביגמיה. אם נשים לב נמצא שבכל מקום שהוזכרה בו ביגמיה הייתה זו כתוצאה מאילוץ, שנגרם בעל כורחם של הבעל והאישה העיקריים. אברהם - לא נשא את הגר אלא כתוצאה מעקרותה של שרה, ועל פי הצעתה של שרה. גם נישואי אלקנה לחנה ופנינה היו כנראה על רקע עקרותה של חנה. ואף יעקב לא התכוון לשאת אלא אשה אחת בלבד: את רחל. לאה נישאה לו בעל כורחו, ורק כדי לא לפגוע בה (ובהסכמת רחל, לדעת חז"ל) לא גירשה. בלהה נישאה לו כתוצאה מעקרותה של רחל, וזלפה - כדי ליצור איזון שווה בין האחיות. חוץ מהמקרים הבודדים שהזכרנו, כמעט שאין פוליגמיה בתנ"ך כולו (למעט מלכים, וזהו נושא החורג ממסגרת מאמר זה). הקשר האמיתי בין איש לאשתו יכול להגיע לשלמות בייחוד כשהאשה מיוחדת לאיש והאיש מיוחד לאשתו. ריבוי נשים מטשטש את הייחוד האידיאלי. משום שהקשר הייחודי הוא האידיאלי, שימש קשר זה כמשל נפוץ בתנ"ך לקשר הייחודי שבין ה' לבין עם ישראל. אילו ריבוי הנשים היה רצוי בעיני התורה, היה משל זה נעשה פלסתר. כביכול גם הקב"ה יכול לשאת לו אשה שנייה, חלילה. רבנו גרשום לא "המציא" אפוא את החרם הידוע על איסור נשיאת אשה שניה, מעצמו. המציאות המעשית, גם לפני כן, הייתה מונוגמיית. התורה העדיפה את המונוגמיה, אם כי לא אסרה את הביגמיה בגלל ההכרח להשתמש בה בשעת הדחק. רבנו גרשום איחד את המצוי והרצוי לנורמה מחייבת, כדי למנוע ניצול לרעה של היתר הביגמיה למטרות פסולות. התורה סמכה על הרמה המוסרית הגבוהה שצריכה היתה לשרור בעם ישראל, שהיא תמנע את הביגמיה מאליה (להוציא מקרים חריגים). אולם ירידת הדורות, ואולי אווירת הגלות והשפעות זרות, שיבשו תוכנית זו, והיה הכרח לעגן את הרעיון המונוגאמי בהלכות מחייבות ובאמצעות חרם. המונוגמיה על פי התורה היא מושג הרבה יותר רחב. האידיאל התורני הוא שלאדם אחד תהיה אשה אחת, ולא נשים רבות. ישראל המגרש אשתו הראשונה - אפילו מזבח מוריד עליו דמעות. המזבח - סמל האחדות והשלום - מקונן על הפירוד, מקונן על השניות. יתרה מזאת, האידיאל המוסרי מחייב שאשתו תהיה האשה היחידה בחייו, שלא יכיר שום אשה אחרת לפניה ולא בפניה. איש ואשה - שניהם אחדות אחת. ביחידותה המוחלטת - סוד שלמותה, קדושתה וטהרתה. כל אשה אחרת פוגעת ביחידות האבסולוטית. לא "חברה" ולא "ידידה", ובקושי התירו "מכרה". אסור לדרוש אפילו בשלומה של אשה אחרת. לא פגם נימוסי כאן, אלא אדרבה, זהו הנימוס האידיאלי שבין אדם לאשתו-יחידתו הבלעדית. אין בהתנהגות זו, של נאמנות מוחלטת של הבעל לאשתו היחידה, משום פגיעה בכבודן של נשים אחרות. אדרבה, הערכה יש כאן למסירות, ליציבות ולקשר הבלעדי שיש לאדם עם אשתו בלבד. היחס לנשים אחרות שהכרח ליצור אתן קשרים (כגון: בעבודה, בלימודים וכדו') הוא יחס נימוסי, קורקטי, שאינו חורג מעבר לכך. המונוגמיה האבסולוטית הזאת היא לא רק הסמל של היחס שבין ה' ועם ישראל, אלא היא גם הסיבה ליחס זה. כי מי שחי חיים טהורים