תודעה יהודית, הגות, חינוך ומשפחה
  www.shirat-rash.022.co.il
'שירת רש' - מאת הרב שי הירש
יום ד', ד’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  הזמנת הרצאות למוסדות חינוך  |  למכון תורני תורת שלמה  |  להזמנת הלקט 'המחזיר שכינתו לציון'  |  להזמנת הספר 'עטרת שלמה' - חדש  
ההתפתחות ברוח ובחומר כיסוד רוחני ואמוני.
11:22 (29/06/14) שי הירש

מבט אמוני על תיאורית האבולוציה הרב שי הירש ההתפתחות ברוח ובחומר כיסוד רוחני ואמוני. לשמיעה לחץ הצג ראשי פרקים: אי אפשר לבאר אמונה פשוטה בלי לדעת רזי עולם משום שהיום החקירה המדעית הגיעה לדרגות גבוהות שיצרו שינוי בהגדרת המושג סתרי תורה, ובד בבד עם הגילויים המדעיים הולך מעשה בראשית ונעשה "מובן" יותר ויוצא מכלל סתרי תורה. ניתן להשתמש בתורת ההתפתחות לגדול האמונה ע"י ההתרוממות למבט התכליתי על המציאות המאפשר לראות בכל ההיסטוריה כולה תנועת השתלמות אחת של גילוי השגחת ה', והיא מאפשרת לפתח השקפת עולם אופטימית. כמו כן היא מטליה על האדם אחריות מוסרית בך שע"י עילויו של האדם הוא מרומם את כל העולם כולו. יחס היהדות לתיאוריית האבולוציה היא מורכב. מצד אחד אין צורך כלל לצאת כנגדה במלחמת חורמה, אלא יש לבנות את הביסוס לתורה כלא תלוי כתיאוריה מדעית זו אחרת. (הפרדת התחומים) תיאוריית האבולוציה ללא סיפור גן עדן אין בה די, משום שלא ברור האם אותה התפתחות תמשך אך דווקא הידיעה שהחטא הוא מקרי והאדם שייך לגן עדן יש בכוחה לטעת באדם את האופטימיות הנדרשת לצורך השמך שיכלול העולם. ומצד שני אין להתמכר אליה ולמשכן נפשנו בעבורה - משום שכל פעם מופיעה תיאוריה מדעית אחרת ואילו האמת האלוקית לא זזה ממקומה. אך עם זאת צריך לדעת ש"אפשרות של התפתחות איטית היא אחת מרבבות אין סוף דרכים שחי עולמים מתגלה בם." הסתירות בין פשטי המקראות לבין האבולוציה נפתרות ע"י זכירת הכלל שמעשה בראשית הוא בכלל סתרי תורה, והתורה דברה ברמיזות ומשלים, כמו כן הקב"ה בונה עולמות ומחריבן. מטרת התורה לבנות את שיעור הקומה המוסרי של האדם לעצב את "תורת האדם", ואילו המדע מתאר את המציאות. ולא כיצד משתמשים במציאות. כלומר התורה היא החוק המוסרי, והמדע הוא החוק הטבעי, כלומר המדע מדבר על הגיל הפיזיקאלי של העולם (התפרקות פחמן c14 וכו') לעומת התורה העוסקת בגיל המוסרי של האדם. יש להשתמש בבניית היהדות גם בדעות מחכמי הגויים כיוון שעל ידי מפגש זה יתחדדו נקודות ההבדל והתורה תתרומם על ידי כך. (אגרת קלד') לעומת זאת לענ"ד בעין-איה הרב אומר שזה רק מצב בדיעבדי של כדי שלא ימשכו ישראל אל הגויים ויבואו לשכוח את התורה. התועלת הרוחנים א"כ היא מצומצמת מאוד. (לענ"ד היה נכון להביא כאן את מאמר ה"מחשבות" מעקבי הצאן, או את המהר"ל נתיב התורה פרק יד') "כבתה אין זקוק לה" - כלומר אם אותו רעיון או דעה נוכרית ירד מגדולתו וכבר אינו כובש את הלבבות כבראשונה אין להצטער על כך ואין עניין לנסות להשרישו שוב. (כגון ההימשכות אחר הפילוסופיה היוונית והסגנון "האריסטוטלי" כביכול של המו"נ) ב - "אסור להשתמש לאורה" - גם כאשר אנו "מכניסים" אלינו מבחוץ רעיון או מינוחים זרים והם "התאזרחו" כבר, בכל זאת אין בכוחם לבוא במקום דברי תורה. מקורות - מבט אמוני על תיאוריית ההתפתחות על פי שיטתו של הרב קוק: תורת התפתחות, ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה, יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות...התפתחות ההולכת במסלול של התעלות, היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם...ההתפתחות מופיעה אור על כל ארחות ה'. ההויה כולה מתפתחת ועולה. (אורות הקודש, ח"ב, עמ' תקלז) להשוות סיפור מעשה בראשית עם החקירות האחרונות הוא דבר נכבד. אין מעצור לפרש פרשת אלה תולדות השמים והארץ, שהיא מקפלת בקרבה עולמים של שנות מיליונים, עד שבא אדם לידי קצת הכרה שהוא נבדל כבר מכל בעה"ח, ועל ידי איזה חזיון נדמה לו שצריך הוא לקבע חיי משפחה בקביעות ואצילות רוח, על ידי יחוד אשה שתתקשר אליו יותר מאביו ואמו.. (קובץ א, תקצד) "מפני שאין זה כלל עיקר של תורה, לספר לנו עובדות פשוטות ומעשים שהיו. ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות..." (אגרת קלד', למשה זיידל, יפו, תרס"ח) מהלך המחשבה של ההתפתחות, שנתפרסמה בכל השדרות, לרגלי למודי הטבע החדשים, עשתה מהפכה רבה, בחוג המחשבות הרגילות. לא אצל יחידי הסגולה, בעלי הדעה וההגיון, שמעולם הסתכלו בסדרי השתלשלות דרגאים, אפילו בההויה הרוחנית המוסקרת בסקירה היותר נסתרה, שאין הדבר זר אצלם להבין במדת ההשואה גם כן באופן זה בדבר ההתפתחות החומרית של העולם המוחשי, שראוי הדבר שתהיה התגלותו מתאמת להשתלשלות הרוחנית של ההויה, שאינה מחסרת דרגה אחת בדילוג וריקניות. אבל ההמון לא הסכין להבין את ההתפתחות ברעיון שלם ומקיף, ולא יכול לקשור על פיו את עולמו הרוחנה לא הכבדות שיש בהתאמה של פסוקי תורה או מאמרים מסורתיים אחרים לרעיון ההתפתחות מכבידה היא העמדת המחשבה ההמונית על מכונה, מלאכה זו נוחה היא מאד. הכל יודעים, שהמשל החידה והרמז שולטים בענינים הללו, שהם כבשונו של עולם, בכל מקום, וגם אזן ההמון רגילה להיות נשמעת לגזרה קצרה, שמקרא זה או מאמר זה, הוא בכלל סתרי תורה, שהוא נעלה מפשטו, ודעתו מתישבת, והיא מתאמת בזה אל סקירת בעל המחשבה, המשער את סוד השירה העליונה שיש בהרצאת חידות מני קדם. אבל איך להתאים את כל הקשר הרוחני, של כל הרצאת מחשבותיו שנתאגדו יחד על פי הסדר של פתאומיות ודליגה, שהיא מצלת את המחשבה מלשוטט במה שהוא רחוק מחוגה, בהפגשן עתה עם החטיבה החדשה של ההתפתחות, ההולכת ומתפרסמת וכובשת מקום בלבבות, לזה צריכה הזרחת אורה מרובה, שתהיה הולכת וחודרת בכל השדרות, עד אשר תופיע בסדריה הנוחים גם בחוג היותר פשוט והמוני. על כן הזמן מכריח להפצת הדעה, הדעה היותר רוממה, יותר רחבה ואידיאלית. אי אפשר לצורה הגסה של האמונה, אחרי אשר ירדה ירידה אחר ירידה ונתלבשה בלבושי שקים עבים מאד, להחזיק מעמד. ומי זה ילביש את האמונה הטהורה את המחלצות הראויות לה, מי ישים על ראשה אותו הצניף הטהור ההולם לפי הוד מלכותה, אם לא גדולי הכשרון, חכמי לב, קדושי רגש וטהורי נפש, השתולים בחצרות ד', תלמידי חכמים המסורים להגיון התורה ועמלה. (אורות הקודש ח"ב – התעלות העולם, פסקה כ') "דע כי אין בריחתנו מן המאמר בקדמות העולם מפני הכתובים אשר באו בתורה בהיות העולם מחודש, כי אין הכתובים המורים על חדוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות השם גשם, ולא שערי הפירוש סתומים בפנינו ולא נמנעים לנו בענין חדוש העולם, אבל היה אפשר לנו לפרשם כמו שעשינו בהרחקת הגשמות, ואולי זה היה יותר קל הרבה, והיינו