תודעה יהודית, הגות, חינוך ומשפחה
  www.shirat-rash.022.co.il
'שירת רש' - מאת הרב שי הירש
יום ה', יז’ בסיון תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  הזמנת הרצאות למוסדות חינוך  |  למכון תורני תורת שלמה  |  להזמנת הלקט 'המחזיר שכינתו לציון'  |  להזמנת הספר 'עטרת שלמה' - חדש  
שכתוב שיחה עם תלמידים והתבוננות חינוכית בעקבות דברי קטיגוריא בין ת"ח (תשע"ג) - הרב שי הירש
12:35 (17/06/14) שי הירש

על 'קטגוריה בין תלמידי חכמים' וכבוד תלמידי חכמים -כיצד יש לנהוג בעת מחלוקת בין גדולי תורה ות"ח קטגוריה בין ת"חימים לא פשוטים על רבנן ותלמידיהון פה ב'ארץ חמדת אבות'. אחד הסימנים שמנו חז"ל לתקופת 'עקבתא דמשיחא' המובאים בדברי הגמרא שבסוף מסכת סוטה, בסנהדרין וכן בסוף מסכת כתובות (קיב:) הוא מציאות של 'קטיגוריא בין ת"ח', רש"י מפרש שהכוונה קטגוריה עליהם ויש פירוש נוסף שהכוונה קטגוריה בתוכם 2 .בספר 'אדר היקר', המהוה ביוגרפיה שכתב הרב קוק אודות חותנו הראשון, הגאון האדר"ת 3 , הגדוש בהגיונותיו של הרב סביב דמותו של חותנו, עוסק הרב במעלת הסיפור בשבחי צדיקים ות"ח ומביא את דברי המדרש רבה בפרשת שמיני, שם אומר המדרש: 'נמשלו ישראל לעוף - מה עוף אינו פורח בלי כנפיים, כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם', והרב מתאר בתיאור ספרותי ופיוטי 4את תהליך ההשתקעות של החברה ההמונית בחומריות ובבעיות השעה הבוערות, ורק מכוח העוז הרוחני שהת"ח מקרינים אל הציבור, יש בכוחו לרומם את נקודת מבטו על תכלית החיים ומהותם בלא להיות שבוי אחרי המולת החיים הסואנים והרועשים. וכך כותב שם הרב: 'עת אשר יתקפו הייאוש, ויאמר יעקב אולי זהו גורלו, כעת, ללכת על גחון, ללחך עפר, יישא ישראל עיניו, אל הזקנים שבדור; אל יחידי הסגולה, אשר על ברכיו נולדו, יראה הוד נפשם, ורוממות שאיפותיהם. מהם יכיר את רוחו, כי רוח האומה יתגלה בגדוליה. אז יכיר את תוכן חייו, אשר, אם כי שאלת הלחם היא שאלה גדולה שצריכה פתרונים, אבל ידע נאמנה כי לא היא תהיה כל הסכום של שאלת חייו הכלליים; ורוח חיים חדשים, חיים טבעיים לו, חיים של קדושה ועדינות רוח, ימלאהו, וילך במסילתו לסול לו דרך אשר בה ועל ידה יגיע לכל חפצו, עד שגם שאלת הלחם תהיה יותר קרובה להיפתר כי חפץ ה' בידו יצלח.'כבוד ת"ח – ב'הלכות יחיד' וב'הלכות ציבור'הקדמה, הדברים הבאים, לא מכוונים כלפי אף ת"ח ולא באים להתייחס לשום מימרה שנאמרה בלהט הוויכוח הציבורי לאחרונה. כעת, אנחנו לומדים תורה, לומדים עניין רוחני ומנסים לברר אותו לעצמינו. יש לפעמים עניינים של ניואנסים דקים ביותר, ניקח למשל מנתח מוח, כולם מבינים, שמי שהוא מנתח מוח, כל הזזה של היד שלו בעת עריכת ניתוח, משמעותה חיים או מוות. אם הוא יזוז כמלוא הנימה עלול להיגרם חלילה שיתוק או מוות מידי למנותח, עלולים להיווצר מומים קבועים כגון אובדן זיכרון ואובדן כוח דיבור, תנועה קלה לכאן משמעותה אדם בריא ותנועה של מילימטר הצידה – גורמת לאדם משותק. והנה, כל האחריות על דיוק כזה, נמצאת אפילו בעיסוק באדם פרטי. דוגמאות נוספת, אדם שעובד במפעל של טכנולוגיות גבוהות ('היי-טק') המייצר שבבים בתחום הננו טכנולוגיה, אלו שבבים זעירים ביותר, שעל מנת לייצר אותם זקוקים לרמת דיוק גבוהה ביותר, וכן לוויינים שמיוצרים על ידי סוכנויות חלל, מצריכים רמת דיוק שלא תאומן. כל זה, אפילו בעיסוק ב'חומר', ברור שאי אפשר לדמות מילתא למילתא בשום דבר, אבל אפשר לקבל על יד כך מושג על רמת האחריות כשעוסקים בענייני הציבור. יש הלכות יחיד ויש הלכות ציבור. אבל, ישנם גם נושאים ששייכים בתחילתם להלכות יחיד אך בהמשך יש להם השקה להלכות ציבור. למשל, המושג של כבוד ת"ח. כבוד ת"ח נמצא בהלכות יחיד, כל אחד מחויב בכבוד תלמיד חכם, אני כאדם פרטי צריך לכבד כל ת"ח, בשל יראת השמים שלו ובשל תורתו. אבל, לעיתים מופיעה שאלה, האם הת"ח הזה שאני מכבד אותו במאוד מאוד, האם יכול להיות שבענייני ציבור הוא מאותם שנאמר עליהם 'שאינו ראוי להוראה ומורה'? זהו 'פרק בהלכות ציבור' 5 , שמסור לגדולי ת"ח שבדור 6 ואם הם נחלקים בדבר, נוצרת מבוכה. אולם, ככלל וככיוון חינוכי, יש לזכור את דברי הנצי"ב המפורסמים בהקדמתו לחומש בראשית ב'העמק דבר' בנוגע לזלזול בזולת בימי הבית השני 7 . יש בגמרא כל מיני גדרים על מהותו של תלמיד חכם 8 ועל מהותו של עם הארץ 9 , אולם, כל האמור שם מוסב על 'הלכות יחיד', משום שישנו שלב מסוים, מדריגה מסוימת שממנה ואילך, זו כבר לא שאלה פרטית של 'הלכות יחיד' אלא זו שאלה כללית ב'הלכות ציבור'. על כן, באמת ראוי לנו לא להביע דעה עצמית בכך, כשם שבמקרה שבא תיק סבוך של עגונות, אין זה עניין לאברכים או לעסקנים אלא זה עניין לגדולי ת"ח שבדור לעסוק בו, רק מי שלמד את מסכת יבמות היטב ואת שו"ע 'אבן עזר' עם 'נושאי כלים' ומשמש כדיין בפועל, הוא מורשה לעסוק בכך. כך גם בעניין של מי ראוי להוראה ומי לא ראוי להוראה – צריך לתת לגדולי ת"ח שבדור להכריע. אומנם, נכון שבנושא ציבורי יש פיתוי גדול להתבטא אודותיו, לכן, אנו כולנו צריכים ללמוד יותר את ספרי שמירת הלשון ו'חפץ חיים'... משום שכאן, באמת מדובר ב'הלכות ציבור' ועלינו להכיר את מקומנו. מחלוקות בין גדוליםבדרך כלל, אם אדם רואה ת"ח גדולים שהם במחלוקת, העצה היעוצה היא להסתלק משם. 'אל תכניס ראשך בין הרים גדולים שמא ירוצצו את גולגלתך' 10 (ע"פ הגמרא יבמות טו:), 'הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש' (אבות פרק ב' משנה י') בהקשר לכך, ישנו משל יפה המובא בחסידות 11 . פעם אחת, ביקש המלך משני שריו הבכירים, להכין עבורו כתר מלכות, ובלב הכתר, במקום הכי יפה, לשבץ אבן יקרה ובוהקת. שני השרים האלו היו צורפים מומחים, כל אחד מהם הוא דור עשירי למשפחת צורפים מפורסמת, אלו מומחים בשזירת מחרוזות ואלו יודעים בטיב אבני חן ופנינים. והנה, החלו השרים לעבוד, וביחד הם יושבים ובונים את הכתר של המלך ומשבצים בו אבנים טובות ומרגליות בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל, בשעה טובה, אחרי עשר שנות עבודה הם הגיעו לשלב של קביעת המיקום הסופי של האבן, והם נחלקים בזווית השבירה של האור ומתחילים להתווכח. אחד מתחיל לצעוק על השני ואומר לו: טיפש אחד, אתה לא מבין כלום והשני עונה לו: אתה הורס את הכתר של המלך. פתאום, עובר שם הולך רגל אחד ששתה קצת יין לפני כן והוא מתערב בוויכוח ואומר זה צודק, ההוא צודק, איזו עזות מצח... בזמנו, הייתה מחלקות גדולה בין צדיקי החסידות. בין תלמידו של 'המגיד', רבי אריה לייב משפולי, ה'סבא משיפולי' 12 , לבין נינו של הבעש"ט הק', רבי נחמן מברסלב. רבי נחמן כידוע, סלל דרך ש'כבר הלכו בה אבותינו אברהם יצחק ויעקב' אבל, 'אף על פי כן, היא דרך חדשה'. בתחילה, הסבא ורבי נחמן ראו דברים רבים עין בעין, אולם, בהמשך נפרדו דרכיהם. הסבא משיפולי, כל בוקר לאחר התפילה, היה מדבר עם חסידיו נגד רבי נחמן וכמה שמסוכן ללכת בדרכו, ממש הייתה להם 'קביעות' נגד רבי נחמן. הסבא היה מסביר את התנגדותו ואומר: אני 'הזיידא' (הסבא), והוא 'יונגר מן', איש צעיר ('אברך'), וסיפר סיפור מופלא, על כך שרבי נחמן היה אמור להיוולד בעוד ארבעה דורות קדימה, ולמעשה הקדים את זמנו ונולד עכשיו, בעוד שכעת, אלו הדורות שלו ועל כן, הוא לא ייתן לו עכשיו שום השפעה 13 . למרות כל זאת, פעם אחת ארע שהסבא משיפולי, שמע את חסידיו מדברים נגד רבי נחמן והוא גער בהם ביותר ואמר להם: מי אתם בכלל שתדברו נגד רבי נחמן? אתם בכלל יודעים מי הוא?! לא כל מה שמותר ל'סבא', מותר לנכדים... ריבוי כבוד תורה וקידוש השםאתם מבינים את זה? כשגדולים אמתיים מתווכחים, אנחנו לא צריכים להכניס את ראשנו בין ההרים הללו. אבל אומר לכם מה שאני חושב שצריך להיות התפקיד שלנו, וזה להרבות בכבוד ת"ח ובקידוש השם . משום שאם יש משהו שנהרס בימים אלה של מחלוקת, אלו בדיוק הנקודות הללו. במיוחד כעת, כשאנו מתקרבים לצום יז' בתמוז ולימי בין המצרים שבהם שטן המחלוקת והפירוד 14מרקד ביותר, חז"ל, מנו סיבות רבות לחורבן ירושלים 15 , אחת מהן היא שלא היה להם בושת פנים זה מזה. מובאות שם גם סיבות נוספות, 'על שהשוו בה קטן לגדול' ו'על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא נהגו לפנים משורת הדין'. במובאות הללו יכול גם היום כל אחד מהצדדים להשתמש בכדי להצדיק את שיטתו. אולם, בסופו של דבר, נגרם מכך חורבן גדול לתורה 16 .