וקדושים כאלו, חי ברמה רוחנית אחרת וממילא כל סולם ערכיו שונה. חייו חיים ערכיים, רוחניים, נאצלים ונעלים, וממילא הוא קרוב יותר לא-להיו וא-להיו קרוב אליו. אבות האומה בהליכות ביתם השרישו בנו צניעות, טהרה וקדושה, ועמם אמונה ודבקות בה'. כי הא בהא תליא. עם חזרת יעקב לארצו, ארץ ישראל, עליו לחזור לייחוד ביתו. אין עוד מקום לשניות, תוצאתה ההכרחית של הגלות בבית לבן. האשה השניה, רחל, מתקשה בלידתה ומתה. יעקב איננו זקוק עוד לבלהה, שפחת רחל, ופורש ממנה, וממילא גם מזלפה; והוא נשאר רק עם לאה, הנקברת עמו במחיצתו וממנה יוצא דוד מלך ישראל המלכד את עם ישראל לעם אחד המלוכד באמונתו בא-ל אחד." בשולי מאמר הגר"י אריאל שליט"א אעיר: - תשובת הרב אכן סוקרת את הנושא מן הבחינה התורנית העכשווית (כמובן, שלמבקר חיצוני תשובת הרב תראה כסוג של אפולוגטיקה, אולם במסגרת זו ניתן לבחור בפרשנות שהרב מציע ולא מוטלת עלינו החובה לשכנע את כולם שאכן הצדק הוא דווקא בכיוון הפרשני הזה. - מהבחינה האמונית, אעיר, שאין ההתנגדות או התמיכה בפוליגמיה אחד מעיקרי ומיסודות האמונה, כי אם צורה שבה אנו כיום (באלף שנה האחרונות) תופסים את מהות קשר הנישואין וייתכן מאוד שבעוד כמה אלפי שנים התפיסה תהיה אחרת ואז הפרשנות של התנ"ך תהיה גם כן בהתאם[17]. - דומה שאין לסיים את העיסוק בשאלה הזו אך ורק במתן מענה קונקרטי לשאלת השואלת. צריך להתייחס גם לנקודות המוצא של שאלתה. לא ניתן להשוות בין עידן לעידן ובין תקופה לתקופה מרחק של אלפי שנים. (גם הרב אריאל במאמרו לא התייחס למלכים ולא התייחס לאפשרות של פילגש שהיתה ריאלית באותה התקופה ולעוד שינוים רבים שניתן להקשות מתוכם.) מה שכן עלינו לדעת ביחס לאבותינו הוא, שהם היו ענקי הרוח והמעשה בכל תקופה ותקופה שבה היו חיים, לו היו חיים בה. (מעין מושג של "גדולי ישראל" שבימינו) ככל שננסה ללמוד מהם גם אם לא נבין אותם, אנו לומדים בזה את עצמינו אנו ועל כן נרוויח מכך רווח רב[18]. הגשמת חלום אישי מול שמירת ההלכה: אהלן. אני כמעט בת 15, ומאז גיל קטן יש לי חלום - לרקוד!! בערך בכיתה ג´ למדתי ריקוד מקצועי בסטודיו לריקוד מפורסם וכ"כ אהבתי את זה!! למדתי עד כיתה ו´ ובכיתה הזאת נתקלתי בבעיה - גיל מצוות. ומאז הלכתי לכל מיני חוגי ספורט. אירובי, ריקודים שונים וכו'. אבל שומדבר לא היה כמו להופיע, ולרקוד עם השחקנים וכל מיני דברים כאלה. שלא תבינו לא נכון, אני לא עושה את זה בשביל שיסתכלו עלי או בשביל ההופעה!! ממש לא! ההפך הוא הנכון! אני עשיתי את זה כי היה לי פשוט כיף!! זה נתן לי תחושה כיפית בטירוף ועכשיו זה באמת חסר לי. וזה לא ההורים שלי שאמרו לי להפסיק עם הריקודים, מבחינתם יכולתי להמשיך ולהופיע בלהקה ובפסטיבלים... אם זה באמת מה שרציתי, אבל לא יודעת.. משהו העיק לי על המצפון, אני יודעת שהתלבושות הם לא הכי צנועות וגם התנועות לא בדיוק, והעניין הוא שאם