יכולים יותר לפרש הפסוקים ההם ולהעמיד קדמות העולם, כמו שפירשנו הכתובים והרחקנו היותו ית´ גשם, ואמנם הביאונו שלא לעשות זה ושלא נאמינהו, ב´ סבות...". (הרמב"ם מו"נ ח"ב פרק כה) הרעיון ע"ד ההתפתחות של ההויה, וכל המצוי, הוא מוריד את רוח האדם ומעלהו, סם חיים וסם מות ביחד שקועים בקרבו. כשהאדם מסתכל לאחור ורואה את השפלות שבמצבי העבר, והוא כשהוא עומד במעמדו המוסרי, השכלי, והפיסיולוגי, מאושר מול העבר, דעתו נעשית זחה עליו מצד אחד, וגדרי המוסר מתרופפים אצלו. כמה מוסר שימצא בקרבו, יאמר, בעת אשר יתקפהו רוח רעה של איזה תאוה, שהוא די והותר ורב מאד מהנדרש ליצור שכמותו, שיסודו הוא בהמות ופראות גסה. לעומת זה ההשקפה של ההתפתחות ביחש להעתיד היא מרוממת ומעלה את האדם לגובה מוסרי כזה ממש, שראוי להיות מצטייר בלבבו ע"פ אותה ההסברה המתבארת לפניו מהידיעה ע"ד גדולתו של האדם בראשית הוייתו, עד מושב אלהים אשר ישב טרם אשר נטרד מגן עדן מקדם. כל מה שמתעלה האדם בדעה והשכל, בתלמוד תורה ותכונות טובות, מעוף שכלו וציורו המוסרי, הולך הוא קדמה אל העתיד, וממילא הולך הוא רעיון ההתפתחות ופועל עליו לישר את דרכיו ולעודד את חושיו המוסריים, עד אשר יכנס להיכלי הקדושה והטהרה בגבורה עליונה מלאה עז ד'. וההשקפה של העבר תאזרהו אומץ של יראה, כי ישים אל לבו את השפלות הנוראה של העבר, ויחוש שבשחתו את דרכיו יוכל לפול באותה השפלות החשכה, תחת אשר ע"י תיקון דרכיו ומעשיו, הפרטיים והחברתיים, הנה אורה גדולה, ההולכת ומאירה, בהתעלות של אין סוף, נכונה לפניו. (שמונה קבצים א, קטז) 'ובכלל אין אנו צריכים להיות כ"כ מאודקים לשיטת ההתפתחות. יש בה ודאי כמה נצוצי אמת, אבל ג"כ כמה כזבים ודמיונות. עובדא ברורה היא, שהיו בדורות הראשונים אנשים גדולים שאין לנו דוגמתם, ולכה"פ לא נוכל להעמידם במעלה התחתונה מההתפתחות לערכנו. אלא שההתפתחות האיטית היא אחת מרבבות אין-סוף הדרכים, שחי העולמים מתגלה בם.' (אגרות הראי"ה, אגרת קיז, לרב שמואל אלכסנדרוב, יפו, אדר תרס"ח) כשהחקירה המדעית הולכת ומוצאת דיוקים מכוונים בתוך העלילות כולן של התוהו והבהו, כשכל התנועות, שהוות ושהתהוו בעולמים לפני יצירתם הגמורה, כ"כ מתאימות הן למטרת הבנין הגמור בשכלולו. הולכת בזה חכמת מעשה בראשית להיות יותר ויותר חכמה גלויה, שנדרשת ברבים, ושנותנת מחיה לרוחות רבים. ולפי ערך ההכשר הזה שהעולם מתכשר לצפונותיה של חכמת היצירה המעשית, הולכים לעומתו הרעיונות של חכמת היצירה הרוחנית,ומתגבלים עם החיים והמציאות. והאמתיות האלוהיות, שבחותם האמת העליונה, שהיא תמיד מעוזם של חכמי עולם האמתיים, ושהיא אורם של ישראל בכללות, החפץ תמיד שהאמת העליונה המוחלטת תהיה המנצחת בעולם, והפועלת על כל הליכות החיים כולם בגבורתה, הולכות הן ונעשות לדברים שהם שוים לכל נפש, עד שאי אפשר עוד להסביר גם אמונה פשוטה לאנשים בינונים, כי אם על פי הרחבת הצעת רזי עליון, שהם עומדים ברומו של עולם. ופתחי השערים של מעשה בראשית הם הם גורמים עצמיים לפתיחת שערי מעשה מרכבה, שהיא ההנהרה העליונה, המסגלת את החושים ואת הרצונות, את ההכרות ואת ההרגשות, להאחז בעומק הרעיוניות האיתנה, מקור חיים תמימים ונצחיים, עד שהחיים הולכים באומץ קדושתם לנצח כולו את המות, והטוב ממתיק כולו את כל הרע כליל. (אוה"ק ח"א, הארת מעשה בראשית ומעשה מרכבה, ו)