בעת כזאת, עלי לשאול את עצמי איך אני גדל באופן בריא? באופן שבו 'חילוקי דעות' לא הופכים להיות 'חילוקי לבבות' 17 ? האם אני זוכר את דברי המשנה (ביבמות א', ד') 'אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי'? כזכור, זו לא הייתה מחלוקת בעניין זניח, כי אם בדבר משמעותי מאוד, בעניין שנקרא היום: 'המעמד האישי', בהגדרת ממזרות, ואע"פ כן, לא נמנעו מלישא נשים זה מזה משום שהגישה הבסיסית הייתה מחלוקת לשם שמים. העיכוב בגאולה – מחמת המחלוקות ושנאת חינםאומר כעת דבר חריף. היה בדור הקודם יהודי גדול, שלצערנו, לא כל כך מוכר היום. האדמו"ר ממונקאטש, הגאון הרב ברוך ירחמיאל יהושע רבינוביץ' זצ"ל, חתנו וממשיך דרכו באדמו"רות מונקאטש של המנח"א, שהצליח להגיע ארצה בעיצומה של השואה, ויותר מאוחר היה רבה של חולון ואח"כ רב בפ"ת. השואה השפיעה רבות על מהלך חייו, ובזקנותו הוא כתב ספר על מהות השואה שנקרא: 'בינת נבונים' 18 . בפרק האחרון של הספר, הוא מסביר שהעוון הכללי שטרם נרפאנו ממנו הוא עוון המחלוקת ושנאת חינם 19 ומראה כיצד השואה יכלה להיות תיקון לחטא זה. אולם, הוא כותב בכאב ובצער 20 , שכנראה, לא למדנו את הלקח, וכעת, הגאולה תבוא אך ורק בדרך של 'כולו חייב'. אלו דבריו החריפים. אחד המקובלים המופלאים בדורנו, היה הרב לוי סעדיה נחמני זצ"ל, גם הוא סבר שהפילוג בתוך הציבור התורני, ובמיוחד בקרב ת"ח הוא המעכב את הגאולה 21 . גם מו"ר הגאון הרב מרדכי אליהו סבר, שמה שמעכב את הגאולה בימינו הינה שנאת חינם ומחלוקות 22 . ניתן לעבור מגזר, מגזר, ולראות את המחלוקות והפירודים, ולמרבה הצער, גם בין ת"ח. ואכן, המהר"ל מברר בספר 'נצח ישראל' את מציאות הפירוד בישראל בעוה"ז 23 , 'וכל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו' גם בדבר זה, ומשום כך, בעוונותינו הרבים, גדולי וחסידי הדור, הם הלוקים בעוונותינו 24 , ובתוך זמן קצר יחסית, נסתלקו מאתנו לאחרונה, צדיקים ות"ח גדולים, ובנוסף, ניתן לומר שלא הייתה תקופה שבה גדולי ישראל היו חשופים לאלימות מילולית ולעיתים אף לתקיפות פיזיות ממש, כמו בדורות האחרונים, בעוה"ר 25 . 'עושה שלום במרומיו'כעת, כל מה שאני אומר מעכשיו ואילך, זה לא ב'הלכות ציבור' אלא בהלכות יחיד, יכול להיות ש'בהלכות ציבור' יבואו אנשים גדולים ויחליטו שמתפתח איזה כיוון רבני מסוים שהם צריכים לצאת כנגדו, אבל אני לא מבין בכך. אני מדבר כעת על רובד של איש פשוט שמחויב בדברי חז"ל שלימדו אותנו: 'את ה' אלוקיך תירא לרבות ת"ח' (פסחים כב:), ואתה רואה, שבמציאות הקיימת היום של 'זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה', זה פוסל גדוליו של זה, וזה פוסל גדוליו של זה, אנחנו כורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים! ולכן, מה אני צריך לעשות? אני צריך לכבד ת"ח באשר הם 26 . אומנם, נכון. אני צריך שיהיה לי את הרב שלי וללכת בעיקר אחריו. אבל, מכאן ועד לזלזל בת"ח אחרים, המרחק הוא רב מאוד. כשמגיעים לעולם האמת, עולם, שבו אין את כל אותם עסקנים, שמשים, וגבאים, אין את גיחזי, דואג ואחיתופל, שכל הזמן מוסיפים שמן למדורה 27 , ובעקבות כך, אין גאווה 28 , קנאה שנאה ותחרות, אז בטלה המחלוקת וישנה אך ורק אהבת תורה ויראת שמים 29 . בעולם האמת, כל ת"ח חוזר לשורשו, אחד הוא מבחינת 'החסד' והשני מבחינת 'הדין', אחד שייך ליסוד ה'מים' וחברו ליסוד 'האש'. ועל כך נאמר: 'עושה שלום במרומיו' - בין מיכאל לגבריאל 30 , ושמה 'כל ת"ח איקרי משה 31 ', כולם הם 'המשך משה רבנו' 32 , וגם משה רבנו קבל מסיני, מט' פנים להיתר ומט' פנים לאיסור 33 , יש ת"ח שהם מיסוד החידוש, כ'מעיין המתגבר', בעלי נביעה תמידית, ויש ת"ח כאלו שהם מיסוד השימור, 'בור סוד שאינו מאבד טיפה', 'וכלוהו לחד אתר סלקין'. בזמנו, שאלו את מו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל 34 , על המחלוקת שהייתה בין הגרא"מ שך לרבי מלובביץ הוא השיב לשואל: מה זה נוגע לך?! אתה שב תלמד תורה, תלמד את דברי הרב שך ותלמד את דברי הרבי מלובביץ, וכי חייבים ללמוד רק את הביקורות שלהם אחד על השני, יש מספיק דברים שאפשר לקחת מכל אחד ואחד מהם. 'סדר שמירת הלשון'בישיבת 'מרכז הרב', הרצי"ה הנהיג רק דבר אחד שהיה בגדר חובה על הבחורים ללמוד מידי יום, וזהו סדר לימוד בספר 'חפץ חיים', מרבע לאחת עד אחת ורבע בצהרים, והסביר זאת בכך שדווקא בחורי ישיבות יותר מכל אדם אחר זקוקים ללמוד זה, משום שאצל בחורי ישיבות עיקר העמל היומי שלהם הוא עמל הפה, עמל השפתיים, 'ישים עצמו כאילם' 35 - (חולין פט) עמל של דיבור. ולכן דווקא הם מסוגלים ליפול יותר לחטא הזה של לשון הרע ומחלוקת ועל ידי כך עלולים, חלילה לאבד את שכר לימוד תורתם 36 , מכל מקום, ככה היא העובדה על כל פנים 37 . עוד דבר שכדאי במיוחד כעת להתחזק בו, הוא התחום של קידוש השם. 'קידוש השם' זו הנהגה כללית הטובה תמיד, אך במיוחד היא נצרכת בדור שלנו. היום, כשיש צימאון רוחני גדול, 'לא רעב ללחם ולא צמא למים', כל אדם שמסתובב עם כיפה על הראש, לא משנה איזה כיפה יש לו, אפילו כיפת קרטון, הבריות מסתכלות עליו ומצפות ממנו להתנהגות נעלית יותר. ב"ה שכבר הגענו לכך, בעבר, הכפירה הרימה ראש וטענה שאין שום משמעות לכיסוי הראש ואדרבה המוסריות נמצאת דווקא בצד של 'גלויי הראש', היום, ישנה צפייה ברורה, ממי שיש לו כיפה להתנהגות אחרת. עלינו 'לפרוע את השטר', וזאת, לא באופן חיצוני אלא באופן מהותי. 'היברו נושאי כלי ה'' (ישעיהו נב' יא'). כבר היה לעולמיםאני חושב שכדאי לחזור וללמוד בעומק את המחלוקת שהייתה בין רבן גמליאל לרבי יהושע במסכת ברכות 38 . אפילו כשהדיחו את רבן גמליאל כמה נזהרו בכבודו. אם היה אז עיתון ה'פלס' או 'יתד' או 'אפילו' 'בשבע'... כמה צבעוניות הייתה לפרשיה זו. 'שאלת השבוע' הייתה: 'מי צודק?', או 'במי אתה תומך?' והיו אז כל מיני 'פרשננו לענייני רבנים' ו'הועד למען הגדוילים' מתבטאים בנושא ושופכים אש וגופרית אחד על השני. 'כתבנו לענייני מפלגות' היה מכין כתבה עסיסית, ובאולפן החדשות של 'ערוצי הקודש' היו שואלים את כל 'המסבירים' על כל ה'תרחישים האפשריים'. איך 'הפילוג' בעולם התורה ישפיע על זהותו של נשיא הסנהדרין הבא וכו'.. ייתכן ואלו היו קוראים לאלו: 'שונאים' או 'מחבלים', אלו היו מתריסים כלפי אלו שהם 'משיחיים' ו'הזויים' ואלו היו משיבים להם מן הסתם, שהם 'רפורמים'. כך, היו עושים מזה הרבה 'צימעס'. כמובן, שהיו בוודאי כמה עסקנים נחמדים שרק ל'שם שמים'... היו הולכים ל'גדוילים', כדי לשאול אותם שאלה קטנה, על חובת 'מחאה' על 'כבוד תורה' וכיו"ב או שהיו מבקשים מהם 'דעת תורה' בשאלה מיהם המתייוונים של ימינו? מן הסתם היה אז גם ככה...