הייתי שלמה עם העובדה שאני לא רוקדת בגלל ההלכה ומצוות וכו´ אז מילא, אבל אני כ"כ רחוקה מלהיות שלמה עם זה.. אם יש מצב שתוכלו לתת לי איזה טיפ או משו בבקשה אני ממש אודה לכם!! תודה על הכל. יומטוב. ראשי פרקים עבור מענה חינוכי לשאלה: - גם כאן שאלה קלאסית של גיל ההתבגרות. חלום מהילדות שנאלץ להשתנות בעקבות המציאות המעשית וגובה מחיר נפשי רב ותסכול ותחושת פספוס והחמצה. - חשוב לשים לב למצוקה שבה נמצאת הנערה ולעזור לה לצאת ממנה בכוחות עצמה. - הגישה החינוכית שאני מציע במקרים מסוג זה היא "לצאת מהקופסה" ולהגשים את החלום בדרך המותרת על פי ההלכה. "לא התורה מול החיים אלא התורה מעצימה את החיים". וזאת משום שבדרך כלל אין התנגשות ישירה של המציאות עם ההלכה אלא רק של ה"עטיפות" של המציאות. ולכן, יש לעודד את הנערה במידה ואכן היא נהנית ומעוניינת להמשיך ולהתקדם מבחינה מקצועית בכיוון של מחול וריקוד שתלך ללמוד זאת באופן מקצועי בקבוצה דתית אשר היום ב"ה ניתן למצוא יחסית בקלות מסגרת שמאפשרת זאת. - ביחס להמשך הדרך, כדאי לנסות ולהעמיק במשמעויות האמוניות של גוף ונפש, סטטיות ודינמיות ולהתייחס גם לאספקטים האמוניים שיש במחול וכמו כן לאספקטים הנפשיים טיפוליים שהמחול יעיל עבורם כאפשרות של פיתוח עתידי. שאלות אופייניות של מתבגרים סביב נפילות בענייני צניעות: איך לסלק מחשבה לא צנועה? שלום, נפלתי ממש חזק בענייני צניעות, ראיתי סרט שהיה בו חלק ממש לא צנוע ומאז אני כמעט ומפסיק לראות סרטים לפני שאני שואל עליהם, אבל עדיין אותה סצנה שראיתי באותו סרט לא עוזבת אותי ואני מנסה לשכוח אותה ולא מצליח!! לפעמים אני ממש מתבייש במחשבות שעליהן אני חושב... בבקשה תעזרו לי לצאת מהבור הזה אני לא יודע מה לעשות! נפילות בשמירת הברית: ניסיתי הכל בשמירת הברית, ועדיין אני נופל : אני בן שבע עשרה ולומד בישיבה תיכונית. אחרי שבעה ימים שאני שומר על הברית מגיע היום השמיני ובו תמיד אני נופל. אני מנסה ביום הזה הכול: לימוד תורה , ריצה 5 ק"מ , ומדורה עם החבר´ה (לא מעורב ולא מדברים תוכן ירוד) בסוף אני הולך לישון והיצר עוד נשאר ולבסוף אני חוטא. איך אפשר להתגבר במצב הזה? אני כבר אין לי פתרון... שאלה של אמא: "שלום לכם. אני ממש מבקשת את עזרתכם לפני כניסת שבת. היום לאחר בירור שעשיתי התברר לי שבני שהוא תלמיד ישיבה ומדריך בבני עקיבא צפה בתמונות אסורות באינטרנט הנמצא בבית ומשמש אותנו לצורך לימודים. הבוקר אמרתי לו שאני מתכוונת לשוחח איתו שיחה אישית על כך, הוא כנראה הבין מה מטרת השיחה. האמינו לי, אני בושה נכלמת ומאוכזבת. הבן המקסים, הנהדר, המדריך, המעולה שלי - צופה בתמונות כאלו. מה עושים, בבקשה? איך משוחחים מבלי לפגוע? איך עוזרים? תודה רבה לכולכם ושבת שלום. האמא המודאגת" ראשי פרקים עבור מענה חינוכי לשאלות: - אלו שאלות נפוצות מאוד של נערים שחוזרת בצורות שונות בעקבות נפילות ברשת האינטרנט