פעם, עיתונאי אחד, ראיין את מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל, לכבוד ימי החנוכה 39 , וניסה 'למשוך' אותו כל הריאיון לדבר בענייני מחלוקת ושנאת חינם, הוא שאל אותו על פוליטיקה ועל היחס לרפורמים, על הפילוג שהיה בישיבה ועוד, והרב משיב לו על כל השאלות בקור רוח ובתשובות ענייניות ונקיות והנה מתקרב סוף הריאיון, והעיתונאי רואה שעוד אין לו 'סקופ', אין לו כותרת מעוררת מחלוקת, אז הוא שאל את הרב את 'שאלת המחץ' שלו: 'בימי החנוכה, הרב יוכל לזהות, מי הם המתייוונים של ימינו?' והרב עונה לו, תשובה כל כך אופיינית: ' לא יודע, אינני רוצה לדבר לשון הרע על יהודים....' בהזדמנות אחרת, נשאל הרב ע"י בחורי ישיבה חרדית אודות מחלוקות מפורסמת והשיב: אני מוזהר מרבותי ומאבותי לא להשתתף במחלוקת 40 . רבנו הרצי"ה מסר עדות על שיחתו עם הקדוש הרב אלחנן וסרמן הי"ד, שהתבטא בפניו אודות צערו הגדול על ריבוי המחלוקות שבדור באומרו שעכשיו אנשים מתנהגים כאילו הותרה לשון הרע בציבור... 41 כעת נחשוב, וכי מי שהוריד את רבן גמליאל מנשיאותו חשב שהוא כבר לא רבן גמליאל?! האם הוא חשב שהוא לא אדם גדול?! האם חשב שכבר אין לו זכות אבות או שיש בו פגם מידותי?! וודאי שלא כך היו אז הדברים. אלא היה כאן עניין אחר, הוא ציער את רבי יהושע מתוך אחריות כבדה על עתידו של מוסד הנשיאות. אבל, האם מישהו יכול להורות היתר לעצמו לדבר נגד רבן גמליאל או נגד טהרת שיקוליו?! לא ולא. הוא נשאר רבן גמליאל לאורך כל המחלוקת. הוא לא 'רבן גמליאל' מכוח התפקיד הפורמאלי כנשיא הסנהדרין, הוא 'רבן גמליאל' מצד עצמו. אלא, שמצד האמת יש כאן מחלוקת בהנהגה 42 . בדור הסמוך לחורבן הבית, באחת השעות הקשות בתולדות עם ישראל, אין מלוכה, אין כהונה גדולה ואין נבואה, נותרה אך ורק סמכותה של הסנהדרין, 'יבנה וחכמיה'. נשיא הדור 'רבן גמליאל דיבנה', חושב שצריך להנהיג את דורו בהנהגה התובעת אמת אחת וסמכותית המציבה גבולות ברורים שתכליתה לדאוג לכך שלא תיהפך חלילה התורה לשתי תורות ויימשכו הפילוגים ושנאת החינם שגרמו לחורבן הבית, ועל כן, הוא מבצר את מעמד נשיא הסנהדרין ומכריע הכרעה ברורה במחלוקת העקרונית כדעת ב"ה מול דעת ב"ש ואף מנדה בשל כך את רבי אליעזר שנהג כדברי ב"ש. מכוח עמדה זו, הוא מציב שומר בפתח בית המדרש אשר תפקידו לבדוק אצל כל תלמיד האם 'תוכו כברו' והאם הוא הגון ללמוד תורה, משום החשש למה שיקרה חלילה, לתפיסת התורה בקרב בני הדור אם ייכנסו לבית המדרש אנשים 'צבועים'?! 43 לעומת זאת, ישנה הנהגה אחרת של רבי יהושע, הנתמכת בידי רבי אלעזר בן עזריה, שסבר, שבדור מורכב שכזה יש לנהוג בדיוק להיפך. לאפשר חירות מסוימת של ת"ח גם במחיר של פגיעה קלה במעמד הנשיאות, הנהגה זו תעשיר את הסנהדרין בגדולי רוח בעלי יוזמה ותתרום להנעת לומדים צעירים להיות אנשי אמת שלא יחניפו לאיש ועל כן, דווקא הנהגה זו תביא למצב של 'תוכו כברו'. ומשום כך, הדבר הראשון שעשה רבי יהושע הוא סילוק שומר פתח ביהמ"ד, התוצאות, מיד נראו בפועל, בריבוי הספסלים ובכך שמסכת עדויות נשנתה בו ביום (כלומר, המעורבות החברתית תגדל ויותר אנשים ירצו לבוא ולהעיד בעתיד). לשיטה זו, התורה תתעצם, התורה תתחזק, משום שאנשים לא יפחדו יותר להגיד את מה שהם חושבים בלבם, מחשש שאולי מישהו יפרש את דבריהם שהם "לא בקו". לאחר הדיון ביניהם על מעמדו של הגר העמוני, רבן גמליאל בא לפייס את רבי יהושע. ובבואו לביתו אומר לו: 'מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה', ניתן להבין זאת בתור התעניינות כנה, שנועדה 'לשבור את הקרח' לפני שייגשו לדבר על העניינים שעליהם נחלקו. כפי הנראה, ר"ג טרם היה בביתו של ר"י, והוא מתפעל מפשטותו ולמעשה משבח את רבי יהושע על צניעותו ופשטותו האישית. אך, אפשר גם להבין זאת, כפי שייתכן והבין את הדברים ר"י, שיש כאן הטחת עלבון, אתה איש פשוט, אין לך מסורת של הנהגה... ועל כן, ייתכן וחשב שר"ג מזלזל בו, הואיל ור"ג גדל בבית עשיר ואמיד ובהיותו מיוחס לדוד המלך, ועל כן, באה תגובתו החריפה של ר"י: 'אוי לו לדור שאתה פרנסו, אוי לה לספינה שאתה קברניטה, שאי אתה יודע בצערן של ת"ח במה מתפרנסים...' כלומר, ההנהגה הזו של ר"ג, למרות הכיוון הכללי החיובי שלה, אינה לוקחת בחשבון את צרכי היחידים ואת הדוחק העצום של לומדי התורה, כלומר, אתה בשיטה זו יש חסרון שהיא 'לא מחוברת' מספיק ל'שטח' 44 . זה מצב של 'כי הנה המלכים נועדו יחדיו' זה מצב של התנגשויות בין ת"ח. אולם, יש לזכור את דברי ר"ג בעניין: 'ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל' (ב"מ נט:) אם כל אחד יחגוג את יום הכיפורים או את פסח מתי שהוא רוצה, מה יהיה? 'תורה אחת תהיה לכם' ולא שתי תורות. כעת, השאלה שנשארה פתוחה היא: מה צריך להיות היחס בין העמדה הסמכותית והנחרצת לבין העמדה השיתופית והדיאלוגית? מה תשובת הגמרא בזה? אין תשובה מוחלטת... כל דור ודור בהתאם להכרעת רוב חכמי הדור. 'אני מגיב – משמע, אני קיים'כשיש מחלוקות גדולות כאלו בין ת"ח, אני חושב ש'המשכיל בעת ההיא ידום'. ברוך השם יש תלמידי חכמים מבוגרים שהגיעו כבר לגבורות, ו'כל צרכי מתא' 45 עליהם מוטלים וכשם שלא שואלים אותנו איפה לבנות מקווה טהרה או מה לעשות עם כשרות המהדרין במשחטות, כך השאלות של איוש משרות רבניות מוטלות על כתפיהם של זקני ת"ח שבדור, נשאיר את העניינים של כלל ישראל למי שצריך להתעסק בענייני כלל ישראל ואנחנו בענווה, נכיר את המקום שלנו ולא נהיה עיתונאים, 'מה הוא אמר על עליו' ו'מה הוא אמר בחזרה' וחוזר חלילה, אלא,אנחנו ננסה לבנות את עצמינו באופן הכי טוב שאנחנו יכולים מבחינה תורנית, כאשר נשים את הדגש על הנקודות הללו: היטהרות משנאת חינם וממחלוקת, כבוד ת"ח באשר הם, וריבוי קידוש השם. אלו הדברים שאנו יכולים לתרום כרגע . כאשר ישנה מלחמה אמתית, כמו למשל, מלחמת יום כיפור. ישנם הלוחמים שנמצאים בחזית וישנם נערים צעירים הנמצאים בעורף, שגם הם צריכים למלא את תפקידם. ואל להם לחשוב שמה שהם עושים אינו בעל ערך, ויגידו לעצמם: אנחנו רק ממלאים שקי חול... משום שהם אינם יודעים, אם המלחמה תיעצר בגבול או שתגיע חלילה, גם לעורף. ועל כן, מהי חשיבותו של שק חול אחד שהם ממלאים. כל אדם צריך לעסוק במה שמוטל עליו, הבעיה שלנו כיום היא, שאנו מצויים בעולם חיצוני שבו שולטת ה'ממלכה הרביעית' 46 , התקשורת הכתובה והמשודרת, הואיל ובעולם זה, ניתן להגיע בהינף מקלדת אחד לתהודה עולמית, על כן, אנו חושבים שתפקידנו בעולם זה הוא להיות 'דוברים', להיות הראשונים שמגיבים, עד כדי כך שניתן לקרוא על דורנו את המליצה 'אני מגיב - משמע אני קיים', אם אתה לא מגיב מידית אז משהו כנראה לא בסדר אצלך, לפנינו ממש התממשות התזה של חוקר החברה והתקשורת מרשל מק-לוהן, אשר טבע את הביטוי 'המדיום הוא המסר', מתפתחת לה תת-תרבות 'טוקבקיסטית' ואלימה גם בקרב חובשי בית המדרש ויש להתריע מפני כך. על כן, בואו נשאיר את מלאכת הדוברות ל'צוות התגובות' המפלגתי, ולהבדיל, את ההנהגה התורנית, נשאיר למנהיגים התורניים, ואנחנו נתעסק בתפקיד שלנו, לגדול כמה שיותר בתורה ויראת שמים.