או במדיה אחרת. - ראשית, יש לוודא שלפנינו לא ניצב שואל בעל מחשבות טורדניות כפייתיות ((OCD וזאת ע"י ניסיון לברר מה מתרחש בתחומים אחרים בחייו (לעיתים בשאלה השנייה שלפנינו, יש לוודא שלילת דחפים הומוסקסואליים פעילים.) - במידה ואכן זהו החיווי, יש להפנות לגורם מקצועי לטיפול. לאחר שעברנו בצלחה את השלב הראשון. יש לתת לנער כמה שיותר חיזוקים חיוביים ולגלות הבנה למצבו ביחד עם העצמה אישיותית לקראת הניסיונות שעוד נכונו לו. אין ניצחון של רגע אך גם אין תבוסה של רגע, יש כאן רצף של התמודדויות שבהן הנער, לאט, לאט לומד להכיר את נקודות החוסן שלו, אך גם את נקודות התורפה שלו שבהן הוא זקוק לגדור את עצמו. - כמו כן, בדורנו יש להפריד בין רמתו הרוחנית של האדם בכל תחומי התורה כולה לבין הצלחותיו בתחום מלחמת יצר העריות[19] וזאת משום עוצמתו של הניסיון בתחומים אלו בימינו ועל כן חשוב ביותר לחזור במהירות לשגרה לאחר כל נפילה ולא לשקוע בעצבות ובייאוש ולעסוק בעיקר בעתיד ולא בעבר. - לאחר מכן יש להתמודד עם רגשות האשמה, הבושה והחרטה ולהתחיל בכל פעם מהתחלה. יש להסביר לנער שטבעי ונורמאלי בגילו להיות עסוק סביב העניין המיני אך אין לשקוע בכך ויש למצוא דרכים להסיט את ההתעסקות לכיוונים אחרים. יש לשמוח בכוחות החיים המתפתחים אך יש לשמור אותם היטיב לקראת ייעודם. - מבחינה רוחנית ותורנית יש לעסוק בהרחבה בכוחות החיים ובתפקידם ובהבנה טובה יותר של הלכות צניעות. ו"החכם עיניו בראשו". - ניתן לשלב גם גישה התנהגותית מעשית אשר תנסה להקל מעל הנער את עוצמת ההתמודדות הישירה והבלתי צפויה – כדוגמת סינון אתרי אינטרנט וחסימתם, נהיגה בדיני "ייחוד" עם המחשב האישי, צפייה אך ורק בסרטים מבוקרים. תגמול עצמי על כל הצלחה, כתיבת תזכורת, "מאמן אישי", הצבת גבולות ברורים מראש סביב צפייה בסרטים ובתוכניות מסוימות וסביב גלישה לאתרים. - ביחס להתגברות על מחשבות מטרידות והרהורי עברה, נפוצה מאוד עצת רבי נחמן מברסלב זצ"ל להסיע את המחשבה לתחום אחר. "יסיחנה מדעתו". וכך הוא כותב (ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן נ): "המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה וכמבואר במקום אחר שאי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד כלל. ואפילו אם לפעמים הולכת מחשבתו ופורחת ומשוטטת בדברים אחרים וזרים הוא ביד האדם לחזור ולהטותה בעל כורחה אל הדרך הישר לחשוב מה שראוי והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר שתופסין אותו באפסר וכיוצא ומחזירין אותו בעל כורחו אל הדרך הישר כמו כן במחשבה ממש שיכולין לתופשה בעל כורחה להשיבה אל הדרך הראוי". ועל כן העצה הפשוטה היא פשוט לחשוב על דבר אחר במקום ולדעת שהעניין מאחוריך וכעת יש להסתכל אך ורק על העתיד[20]. - כמו כן, ניתן להכווין את הנער לקבל על עצמו "הנהגות של קדושה" כדוגמת טבילה במקווה, אמירת תיקון כללי וכדו', אך החשוב ביותר הוא תוספת בלימוד תורה[21]. אולם, יש מאוד לפקח על כך שהדבר יהיה לו לברכה ושהוא לא "קופץ במדרגות" אלא עולה לאט, לאט, במעלות התורה וביראת שמים. אחרית דבר: במאמר צנוע זה נעשה ניסיון לפתוח צוהר ואשנב חינוכי, אל עולם מרתק ואתגר כאחד של החינוך לצניעות ולקראת הקמת משפחה בקרב בני נוער ומתבגרים דתיים בישראל ע"פ שאלותיהם של בני הנוער ועולמם הפנימי. כל תקופה ותקופה מציבה בפני המחנכים אתגרים שונים ומיוחדים. דומה שאין עוד תקופה שבה העיסוק בנושאי חינוך לקראת הקמת משפחה, שהיה בעבר בבחינת חינוך למובן מאליו – נעשה בימינו דבר שאינו מובן מאליו כלל וכלל.... זאת צריכה להיות, לדעתי, הנחת היסוד של העוסק בחינוך בתחום זה, עליו לדעת, שמבחינת חניכו שום דבר אינו מובן מאליו וזאת משום ריבוי האפשרויות העומדות בפני המתבגר, אובדן הסמכות ההורית והשינוי במבנה החברתי ועל כן, על הכול ניתן לערער ולהסתפק ועל כן יש חשיבות רבה לדעת היכן עומד השואל ומהו עולמו הפנימי. משום כך, חובה על המחנכים איפה, לעסוק בכובד ראש בשאלות אלו וזאת כאמור גם תוך התבוננות אל עולמו האישי, הנפשי, והרוחני של המתחנך והימצאות מתמדת במצב של "דו שיח" חינוכי מתמיד עימו. הוראתו-הדרכתו של בעל האגדה של פסח, ביחס לשאלתו של הבן ש"אינו יודע לשאול" אשר בדורנו לעיתים נדמה שכבר אינו מסוגל לשאול מרוב שאלותיו וספקותיו הרבים, "את פתח לו", אמורה להוות עבורנו, ציבור המחנכים, תמרור הנחייה ברור, פתחו לתלמידים את הפתח שדרכו יוכלו להקל מעליהם את העומס הנפשי ואת המטענים האדירים של הספקות וההתלבטויות שהם נושאים על גביהם. תנו להם מידע חיוני הזימו את "העדים הזוממים" של זמן החדש המזנבים את נכשליהם בהיקרם להם בדרך, האורבים להם בכל עידן ועידן ובכל אתר ואתר.... הוו עבורם דמויות הזדהות שהם כה זקוקים להן בזמן רווי נחשולים ואתגרים מבית ומחוץ כזמננו. הראו להם שהדבר אפשרי. אפשר להקים משפחה מאושרת! אפשר לגדל ילדים בריאים ושמחים! ובעיקר, ניתן להתגבר על ייאוש, כישלונות ומעידות. ואם תעזור עבודה זו למישהו מציבור המחנכים לקחת אליו ולו דבר אחד יעיל וטוב עבור תלמידיו והיה זה שכרנו. כאן המקום להודות לרב מתניה בן שחר שליט"א, רב הישוב נוה דניאל על עצתו וסיועו בכתיבת המאמר. ביבליוגרפיה נבחרת: "חינוך באהבה", חלק ב', התבגרות, אבינר שלמה, הרב, הוצאת ספריית חוה, תשס"ה. עמ' 330-341, 248-262, 173-197. "לב בנים" הארות והדרכות חינוכיות, אבינר אלישע, הרב, הוצאת המחבר, תשס"ו. עמ' 101-107, 193-203, 224-229. "טל נעורים" – שיחות לבנים בגיל תיכון, רחל נריה- נוצאת ספריית בית אל. עמ' 144-147. שאלות בגיל תיכון ומענה הלכתי-רפואי - פנימי דפי עזר לשיעורו של הרב מנחם בורשטין - מכון פוע"ה, יא' שבט תשע"א. אשיב ממצולות, על נפתולי ונועם התשובה בענייני קדושת הברית, הרב יהושע שפירא, הוצאת