עלינו לזכור כי בסופו של דבר, החלום המשותף לכל אנשי התורה בארץ ישראל זה מקסימום תורה במדינת ישראל, אלא שכל המחלוקת היא בשאלה כיצד עושים זאת. זה הכול. ברור הוא שאם כל הציבור היהודי בארץ היה מקפיד על קלה כחמורה לא היה כמעט מחלוקת בין ת"ח בענייני הנהגת כלל הציבור. המצב הנוכחי שלנו דומה לכך שבאמצע ניתוח מוח מסובך מופיעים פתאום כל מיני 'בלתמ"ים' ('אירועים בלתי מתוכננים'), כאן, איזה עורק לא מתפקד לפתע, ושם, הכליה לא עובדת עמו שצריך, וישנה אי סדירות בקצב פעימות הלב, תוך כדי הניתוח, כל מיני מערכות יוצאות משליטה, עוד לא הספקנו לטפל בעניין אחד כהלכה וכבר ממתינים לנו עוד עשרה עניינים נוספים. נישואין וגירושין, עגונות וממזרות, מוסד המשפחה וילודה ופוריות, זהות יהודית, גיור ומאבק בהתבוללות, מערכת הכשרות הממלכתית ודמות השבת במרחב הציבורי, תרומת איברים ומוות מוחי, לימודי יהדות במערכת החינוך הכללית ולימודי ליבה בחינוך העצמאי, גיוס בחורי ישיבות ועוד, אלו נושאים רבים שכל אחד מהם יכול לקרוע את החברה במדינה לקרעים, קרעים. השאלה המרכזית היא כיצד להתנהל עקרונית? האם לבחור בדרך המכונה כיום 'שמרנות', בדרך של 'שב ואל תעשה', שההיגיון העומד מאחוריה הוא היות ואנו לא יודעים איך להועיל באופן וודאי, לכן, אע"פ שהמצב הקיים הוא גרוע למדי, אבל הואיל וכל שינוי במצב הקיים עלול לגרום להחמרת נוספת במצב הרי שאין לעשות דבר, כשם ש'להבדיל', לעיתים, בעת מחלה סופנית הטיפול הנכון ביותר הוא אי טיפול, משום שכל טיפול רק מעצים את המחלה ומזרז את הגעת רגע המוות. הדרך האחרת אומרת, שעלינו לפטור את כל בעיות השעה לאורה של תורה וזהו המובן העמוק של נצחיות התורה, שיש בכוח התורה לתת פתרון מעשי לכל הסיבוכים שבמציאות. באופן כללי, הציבור החרדי מעדיף בדרך כלל, את הדרך הראשונה ואילו הציבור התורני-לאומי מעדיף את השנייה 47 . לעניות דעתי, מי שיישם את השיטה השנייה באופן הבולט ביותר במדינת ישראל מתוך השקפת עולם ממלכתית ותורנית היה מו"ר הרב שלמה גורן זצ"ל (כיום הולך בדרך זו, מו"ר הרב חיים דרוקמן שליט"א) גם מו"ר הגר"מ אליהו זצ"ל והגר"ע יוסף הלכו באופן כללי בדרך זו, בחו"ל הלך בדרך זו הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל 48 . לעומת זאת, שיטת חלק מגדולי הציבור החרדי בעניין זה שונה. לדידם, ביחס להווה נאמר 'שב ואל תעשה עדיף', וביחס לעתיד, 'יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו' (בבא מציעא פג:) ו'לא עליך המלאכה לגמור' (אבות ב' טז'). מי שבכל זאת, מעדיף לנסות ולהועיל גם בפן המעשי ואומר שהוא רוצה לשנות, יש בדרכו סיכון רב אך גם סיכוי, ועל כן, עליו לכוון היטב את לבו לשמים. ממש כרבן יוחנן בן זכאי שהוביל שינוי משמעותי מאוד בדרך מסירת התורה בדורו בבקשו 'את יבנה חכמיה' ובוויתורו על הצלת ירושלים, המקדש והריבונות היהודית, ועל כן, חי בתחושה של 'איני יודע באיזה דרך מוליכים אותי לגן עדן או לגהנם49 ', זו יראת השמים וחרדת הקודש כלפי הכרעות כבדות משקל בענייני ציבור, וצריך לשבת שבעה נקיים על כל תג ותג של שינוי. יש לזכור בהקשר לכך, כי בדרך כלל שינוי אמתי הוא שינוי שנוצר במשך תקופה ארוכה ולא בבת אחת, ואכן גם כיום השינוי מתרחש כל הזמן. מי שמסתכל על עולם התורה של היום ועל עולם זה לפני כמה עשרות שנים וודאי יכול לראות שינוי מבורך לטובה. השינוי כל הזמן מתרחש, אולי, הוא לא מספיק מהיר בהתאם להתרחשויות בפועל, אבל לפעמים אנו בבעיה, לא כל דבר אפשר לעשות יש לנו גבולות גזרה ואלו הן שאלות הקשות שמסורות לבכירי מנהיגי התורה בדור. עלינו לפתח ענווה כלפי תהליכים שמתרחשים במציאות ולקוות שבעז"ה נצא מחוזקים מהמשבר הזה, וזה, בעיקר תלוי בכם, בחבר'ה הצעירים שהיום יושבים ולומדים תורה, שאתם תגדלו להיות 'תלמידי חכמים אוהבי המדינה 50 ' ותרבו שלום בעולם. ^ 1.שיחה שנאמרה בכולל של בית המדרש הגבוה לתורה, בישיבת 'נחלים', תשע"ג. הרב שי הירש.^ 2.אמרו בפ' בתרא דכתובות (קיב, ע"א) "אין בן דוד בא עד שיתרבה קטיגוריא בין התלמידים", אם מהם לעצמם ואם אליהם מצד האויבים . (ספר ישועות משיחו לאברבנאל חלק ב עיון ראשון - פרק ה)^ 3.הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים זצ"ל (התר"ה – התרס"ה), שהיה רבה של פונוביז' שבליטה ואח"כ נתעלה להיות רבה של ירושלים, כתב למעלה ממאה ועשרים ספרים, שהולכים ונדפסים בשנים האחרונות.^ 4.'בעת התמוטטות הרוח, ישפל איש. שאלת החיים תהפך כולה רק לשאלה מכנית שפלה, כלומר איך משיגים עצים להסיק את התנור הקטן, לחמם על ידו את בית החמר "האדם". והעצים הללו עולים ביוקר מפני שהם "לחם", ע"כ רבה היא העבודה להשיגם. אמנם הבית הזה יש לו ג"כ חלונות שעל ידם נכנסים קרני אורה, והם מפריעים את המנוחה השוממה שבקרבו, ע"כ צריך הוא ג"כ לאמצעים הסותמים את החלונות הללו, שעל פי הכרח זה נוצרו כל החכמות היפות להמתת הזמן. כשהסגנון הזה עולה מכל ההוראה של החיים ההוים, אין אנו יכולים לשער עד כמה רוח הכלל עלול הוא להיות שוקע ויורד; והשקיעה היא עמוקה עד אין חקר. מתחלת מעוממות זוהר המוסר הנשגב, ויורדת עד שכחת הצורה האנושית. מחלת הירידה הזאת כשבאה להזדווג לישראל, היא מכשלת את כחו אלפים מונים יותר ממה שהיא מכשלת כחם של כל עם ולשון. עם זה שהוא בעיקרו ממלכת כהנים וגוי קדוש , שכל חייו הכלליים המה שאיפה גדולה, אדירה וארוכה, לרוממות רוח נשגב ונעלה, כשערך החיים, בחומריותם ורוחניותם, יורדים עד שפלת הדיוטה התחתונה של החומריות הגסה לבדה, ימלא מכאובים, הפסק נשימה, פרעות בדפיקת הלב ופרפור אברים. "ישראל נמשלים לעוף", הוא נוצר לעוף והוא מוכרח לעוף, לבו ובשרו ירננו אל אל חי . אבל, איך יתנשא לעוף ורגליו טובעו בבוץ, וכל מרחב החיים מלא תוהו ובהו וחשך ביחש לממשלת הרוח ואצילות הנפש?! (אדר היקר, א')^ 5.עיין מאמרי הראי"ה, עמוד 55.^ 6.'רק גדולי תלמידי החכמים שבדור שבכוחם לפסוק בשאלות חמורות בכל חלקי התורה, ופסקיהם מקובלים בישראל, ראויים לפסוק בשאלות אלה הנוגעות לכלל ישראל. כל מי שלא הגיע למדרגה זו עליו להימנע מלפסוק בעניינים אלו, אם בכל זאת מורה הלכה בזה, כבר קרא עליו הרמב"ם (פ"ה מת"ת ה"ד) – "רשע שוטה וגס הרוח, ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וכו' ועליו נאמר ועצומים כל הרוגיה אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות, עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים". (מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל, ב' מנחם אב, התשס"ה, בעניין פקודה צבאית המנוגדת להלכה) ועיין בשו"ת 'דבר חברון לגר"ד ליאור שליט"א, כרך אמונה והשקפה עמ' 36-7, 'מי ראוי לפסוק הלכה לכלל הציבור'.^ 7.'...והעניין שנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פועלו ... צדיק וישר הוא". ששבח 'ישר', הוא נאמר להצדיק דין הקב"ה בחורבן בית שני שהיה דור עיקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן מפני שנאת חינם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית ועל זה היה צידוק הדין. שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאילו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמומיות אף על גב שהוא לשם שמים שזה גורם חורבן הבריאה והריסות יישוב הארץ. וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשרי עוד היו 'ישרים' היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה...'^ 8.שבת קיד.^ 9.ברכות מז:^ 10.ת"ש שאלו את רבי יהושע: צרת הבת מהו? אמר להם: מחלוקת ב"ש וב"ה, והלכה כדברי מי? אמר להם מפני מה אתם מכניסין ראשי בין שני הרים גדולים בין שתי מחלוקות גדולות בין ב"ש ובין ב"ה מתיירא אני שמא ירוצו גלגלתי אבל אני מעיד לכם על שתי משפחות גדולות שהיו בירושלים משפחת בית צבועים מבן עכמאי ומשפחת בית קופאי מבן מקושש שהם בני צרות ומהם כהנים גדולים ושמשו על גבי המזבח. (יבמות טו:)^ 11.ספר 'כתר שם טוב', ליקוט דברי קודשו של הבעש"ט הק'.^ 12.ראה בהרחבה אודותיו בספר 'איש הפלא' תולדות ואורחות חייו של רבי אריה לייב שפאלע', בעריכת הרב מנשה מילר, בני ברק, תשס"ב.^ 13.בספרים מובאות גם סיבות נוספות למחלוקת, כגון שרבי אריה לייב רצה לבטל קטרוג שהיה על ר' נחמן ולכן יצא כנגדו.^ 14.'יגער ה' בך השטן...הבוחר בירושלים' (זכריה ג', ב') – ישנו שטן מחלוקת ופירוד מיוחד בירושלים... כך מובא בשם הגר"א שפירא זצ"ל על מחלוקות ירושלמיות.^ 15.מסכת שבת קיט:^ 16.'נראה משום דאיתא בבראשית רבה [פרשה ל"ח ו'] הובא בילקוט [שמעוני] הושע רמז תק"ך, חבור עצבים אפרים הנח לו, אמר רבי גדול השלום שאפילו ישראל עובדים ע"ז ושלום ביניהם כביכול אינו יכול לשלוט בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מהו אומר חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול השלום ושנאוי המחלוקת. והנה תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם כמבואר כאן במאמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא, ובשעת חורבן בית ראשון איזה שנים קודם החורבן היה בירושלים החרש והמסגר, ובחורבן בית שני היו גדולי התנאים רבי יוחנן בן זכאי ותלמידיו ושאר גדולי התנאים. וזהו תמיהת הפסוק על מה אבדה הארץ , ובודאי היה נודע שהיה בהם עבירות חמורות, אבל התמיה היא כיון שהיו בהם גדולי החכמים א"כ בודאי היו מרבים שלום בעולם שזה הוא דרכו של תלמידי חכמים, וכיון שהיו מרבים שלום בעולם א"כ אפי' עבדו ע"ז כביכול אינו יכול לשלוט בהם להאבידם, וא"כ על מה אבדה הארץ. ולכן שמו נביאים וחכמים יד לפה ולא ידעו להשיב עד שפירשו הקב"ה בעצמו ויאמר ה' על עזבם את תורתי, ובזה רימז שלא היו החכמים ההם יכולים להרבות שלום בעולם, דהא ודאי שכן הוא מדת תלמידי חכמים להרבות שלום בעולם,ואמנם הני מילי כשיש שלום בין התלמידי חכמים בעצמם, אבל אם ח"ו קטגוריא בין התלמידי חכמים והם בעצמם יש מחלוקת ביניהם איך יתקבלו דבריהם אצל בני דורם להרבות השלום, וכתיב התקוששו וקושו [צפניה ב', א']. ובסוף הנחנקין [סנהדרין] דף פ"ח ע"ב תניא אמר ר' יוסי מתחלה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד יושבים בלשכת הגזית וכו', משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת ונעשה תורה כשתי תורות. הרי שעל ידי שלא שמשו כל צרכן גברה עליהן השכחה ושכחו איך קבלו מרבן ורבו מחלוקת ביניהן, וכשרבתה המחלוקת בין התלמידי חכמים עצמן לא היו יכולים להרבות שלום בעולם. והנה אם הייתה התורה ניתנה להם בלימודם במתנה אז לא היה השכחה שולטת בהם כמו שהארכתי לעיל, ואמנם על שלא ברכו בתורה תחלה נשארה התורה תורת ה' ולא תורתם ולכן שכחו מה שלמדו וגברה המחלוקת ביניהם. ואם היו מברכין תחלה אז הייתה התורה נקראת שלהם, ואז אף אם היו עוברים על התורה ח"ו אעפ"כ לא היה שייך לומר שעברו על תורת ה', אבל היה שייך לומר שעברו על תורתם בעצמם שכבר נקראת תורה שלהם, וזה מרומז בתשובת הקב"ה על עזבם את תורתי, תורתי דייקא, שעדיין הייתה תורתי שלא זכו להיות נקראת שלהם שלא ברכו בתורה תחלה: (צל"ח, על מסכת ברכות, דף סד/א)^ 17.כמטבע הלשון המפורסם של רבנו הרצי"ה 'במאמרו 'את אחי אנוכי מבקש', שנכתב לאחר פרשת אלטלנה, 'לנתיבות ישראל'.^ 18.'ספר בינת נבונים' – דברי הסבר, עד כמה שניתן הדבר להסביר, מפני מה שלח ה' את השואה ומה הלקח שאנחנו צריכים ללמוד ממנה.' מהדורה חדשה ומתוקנת, נתן דוד, ויאיר, רבינוביץ', תשע"ב.^ 19.אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה, ובמצוות, וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלש עברות, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וכו' (יומא ט ע"ב)...ומכיוון שלא נתגלה קיצם, עברו כמה זמנים שהם ראויים לקץ, אבל מחמת שלא שבו על העבירה של מחלוקת, נדחה מזמן לזמן. וזה כבר התחיל בזמן הבית השני. ידועה המחלוקת שהיתה בין הורקנוס ואריסטובלוס (בבא קמא פב ע"ב), זו שהביאה למלכות אדום שתפשוט אחר כך בישראל, ובעקבותיה נחרב בית המקדש. וידועה המחלוקת שהביאה לבניין בית חוניו באלכסנדריה, ומני אז והלאה ממשיכה מחלוקות בישראל...מאז המחלוקת שורה בישראל. לא לבד המחלוקות הגדולות, כגון הצדוקים והבייתוסיים, והקראים למיניהם, ועד למשכילים הרפורמיים, ועד לפרופסור קפלן שהיה בדורנו, הכופר באלוקי ישראל, והוא ישב בראש הסמינריון שלהם, אלא עד לסוג המחלוקת ששרוי בין רב אחד למשנהו, ואפילו כשהן מכוונים לכבוד שמים . ועליהן נאמר, 'לא תתגודדו' (דברים י"ד, א) – לא תעשו אגודות אגודות, אלא הוו כולכם אגודה אחת, וכן אומר 'ואגודתו על ארץ יסדה' (עמוס ט', ו) (ספרי ראה פיסקא צו).ולכן כל זמן שלא יעשו תשובה על החטא הזה, הגאולה מתעכבת. ולא מהני מה שעוסקין בתורה ובמצוות, ואפילו בגמילות חסדים , מכיוון שהיו עוסקין בשעתו בזה, כמאמר הגמרא, שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילת חסדים, ובכל זאת מפני שלא חזרו בתשובה, נחרב בית המקדש.ולכן הרבה זמנים יש המסוגלים לביאת המשיח, בעיקר בימי מלחמת הגויים, כמבואר להלן, אבל בתנאי שכולם ישובו על החטא הזה , וכתב מורי חמי הרב הצדיק מוהרח"א זצ"ל, ששמע מפי הרב הקדוש מוהר"ר יחזקאל משינאווא, שאמר בשם החוזה מלובלין, כי פעם אחת אמר בשמחה, שרואה ברוח הקודש, שהגאולה קרובה מאוד, וכבר התחילו בני משה ועשרת השבטים להתעורר ללכת להילחם בעדנו, כי כן הוא העת הרצון מן השמים, ואחר זמן קצר בכה מאוד הרבי מלובלין, ואמר, כי רואה ברוח הקודש, שיצא כרוז מן השמים, שיחזרו מללכת ולא להילחם בעדנו, כי הגאולה נדחית לזמן בלתי מוגבל, בעוון המנהיגים שבדורו, שכל אחד אומר 'אני אמלוך', עכ"ל. וכתב עוד שם, שנודע מה שכתוב בספר היכל הברכה על התורה להרה"ק מקאמארנא, שרבנו הקדוש בעל שם טוב זי"ע, פעם אחת היכה בראשו באילן בבכיות רבות בשעת תפילת מנחה, כשראה ברוח הקודש מה שיהיה בדורות האחרונים, שיהיו רבי'ס 'יאק מאק', כלומר, רבים כשומשמין, הרבה מאוד, והמה יהיו מעכבי הגאולה. והיינו על כרחך שיהיה מחלוקת ביניהם, ועיין בדברי תורה חלק ב', אות ט"ו, ובספר שער יששכר, במאמר ישע רב סימן ט"ו, בחודש תשרי.וכן קרה עד ימינו בשנת תש"א, שנאמר, 'כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם, ונתנו איש כפר נפשו לה' (שמות ל', יב'). וכתב בספר אלשיך, בפר' כי תשא: בשם החכם הרב שלמה בן אלקבץ ז"ל שמעתי, שהוא להורות את בני ישראל על אחדותם, בל יעלה על לב איש מהם, שהוא נפרד מחברו כל אחד, ולכן יתנו כל אחד מחצית השקל, כאילו כל אחד חצי, ובהתחברו עם כל אחד ואחד מישראל נעשה אחד שלם. עד כאן לשונו. וכתוב בסנהדרין דף ק"ב, אמר רבי יצחק, אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם, שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון, שנאמר (שמות ל"ב, לד): 'וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם'. וכתב על זה בספר תולדות יעקב יוסף, להרה"ק מפולנאי, בפרשת כי תשא, כי חטא העגל הוא המעכב זמן פקידה של גאולת השכינה וישראל, שהוא החטא של פירוד ושנאה, עד ביאת אליהו הנביא, וכולי. ואימתי תהיה נשיאת ראש, בזמן הפקידה, שלא יאוחר כשיהיה מספר תש"א, שהוא בגימטריא 'נקימה על עובדי העבודה זרה' (שחשבון הזה כתב בספר האלשיך פרשת תצווה), שיתאחדו החומר והצורה להשיב רבים מעוון, ויכנע היצר הרע ויהיה הכל טוב.