ישיבת רמת גן, אלול התשס"ג. "והייתם קדושים", שמירת הברית נוכח אתגרי ימינו, אסופת מאמרים,בעריכת יגאן אבן דנאן ודניאל גמאס, ללא ציון ההוצאה, ירושלים התשנ"ט. "תיאוריות על גיל ההתבגרות",רולף א. מוס,ספריית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר. תל אביב תשמ"ט. התבגרות/ ד"ר אבנר זיו; עריכה: אילנה שמיר. רמת-גן: מסדה, התשמ"ד. פסיכולוגיה של הילד והמתבגר, מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית. פרופ' שאול סולברג, מאגנס הוצאה לאור, התשנ"ד. המשפחה הדתית, חינוך להתמודדות בעולם משתנה, משרד החינוך התרבות והספורט מינהל החינוך הדתי, ירושלים התשס"ה. [1] ראה למשל, אגרות-קודש לאדמו"ר רמ"מ מלובאויטש זצ"ל, חלק יט' עמ' תכט' ובמקומות רבים נוספים בכתביו. [2] ראה למשל, "בנין וזריעה בחינוך", הרב שלמה וולבה זצ"ל עמ' נ' בשם החפץ חיים זצ"ל. [3] אין כאן משום הסכמה למצב זה מצד המחבר אלא אך ורק משום תיאור המציאות כפי שהיא ברובה כיום. (התשע"א) [4] ראה למשל, דברי הרב יובל שרלו בנושאי חינוך לחיי משפחה ולמיניות בקרב בני נוער. [5] ראה למשל, הסכמת הרב יעקב אריאל לערכה החינוכית. "המשפחה הדתית, חינוך להתמודדות בעולם משתנה", משרד החינוך התרבות והספורט מינהל החינוך הדתי, ירושלים התשס"ה. [6] בכתובת: http://www.makshivim.org.il. [7] למשל, בתניא לאדמו"ר הזקן ובספריו של רבי צדוק הכהן מלבולין זצ"ל. [8] בנוי על שימוש "במוסר הישר" לעומת "מוסר הכובש", ראה חובה"ל, מאמר "הדור" לרב קוק זצ"ל. [9],ספר המצוות לא תעשה שנג' ולדעת הרמב"ן בהשגות שם הגדר הוא מדרבנן. [10] המהלך הרוחני מבוסס כאן על כתבי הרב קוק במספר מקומות בסוגיית "קודש וחול" ו"נס וטבע" באוה"ק. [11] למשל, הבדל בחובת כיסוי ראש לאישה נשואה בבית וברחוב. [12] ראה דיון בנושא בספר "פניני הלכה" לרב א' מלמד, הלכות צניעות חלק א'. כאן http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1830 [13] ראה ספרו של הרב פרופ' נריה גוטל "השתנות הטבעים בהלכה" הוצאת יחדיו (תשנ"ה). [14] פרפראזה ע"פ בבא מציעא ל. [15] תשובות אינטרנטיות ביחס לנזם ראה עוד – הרב זלמן מלמד, הרב יובל שרלו, הרב שי פירון, ר' חיים בריסק, "חיפוש בגוגל "נזם הרב". [16] פורסם באתר "כיפה" בתאריך יא 'כסלו התשע"א. תחת הכותרת "המונוגמיה המוחלטת". [17] העיקרון של שיטת הרמב"ם במורה-נבוכים ביחס להתנגדותו לקדמות העולם והעדפתו דווקא את פרשנות בריאת העולם בתורה. וכן כך גם דרכו ביחס לסוגיית ההגשמה ואכמ"ל. [18] על היחס הראוי לגדולי ישראל ראה למשל "לאמונת עתנו" חלק ו' ואכמ"ל. [19] הובא בספר "אשיב ממצולות" בשם הרב יעקב אריאל. בנשואים אלו ראה גם בספרים "שמירת הברית" ו"יסוד יוסף". [20] כהדרכת הרב קוק זצ"ל בספר אורות התשובה פרק יג' ט2 וראה גם בליקוטי מוהר"ן תנינא מט:. [21] בשם הגר"א מובא בסוף ספר "נפש החיים".