והנה שנת תש"א עברה, ועדיין לא נשתנו הדברים, הפירוד והשנאה עוד במקומה עומדת, וזה כבר הפקודה האחרונה. לכן בשנת תש"ב, ד' שלח לנו את השואה הגדולה, שמאז ומעולם לא היו חבלי יסורין כאלה, שנהרגו כששה מיליון, שליש מכלל ישראל, היינו עשר פעם ששים ריבוא מאחינו בני ישראל. וההריגה הייתה מיוחדת במינה, כי לפני תאי הגזים התפשטו היהודים מבגדיהם, ונדחפו אחד אל אחד לתוך התאים, ובשר לבשר יחדיו יתקרבו. וכן כולם הפכו לקדושי ישראל ברגע אחד בזעקם 'שמע ישראל', והחזירו את נשמותיהם הטהורים לאלוקים שבשמים, כאשר 'איש באחיהו ידובקון, יתלכדו ולא יתפרדו' (איוב מ"א, ט). ולא היה הבדל ביניהן, בין עשיר לעני, ובין תלמיד חכם לעמי הארץ, בין איש המעלה לבין איש הנחות בדרגתו, כל אחד הרגיש שהוא המחצית, ושיחד היוו שקל בשקל הקודש. ושילמו בנפשם את מחצית השקל, יחד כל העוברים על הפקודים , כמבאר בתולדות, וזה לשונו, 'זה יתנו כל העובר על הפקודים', רצונו לומר כשעובר זמן הפקידה, מחמת שלא ניתקן חטא זה, וכל אחד הוא המחצית, שנפרד החומר מהצורה, לכך יתנו מחצית שקל בכל שנה לעורר לבבות בני אדם שיוכנע החומר אל הצורה שהיא התכלית שנזכה לגואל האמיתי באחדות הזאת וק"ל, (בינת-נבונים, עמ' קנד' - קנה'). ^ 20. (שם, קנו' - קנז')^ 21.דבריו התפרסמו בחוברת 'וענתה השירה הזאת', בהוצאת בני המשפחה, ללא ציון שנת הוצאה. ראה שם דבריו בעמ' טז-יז, ובעמוד פב כתב: ו'לכן הדבר הראשון שחייבים לעשות הוא, שגדולי ישראל יעשו למען השם המחולל, לשבת יחד ולהתוודות על העבר, ולבטל לאט, לאט, את המחיצות מתוך נחת והכנעה, ולא מתוך עמידה על דעותיו , ויקבלו עליהם דין תורה, ופסוקים ברורים ע"פ התורה אשר יורונו, שאחדות העם מול פניהם, שהיא עשויה על פי אחדות התורה... 'נדע ונזכור כי תפלות בקר צהריים וערב של מיליוני בני עמנו משך שנות אלפי גלות, לא הצליחו להזיז את הרצון העליון, לשלוח גואל צדק, ולגמור ‏עם הצרות, ולמרות הרגש שבלב של אלפי הצדיקים שבכל דור. והכתוב אומר: 'וביקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת", ועד עכשיו לא מצאנו. ולמה נחכה לעוד שנה או שנתיים. ‏ נדע הסיבה לכך, הפירוד ושנאת חינם של כתות, ושיטות בדרכי התורה, שבמקום שהשיטות ירפאו את העם, דווקא יצרו שטנה בין כיתה לכיתה, שטנה ולשון הרע. ולכך בקשותינו נשפכות על פנינו משך כל הזמן, וזה מכעיס את אלוקי ישראל המחייב תשובה עדיו: "עד ה' אלוקיך" פירוש, עד שיתייחד שמו על ידי עם ישראל המאוחד, וקבוץ הגלויות בארץ ייהפך לעם אחד, עם ששמו אחד בלבד...'^ 22.ובספר חסידים (ק"ט) מובא: 'לעולם לא יעשו הגוים רעה אלא אם כן יעשו ישראל רעה ביניהם זה לזה'. ועל גנותה של שנאת חינם אפילו לשם שמים, ראה בדרשות חת"ם סופר לפרשת קורח.^ 23.פרקים ב', ג', לד', ובפרק נג' - ביאת אליהו לע"ל, להשוות המחלוקת ולהרבות שלום בעולם. ובנתיב 'אהבת ה' פרק א'- 'אף ת"ח שבבל', חידושי אגדות ח"ג עמ' קמג – שת"ח שבבבל נוטים אל הכעס.^ 24.ראה בהרחבה בהספדו של הרב אליהו, במלאת השלושים לפטירתו של סידנא בבא סאלי זצ"ל - בספר 'דברי מרדכי' - הספדים.^ 25.האירועים הבולטים במיוחד הינם רציחתו של הצדיק הקדוש רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל, תקיפתו של הגאון הרב אהרון לייב שטיינמן זצ"ל בידי חולי נפש, וניסיונות הפגיעה בגר"ש גורן זצ"ל בזמן מחלוקת סוערת.^ 26.'התורה נקראת סם חיים עץ חיים היא למימינים בה וסם המות למשמאילים בה ונמשלה תורה לנגיד שיש בידו להמית ולהחיות כך התורה יש בה להמית ולהחיות כגון הלומד לקנתר ולהתיהר שנוח לו שלא נברא והן בעון זה נמצאים ת"ח שחובלים זה לזה בהלכה ומדברים או כותבים זה על זה דברי קנטורין ורבה קטיגוריא ושנאה בין ת"ח ואם בארזים נפלה שלהבת המחלוקת מה יעשו אזובי קיר והאיש החפץ חיים יעסוק בתורה לשמה ויהא ירא שמים ומודה על האמת ומקבל את האמת ממי שאמרו ולא יהא אוהב את הניצוח ופונה אל רהבים ושטי כזב להעמיד דבריו בשינויי דחיקי ולא יאמר קבלו דעתי אפילו נראה לו שהאמת אתו ולא יחזיק במחלוקת להפיל דברי חבירו רק פעם א' יגיד דעתו ולא ישנה לו וכשידבר דבריו אפילו אם חבירו מתריס כנגדו הוא ישיב לו בלשון רכה ואהבה וחיבה וישפיל עצמו אפילו לפני מי שקטן ממנו כתלמיד הדן לפני רבו שהרי אמרו רז"ל קטון וגדול שם הוא כל המקטין עצמו על דברי תורה נעשה גדול לעוה"ב ובזה שיתן למכהו לחי ישבע מכהו בחרפה והדרך הישר לכל חובר חיבור שיכתוב דעתו ולא ישא על שפתיו לסתור דברי זולתו רק אי נפ"מ לענין דינא יסתור ראיות שכנגדו כלאחר יד ורק יכתוב בסוף עיין בספר פלוני והבוחר יבחר ועל מילי דדרשה יענה מודים מודים אם טוב ואם רע דמאי נפ"מ ובפרט בפני הבעלי בתים צריך זהירות גדול בין הת"ח לנהוג כבוד זה בזה בדיבור ומעשה ואם רואה שחבירו הטיב חרה לו אם יהיה מנוצח בפני הבעלי בתים שחושש לכבוד המדומה יפרוש כדי שיראה שחבירו נצח ויקבל שכר על הפרישה ובהיותם לאחדים שניהם יחד ישנה פרקו ויגלה דעתו הן אלה קצות דרכי בעלי תושיה כדי שתהא תורתם רצויה: (ספר 'פלא יועץ' - ערך דבור)^ 27.'אנשים רעים סכסכו בינינו, אבל אנחנו אח"כ התגברנו על זה ויישבנו את ההדורים, וחיינו יחד באהבה ואחווה, שלום ורעות עד פטירתו' – מדברי הגר"ע יוסף זצ"ל בהספדו של הגר"ש גורן זצ"ל, אודות המחלוקת שהייתה ביניהם בתחילת כהונתם ברה"ר – וראה עוד בספרנו עטרת שלמה – קוים לדמותו של מרן הגר"ש גורן זצ"ל, מכון תורת שלמה, תשע"ח. בעניין דומה, כאשר בראיון עיתונאי נשאל מו"ר הגר"מ אליהו זצ"ל אודות מחלוקת מסוימת שהייתה בזמנו בינו, לבין הגר"ע יוסף זצ"ל, 'מדוע כל הניסיונות לפייס ביניכם לא הצליחו עד כה? השיב הרב: 'בגלל כל אלה שמסביב, הם עושים את כל הבלגן'. (כט' באלול תשנ"ז).^ 28."סיפר מורנו ורבנו הרב זצ"ל: כשנפטר מורנו ורבנו הגאון הרב עזרא עטיה ע"ה - ראש ישיבת פורת יוסף, ביקשו ממני להכין את נוסח המודעה, וכתבתי 'רב רבנן', כלומר הרב של כל הרבנים הספרדים בארץ ובעולם. משראה זאת חכם נתן סלם זצ"ל, שהיה גיסו, אמר לי: האם בחיים חיותו הוא היה מסכים שיכתבו עליו כך? אמרתי לו: בחיים לא היה מסכים, אבל אחר מיתה ודאי יסכים. אמר לי: מהיכן יש לך חידוש זה? באותו רגע נכנסו דודי ראש הישיבה הגאון הרב יהודה צדקה זצ"ל, והרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, ואמרתי להם תגידו מה אמר הרב כשהיינו במקום כזה וכזה, ואיך הוא פסק את ההלכה. ואמרו לי, כשנפטר מורו ורבו חכם אברהם הררי רפול (עדס) שהיה בעל רוח הקדש, רצה הרה"ג עזרא עטיה להספידו ולומר עליו 'בעל רוח הקדש" וכו' ואח"כ אמר לעצמו הכיצד אספיד עליו כך, הרי בחיים חיותו אם הייתי אומר עליו כך, היה כועס עלי. אח"כ הוא רואה בהקיץ את רבי אברהם עדס עומד מול עיניו ואומר לו: תגיד מה שאתה רוצה. בשמים אין גאווה". (מתוך הספדו של הרב שמואל אליהו שליט"א על אביו מו"ר הגר"מ אליהו זצ"ל, נדפס ב'קול צופיך', גיליון 543, חוקת התש"ע.)^ 29.'סיפר הרב בצלאל לאנדוי ע"ה, שהכין וערך ספר על תולדות הגר"א זיע"א, שכשפגש ברב, אמר לו הרב שמבקש ממנו שישמיט ולא יביא בספר שום דבר על המחלוקת בין החסידים והגאון ע"ה, 'בשמים כבר השלימו ביניהם ומה לנו לעורר'...(וע"ש דבר נוסף שבקש שישמיט) 'באור פניך', סיפורים והנהגות מחיי מו"ר הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, מאת הרב חיים בן שושן, עמ' 379, אדר תשע"ב.^ 30.וראה מדרש רבה בראשית, יב, ז, וילקוט שמעוני, איוב סימן תתקי"ב.^ 31.וראה סוכה לט. 'משה שפיר קאמרת'.^ 32.ע"פ הקדמת הרמב"ם ל'יד החזקה' וראה בשיחות הרצי"ה, 'תלמוד תורה א-ב' ו'קניין תורה'.^ 33.וראה דרשות הר"ן וספר העיקרים בעניין.^ 34.'בזמנו היה מצב מתוח מאד, כל יהודי היה אז במבוכה גדולה. והנה (היום) אם נפתח את ה"משנה ברורה" ונסתכל בשער הציון, (ניתן למצוא בשורה אחת שהוא מזכיר את הגר"א ובצידו את הגר"ז (‏הגאון רבי זלמן בעל התניא) בשורה אחת מופיעים הגר"א ובעל התניא ואין סתירה. ואם הוא היה עושה כן באותם הזמנים בווילנא, אלו היו טורפים אותו ואלו היו טורפים אותו. אבל, הנה, אחרי כמה דורות התברר, שהחסידות הביאה הרבה ברכה, ההתנגדות של הגאון הביאה הרבה ברכה לחסידות, העמידה אותה במקומה, שלא יפרצו את הגבולות ואת הגדרות, ובסופו של דבר מבינים, לאחר כמה דורות, שמן השמים יצא ככה לאזן את ‏הדברים. אני משתמש היום במשל זה, 'משער הציון', בו מביא ה'חפץ חיים' בשורה אחת את דברי הגאון ובעל התניא, כלפי אלו ששואלים אותי כיום מה עושים? הרב שך, ומאידך הרבי מלובביץ. ואני עונה, רבותיי כל זה לא שייך לנו, זה עניינו של הקב"ה. אנחנו לא צריכים להתערב. בשבילנו: כל אלו שעומדים על בסיס של תורה ומצוות כמו שכתיב בשו"ע, כמו שנפסק ברמב"ם, שומעים אותם לומדים מכולם, איך? או מה? יש חילוקי דעות ביניהם, זה לא שייך אלינו. בא דבר תורה טוב מהרב שך - נקבל אותו. ואם בא דבר תורה טוב מהרבי מלובביץ נקבל אותו. כל מעשה טוב נקבל אותו. חוץ מאשר המריבות, אנו צריכים להתרחק מזה כמטחווי קשת. לא שייך לנו .מבחינה זו אנחנו מאושרים, ממש מאושרים. אנחנו לא שייכים לכל זה . בשבת שעברה הייתי במקום שהיה בו "יתד נאמן"- הוצאתי ממנו את החלק של שבת, על גדולי ישראל, פרשת השבוע, על ספרים חדשים שהופיעו... זה כן, אדרבה ואדרבה. אבל החלק הפוליטי - בזה לא לנגוע. העיתונים "הדתיים" שמביאים רק את המחלוקות והוויכוחים, שבציבור שלנו, למה אנחנו צריכים לקרוא את זה? כשם שאסור לדבר לשון הרע כך אסור לשמוע לשון הרע ואסור לקבל לשון הרע.' (מאורות נריה, פורים עמ' 43, מהדורה ראשונה)^ 35.'והכל יביא במשפט, על כל דבור ולא נאבד, אפלו דבור קל. ולכן אני מזהירך, שתרגיל בכל היותר לישב יחידי, כי חטא הלשון על כולו . כמאמר חכמינו ז"ל (תוספתא פאה פ"א), "אלו דברים שאדם אוכל כו' ולשון הרע כנגד כולם". ומה לי להאריך בזה העון החמור מכל- העברות. "כל-עמל האדם לפיהו" (קהלת ו, ז), אמרו חכמינו ז"ל, שכל-מצותיו ותורותיו של אדם אינו מספיק למה-שמוציא מפיו. "מה אומנותו של אדם בעולם-הזה, ישים עצמו כאלם" כו' (חולין פט). וידביק שפתותיו כשתי ריחים כו'. וכל כף הקלע הכל בהבל פיו של דברים בטלים, ועל כל דבור הבל, צריך להתקלה מסוף העולם ועד סופו. וכל זה בדברים יתרים. אבל בדברים האסורים , כגון: לשון-הרע ולצנות ושבועות ונדרים ומחלקת וקללות, ובפרט בבית-הכנסת ובשבת ויום-טוב, על אלו צריך לירד לשאול למטה הרבה מאד, ואי-אפשר לשער גדל היסורין והצרות שסובל בשביל דבור אחד (זהר), ולא נאבד אפלו דבור אחד שלא נכתב . בעלי-גדפין הולכין תמיד אל כל אדם ואדם ואין נפרדים ממנו וכותבין כל דבור ודבור, "כי עוף השמים יוליך את-הקול, ובעל כנפים יגיד דבר" (קהלת י, כ). "אל-תתן את-פיך לחטיא את-בשרך ואל-תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף" וגו' (שם ה, ה). ובכל אשר צריך לך, תקח הכל על-ידי שליח, ואף אם הוא פעמים ושלש ביקר, "היד ה' תקצר" וגו' (במדבר יא, כג). השם יתברך זן מקרני ראמים עד ביצי כנים (עבודה זרה ג), ונותן לכל אחד ואחד די מחסורו. ובשבת ויום-טוב אל תדברו כלל מדברים שאינם נצרכים מאד. וגם בדברים הנצרכים למאד תקצרו מאד, כי קדושת שבת גדולה מאד, "ובקשי התירו לומר שלום בשבת" (ירושלמי שבת, וכן בתוספת שבת דף קיג). ראה, בדבור אחד כמה החמירו.' (אגרת הגר"א)^ 36.'מי שפיו פתוח ואינו מקפיד על עצמו, אפילו אם ילמד כל ששה סדרי משנה וכל הש"ס כמה פעמים, כשיבוא למעלה, לא יצא אפילו גמרא אחת שתגן עליו, כי כל אחת נמשך עליה רוח הטומאה, ומאוס להסתכל עליה' (שמירת הלשון, חלק ב', פרק כו')^ 37.''והנה אם אתם שוקדים בלימוד תורתנו הקדושה, ובאוירא דארץ ישראל, אשרי חלקכם, ויישר חילכם לאוריתא, ולאוקמי גירסא ולאברויי, ולזכות הרבים, בסייעתא דשמיא. אמנם, עיקרה של תורתנו הקדושה הוא ללמוד ולעשות ולקיים ולהגדילה ולהאדירה ולהרבותה בשפע קידוש השם כהדרכת חז''ל בסיום מסכת יומא ,בטהרת הלשון והפה של העוסקים בתורה, וכהדרכת קדשם במסכת ערכין ט''ו, בנוראות חומרתם על לשון הרע שהוא כשלוש עבירות החמורות וככפירה בעיקר ר''ל. ומתוך הישרת ההדרכה הנכונה אקוה ואברככם כי תזכו בע''ה לכתר השם הטוב של אמיתת התורה קנינה וקביעותה הגמורה . הדורש שלום תורתכם באהבה רבה ונאמנה בצפית הישועה השלימה, צבי יהודה הכהן קוק (מתוך מכתבו של מו"ר הגרצי"ה קוק זצ"ל, לתלמידי ישיבת פוניבז' מיום כד' ניסן תשל"ח, הובא לדפוס ע"י הרב יעקב פילבר).^ 38.'ת"ר מעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר' יהושע א"ל תפלת ערבית רשות או חובה אמר ליה רשות בא לפני רבן גמליאל א"ל תפלת ערבית רשות או חובה א"ל חובה א"ל והלא ר' יהושע אמר לי רשות א"ל המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש כשנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל תפלת ערבית רשות או חובה א"ל רבן גמליאל חובה אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר זה אמר ליה ר' יהושע לאו א"ל והלא משמך אמרו לי רשות אמר ליה יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך עמד רבי יהושע על רגליו ואמר אלמלא אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת ועכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי היה רבן גמליאל יושב ודורש ור' יהושע עומד על רגליו עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן עמוד ועמד אמרי עד כמה נצעריה וניזיל בר"ה אשתקד צעריה בבכורות במעשה דר' צדוק צעריה הכא נמי צעריה תא ונעבריה מאן נוקים ליה נוקמיה לרבי יהושע בעל מעשה הוא נוקמיה לר' עקיבא דילמא עניש ליה דלית ליה זכות אבות אלא נוקמיה לר' אלעזר בן עזריה דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא הוא חכם דאי מקשי ליה מפרק ליה והוא עשיר דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר אף הוא אזל ופלח והוא עשירי לעזרא דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה אתו ואמרו ליה ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא אמר להו איזיל ואימליך באינשי ביתי אזל ואמליך בדביתהו אמרה ליה דלמא מעברין לך אמר לה [לשתמש אינש] יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר אמרה ליה לית לך חיורתא ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא היינו דקאמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא בן שבעים שנה תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס שהיה ר"ג מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי א"ר יוחנן פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן חד אמר אתוספו ארבע מאה ספסלי וחד אמר שבע מאה ספסלי הוה קא חלשא דעתיה דר"ג אמר דלמא ח"ו מנעתי תורה מישראל אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא ולא היא ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה תנא עדיות בו ביום נשנית וכל היכא דאמרינן בו ביום ההוא יומא הוה ולא הייתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה ואף ר"ג לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת...אר"ג הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לר' יהושע כי מטא לביתיה חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן א"ל מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה א"ל אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של ת"ח במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים אמר לו נעניתי לך מחול לי לא אשגח ביה עשה בשביל כבוד אבא פייס אמרו מאן ניזיל ולימא להו לרבנן אמר להו ההוא כובס אנא אזילנא שלח להו ר' יהושע לבי מדרשא מאן דלביש מדא ילבש מדא ומאן דלא לביש מדא יימר ליה למאן דלביש מדא שלח מדך ואנא אלבשיה אמר להו ר"ע לרבנן טרוקו גלי דלא ליתו עבדי דר"ג ולצערו לרבנן א"ר יהושע מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו אתא טרף אבבא א"ל מזה בן מזה יזה ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה א"ל ר"ע רבי יהושע נתפייסת כלום עשינו אלא בשביל כבודך למחר אני ואתה נשכים לפתחו אמרי היכי נעביד נעבריה גמירי מעלין בקדש ואין מורידין נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא אתי לקנאויי אלא לדרוש ר"ג תלתא שבתי וראב"ע חדא שבתא והיינו דאמר מר שבת של מי הייתה של ראב"ע הייתה ואותו תלמיד ר' שמעון בן יוחאי הוה: (ברכות כז: - כח.).^ 39.נדפס ב'מורשה', קובץ שיחות ומאמרים, ירושלים תשס"ה, עמ' רנ"ה – רס"ו.^ 40.'ברצוני רק להעיר שאני יליד ירושלים ויודע היטב היטב איך בונים מחלוקת בין רבנים ואיך מנפחים אותה ואיך מקיימים אותה, ואני מוזהר מפי רבותי ואבותי להיזהר ולהישמר מכל מגע עם מחלוקת. אפילו אם קשורים בה בעוה"ר גדולי עולם וצדיקי עולם כי שום גדול וצדיק אינו מחוסן ‏להימלט ממ"ש חז"ל "ועדיין מרקד בינינו" . מתוך מכתבו של מרן הגר"א שפירא זצ"ל, משבט התש"מ, נדפס בירחון 'עיטורי כוהנים' מספר 29)^ 41.'באותו פרק גם הביע לי את צערו העמק על כי בפרודי המפלגות שבינינו נתרבו דברי הפגיעות וההשמצות, באומרו באנחה על זה: "עכשיו, כאלו לשון הרע התרה בציבור' ,'עוד להליכות גאלתנו', 'לנתיבות ישראל' ח"א.^ 42.ראה בהרחבה ב'עין איה', שם.^ 43.כהדרכת ינאי המלך לאשתו שלומציון: "אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס" (סוטה, דף כב:).^ 44.'א"ל מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה. כוונתו להורות לו שיסוד כלל הנהגתו שלא לתן לת"ח פרטיים להתגדל על הנשיא, הי' רק מפני חשש איזה ת"ח מבקשי כבוד, שבהנתן רשות לחלוק על הנשיא ולהחליש דבריו יפריעו שלום הכלל בכמה ענינים כדי להשיג מטרה פרטית. אבל לנפש טהורה ולב צדיק תמים כזה, שבוחר לעשות במלאכה פחותה וכבדה ואינו חס על כבודו רק להנות מיגיעו, על כיו"ב אין שום חשש כי כונתו רק לש"ש למען אמתה של תורה. ועל כיו"ב לא הי' חפץ כלל להטיל מרה.'א"ל אוי לו לדור שאתה פרנסו ואוי לה לספינה שאתה קברניטה, שאין אתה יודע בצערן של ת"ח כו'. הנהגת הדור הראויה צריכה להיות שהמנהיג ישתדל לחדור למצבו של כל יחיד כפי כחו, ובמה שישתדל לתקן ג"כ כל המצבים הפרטיים יתרומם מצב הכלל כולו. ונגד הנהגת הפרטי יקרא בלא משל פרנס-הדור, שהדור מורכב מפרטים ואישים שונים וצריך שיפרנסם כולם כ"א לפי ענינו. וקברניטה-של-הספינה יקרא על שם ההוראה של ההנהגה הכוללת, כשם שמנהיג הספינה מנהיג כל אישיה הנקבצים לתוכה בהנהגה אחת, ובבאם אל מחוז חפצם יבור לו כ"א דרכו הפרטי. ע"כ בהתעלמם מדעת המצב הפרטי של ת"ח שפועל הרבה על תיקון הדור, א"א שתסודר יפה ההנהגה הכללית. שאם היית בא לדקדק המצב הפרטי לא הי' נעלם ממנו ערך של כל אחד ואחד ולא הי' דרוש להתנהג בהנהגה כוללת עם אנשים שמפני יקרתם ראויים הם שיהיו בהנהגה יוצאים מן הכלל, לכבדם ולרוממם. (עין איה שם, כא' – כב')^ 45.'צורבא מדרבנן דאיכא במתא, כל מילי דמתא עליה רמיא" (מועד קטן ו).^ 46.לפי אדמונד בורק ותומס קארלייל, הוגים אנגליים, מימי המהפכה הצרפתית.^ 47.ויכוח נוקב התחולל בשאלה מעין זו לפני כמאה שנה בין שני גדולי הדור בשאלת הכנסת לימודי השפה הרוסית ומדעי החול לישיבת וולוזי'ן, השלטון הרוסי איים בסגירת הישיבות אם לא יסכימו ראשי הישיבות לשינוי סדרי הישיבה המקובלים. הגאון בעל 'האור שמח' זצ"ל הסכים למהלך משום שלדעתו זוהי הדרך היחידה להצלת הישיבות שעמדו בפני סכנת סגירה, ואילו הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל התנגד נחרצות לעניין ואמר שתורה לא לומדים באופן הזה גם אם משמעות הדבר היא שכל הישיבות יסגרו, ושלא עלינו מוטל למצוא את הפתרון המעשי אלא על נותן התורה. עמדתו של הגאון הנצי"ב זצ"ל העקרונית ביחס ללימודי חול הייתה, כפי שכתב בשו"ת משיב דבר (א, סי' מ"ד): "אם יצטרכו על פי המלכות ללמוד למודי חול גם כן, יהא בהשגחה מהרב וראשי ישראל, שיהא המורה ירא אלוקים, וזה אי אפשר אם יהיה כל אחד דואג לבניו, ואין בידו לברור איזה מורה הגון ומחזיק הדת, על כן הוא מבריח את בנו מלמודי חול בעל כורחם, וזה גורם שהבן בועט בהוריו והולך בדרך עקלקלות כדי להשיג לימודי חול. אבל אם יהיה הדבר מוטל על הציבור וראשי הקהל, לא יהיו מבריחים את בניהם לגמרי מלמודי החול, אבל יהא ההשגחה על פי המורה אשר יבחרו, שלא יסורו מדרך התורה, וגם יהיו מפנים שעות מרווחים לעסק התורה, וזה וזה יתקיים בידם...האף שאין לקוות שיצאו מלימודם בשעות כאלה להוראה,באשר זה דרכה של תורה, שאין עמלה ותכליתה מתקיים אלא במי שמפנה כל ראשו בה, ונפש עמל בה עמלה לו, לסייעהו לזכות בה. ואי אפשר להיות גדול בתורה בשעה שעוסק בדברים אחרים. וכל גדולי תורה שהמה גם חכמים בלימודי חול, אינם אלא שנתעסקו בלימודי חול קודם ששקעו ראשם בתורה או אחר שכבר נתגדלו בתורה, אבל ביחד אי אפשר להגיע לתכלית הלמוד . מכל מקום אפילו לא יגיעו לתכלית ההוראה הוא יקר מאד עסק התורה באיזה שעות, ומביא לידי יראת ה.'^ 48.אחד מן היסודות שעליהם מושתת הציונות הדתית מתבטא ב"אני מאמין" הארבעה עשר. מהו "האני מאמין" הזה? הוא מתבטא בהצהרה פשוטה: "אני מאמין באמונה שלימה שזאת התורה ניתנת לקיום. לגישום ולביצוע מלא בכל מקום ובכל זמן, בכל המערכות החברתיות, הכלכליות והתרבותיות, בכל הנסיבות הטכנולוגיות ובכל התנאים הפוליטיים". התורה ניתנת להגשמה הן בחברה הפשוטה והמשך ההומוגני של הגטו בו היו היהודים בבחינת "אוכלי מן" וכל הסביבה הייתה רוויה יהדות, כשהרחוב היה המשכו של הבית, והן בחברה המודרנית והמתועשת, המדעית והטכנולוגית, שבה היהודי הנהו חלק בלתי נפרד של סביבתו, ללא שום קשר עם רשות היחיד שלו. התורה ניתנת להגשמה, בין בגלות, שם היא מתייחסת לחייו הפרטיים של היהודי, ובין במדינה יהודית. שם עליה לטפל בבעיות חדשות ולהקיף גם צורות חיים ציבוריות. (הרב יוסף דב סולובייצ'יק, חמש דרשות עמ' 111-113)^ 49.'וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו; כיון שראה אותם - התחיל לבכות; אמרו לו תלמידיו: נר ישראל! עמוד הימיני! פטיש החזק! מפני מה אתה בוכה? אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני [38] אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון - אף על פי כן הייתי בוכה; ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי - כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון, ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים: אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי - ולא אבכה? אמרו לו: רבינו, ברכנו! אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? אמר להם: ולואי! תדעו: כשאדם עובר עבירה אומר "שלא יראני אדם'. ברכות כח:^ 50.בשיחה לבחורים בשיעור א' בישיבת מרכז הרב, אמר מרן הגר"א שפירא זצ"ל:'אתם אחראים על העניין הזה שיהיו תלמידים חכמים שהם אוהבי המדינה, צריך שיהיה ת"ח שהם אוהבי המדינה, אם לא, אז, זה סכנה לכלל ישראל ..." ודפח"ח (יז' אדר א תשמ"ט, הקלטה נמצאת ברשותי).